מה עושים: ברייט דאטה מתמחה באיסוף מידע גלוי מהאינטרנט, מנגישה אותו ללקוחותיה באמצעות מערכת SAAS, ועוזרת להם לקבל החלטות נכונות בזמן אמת. לחברה יש מחלקה שבודקת את מהות הדאטה ואם יש מידע שנחשד כפרטי, הוא נבדק באופן מיידי.
משתתפים:
גל אל על, בן 35, נשוי, גר בתל אביב. תפקיד: Director of Support, שש שנים בחברה.
שרון בלאיש, בת 29, נשואה, גרה בנתניה. תפקיד: Project Manager, כמעט ארבע שנים בחברה.
לימור קדרון , בת 45, אם לילדה, גרה בתל אביב. תפקיד: VP HR, שבע שנים בחברה, מיום הקמתה.
לוקיישן: באזור התעשייה פולג בנתניה, הרחק מריכוז ההייטקס של תל אביב, נמצאת ברייט דאטה והמרחק בא לידי ביטוי מיד כשנכנסים למשרדים. התחושה המידית היא שהגעת לקיבוץ או קומונה, ולא למרכז עצבים דיגיטלי בועט. הקירות צבועים בצבע שמנת רך, לכולם יש משרדים שאפשר לסגור בדלת וגולת הכותרת - הכלבים.
אפשר לומר שברייט דאטה היא מקום עבודה מצוין לכלבים ולבעלים שלהם, בסדר הזה. לפחות עשרה כלבים הסתובבו בסביבות המטבח המרווח כשכולם אכלו שם צהריים, שיחקו יחד, נבחו קצת, לכל אחד מהם יש פינה עם שטיח ומי שפחות חברותי נמצא בתוך שטח מגודר ליד אבא או אמא.
200 עובדים נמצאים בישראל בשני מתחמים קרובים זה לזה בנתניה, תוצאה של גדילה מהירה, ועוד 150 פזורים ברחבי העולם. הבחירה בעיר היהלומים בדימוס היתה מושכלת, מספיק קרוב לתל אביב, אבל גם לא רחוק מחיפה וחדרה, כדי שעובדים מכל המרכז והצפון יוכלו להגיע בקלות יחסית.
הפסקת קפה: הלב הפועם של החברה הוא, כאמור, המטבח. פינת האוכל בנויה כמו בקיבוץ, שולחנות עץ ארוכים ולידם כסאת בבז' וירוק ולמעלה אהילים עגולים ענקיים. ב - 12:45, כמו בשיר "אוכל, קדימה, אוכל" כולם יוצאים מהחדרים יושבים לאכול ביחד את מה שמכינים השפים. יש שניים כאלה, שניהם בוגרי מאסטר שף, לאחד מהם קוראים חיים כהן הקטן והשני, שמי אפניאר, והריח של ארוחת הצהריים שהם מגישים משגע. יצא לנו להגיע בראשון, ה"מיטלס סאנדיי" והגישו שם סלט כרוב, סלט מלפפונים, חצילים עם עגבניות מיובשות, קונכיות שמרים ולזניה.
השפים גם פורסים שם ארוחות בוקר ומי שרוצה לתפוס משהו בין לבין, יכול להיכנס למטבח שצבוע בלבן צהבהב, עם ארונות ומגרות גדולים, ואי בלבן שסביבו כיסאות גבוהים ומרופדים. בצד שמאל יש פינת קפה עם מכונת קפה, בייגלה, קבוקים, גרנולה, תמרים, מרשמלו וגם וופלים. בארון יש שקדי מרק, חטיפי בריאות, תה, ויטמניצ'ק ונוטלה. במקרר חלב רגיל, סויה, שיבולת שועל ושקדים, סחוג, סלט חצילים, גבנ"צ, חומוס וקופסאות גדולות עם שאריות טעימות. הכל במידה, כמו בבית.
CV: את גל הייתם יכולים למקם בקלות בסצנת חיי הלילה של ת"א, עם הזקן המדוגם והקעקועים, ולא בכדי. אחרי שירות כחובש בצבא, עבד כמה שנים במסעדות וברים והתחיל ללמוד הנדסה רפואית. חבר התקשר ואמר לו שמחפשים סטודנטים למשרת QA , והוא החליט שמתאים לו לעבור לעבודה של "גדולים" ועזב את הסצנה והבר.
משם המשיך לצוות התמיכה של "לומניטי נטוורקס" ובדרך הפסיק את התואר, נתן את כל כולו, התפתח והמשיך איתה כשהפכה לברייט דאטה. יצא לו שם וורקוהוליק שעונה לטלפונים גם בשישי -שבת ובאחת בלילה אם צריך.
לימור למדה בתיכון בגרות הומאנית, עשתה שירות צבאי רגיל, התחילה ללמוד כלכלה ומנהל עסקים ואיכשהו התגלגלה ל - IOL במשרת סטודנטית כולבויניקית שנתנה עזרה למי שהיה צריך. "באיזשהו שלב החברה גדלה ואמרו לי שצריך מישהו שיטפל בעובדים", היא נזכרת. "לא היה אז משרה של HR, אז אמרו לי שאהיה מנהלת משאבי אנוש, נשאבתי לעבודה והפסקתי ללמוד.
"כשהתחילו בעסקת המכירה לוואלה, עברתי ל'ג'אנגו'. המייסדים שלה, שייסדו מאוחר יותר את 'ברייט דאטה', קראו לי לעזור בגיוס עובדים לתקופה מסויימת. כש - NDS רכשו את ג'אנגו הם הקימו את "הולה" ואחרי תקופה עברתי אליהם, כשהחברה מנתה 13 אנשים, והפכתי ל - HR. מהמוצר של הולה נולדה לומניטי, שהפכה לברייט דאטה. בקיצור, אני כבר 22 שנים עם אותם מייסדים בגלגולים שונים".
היא מגדירה את תפקיד ה - HR, כתפקיד מפתח שבא לעזור לחברה להגיע ליעד שלה, דמות אסטרטגית שדואגת לרווחת העובדים שהם הבסיס להצלחת החברה. העבודה שלה כוללת, בין היתר, גיוס עובדים מתאימים, יצירת תנאי עבודה שיגרמו לעובד לפרוח, לדאוג לתנאים, לאדמיניסטרציה, לשכור משרדים, לתת דיווחים שוטפים ולארגן אירועים גדולים.
הוריה של שרון עלו לארץ מצרפת לפני שנולדה, ואפשר למצוא אצלה שרידי מבטא למרות שלא נולדה שם. בתיכון הרחיבה צרפתית ופיסיקה, ובצבא נחשפה לתחום הטכנולוגי ושירתה כמנהלת רשת מחשוב. אחרי חצי שנה בדרום אמריקה למדה הנדסה, תעשיה וניהול ובשנה ג' חברה אמרה לה שמחפשים עובדים בבייט דאטה והיא נכנסה במשרת סטודנט ל - QA.
אחרי שנה עברה למכירות ללקוחות קטנים. "רציתי לעבור לתפקיד שקשור להנדסה ומוצר, אז לקחתי על עצמי המון תפקידים כי רציתי שיראו אותי. במאי התחלתי לעבוד על מוצר חדש".
בשביל הנשמה: אי אפשר להתחמק מהקלישאה - גל, כשמו, מכור לסאפ. העבודה בברייט דאטה מאפשרת לו לצאת לשעה לים תוך כדי עבודה ולתת עוד שעה שעתיים בערב, והוא גם גיטריסט של שנות ה - 70'.
אסי, הכלבה שלו, פחות מסתדרת עם השאר, אז היא נשארת במהלך היום במשרד שלו. לימור מקדישה כל דקה פנויה לילדה שלה ובמשרד היא נחשבת ללוחשת לכלבים, למרות שכרגע אין לה כלב, אחרי ששכלה את שלה ולא התאוששה מאז. שרון, אמא של ליאו הפודל שצמוד אליה, מכורה לכושר. אין יום שהיא לא מתאמנת.
קורונה: לימור ה- HR של החברה, מספרת שהמעבר לעבודה מהבית לא היה בעייתי, כי יש להם יותר ממאה פרילאנסרים ברחבי העולם ואין להם בעיה להעמיד מחשב למישהו בזמן קצר. "בסגר הראשון כולם חששו, כי היו אנשים בהיי טק שהורידו להם שכר, אבל אצלנו לא רק שלא היו קיצוצים, המשכנו לגייס ונתנו העלאות ובכינוס זום המנכ"ל הרגיע ואמר שממשיכים כרגיל.היה אתגר לקלוט אנשים חדשים. קודם הכרתי את כולם, ופתאום כשראיתי עובדים פיסית, הם בכלל לא דמו לתמונות שלהם אז לא זיהיתי".
בברייט דאטה פחות מאמינים בהופעות של אומנים בזום ומעדיפים לחלק כרטיסים למופעים פרונטליים שאפשר, אבל הם שלחו לעובדים הביתה פיצה, גלידה מגולדה, סלסלה עם יין, שוקולדים, בפסח כל אחד התבקש לשלוח תמונה ועשו מכולן קולאז' מגניב. המבודדים מקבלים מארז שווה של "עידוד בבידוד", עמוס בדברים טעימים.
ערך מוסף: כששינו את שם החברה מלומיניטי לברייט דאטה, צוות השיווק עבד סביב השעון וביום שישי היתה תהלוכת שליחים של אספקה לסופ"ש לבתים שלהם עם חלות, דברים טעימים מדליקטסן, מתוקים, קוקטיילים ואלכוהול, שלא יצטרכו חלילה להתאמץ, כשמתכנת תיקן בג במשך כל הלילה למחרת פינקו אותו למארז ממקס ברנר, וכשאחד העובדים של גל עשה מעל ומעבר, שלחו אותו לנופש עם בת הזוג.
"יש כאן את האמון והאוטונומיה לעבוד בלי שישבו לך על הראש וזה הרבה יותר ממתנות וצ'ופארים", אומרת שרון ומחבקת את ליאו שרוצה לצאת לשחק עם חברים בפינת האוכל. "יש כאן גם דוגיסיטר, מגיע לכאן אוטו ספא לכלבים, מקלחים ומספרים אותם, ומחזירים עם פפיון ובושם קצת מסריח.
כל חורף הכלבים מקבלים שטיח חדש, נותנים להם חגורות, קולרים, חטיפים, זה תורם לשקט הנפשי שהם צמודים אלינו. בימי שישי אפשר לקנות זרים ממש בזול ותמיד נותנים משהו לחלוק עם המשפחה".
לימור והצוות שלה משתדלים שרוב המתנות יהיו עם ערך וירכשו מעמותות. בגלל שהשפים מפנקים כל יום באוכל מיוחד וטעים אין האפי אור מסודר, אבל בימי חמישי תמיד נותנים איזה אקסטרא טעים כמו ג'חנונים ועוגות מיוחדות.
מה לובשים: בקיץ נעלי אצבע וגופיה אם רוצים.
מאיפה עובדים: בחברה מעדיפים שהעובדים יגיעו שלוש פעמים בשבוע למשרד. גל מעדיף לעבוד משם ומגיע שלושת רבעי שעה לכיוון לפחות ארבע פעמים בשבוע. לימור לא רוצה שהילדה שלה תראה אותה יושבת בבית, אז גם היא מגיעה כמה שיותר ושרון פשוט גרה קל"ב.
שכר: גל אומר שהוא טוב יותר ממה שמקובל בשוק, שרון מוסיפה שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו בהתאם לעבודה שהוא עושה. לימור: "השכר מאוד תחרותי. רוב העובדים קיבלו אופציות ואני קיבלתי כמה עשרות אלפי דולרים בכל פעם שהיה אקזיט. מי שאפשר למדוד את העבודה שלו עובד על עמלות ובונוסים. יש דיון על המשכורת פעם בשנה ומתאמים ציפיות".
מה הלאה: כשגל מקבל הצעות עבודה ושוקל אותן למול מה שיש לו, הוא תמיד מגיע למסקנה שחבל לעזוב. "אני מרוויח טוב, יש מנטור בחברה שמלמד, מכוון ומלווה אותי, אז כל עוד אני מאותגר, אין סיבה". לימור מופתעת כל פעם מחדש מהאתגרים החדשים, למרות שהיא בסופו של העשור השלישי עם אותם המייסדים. שרון שמה לעצמה יעד לעבוד תפקיד או לקחת על עצמה אחריות נוספת כל שנה כדי להרגיש שהיא מממשת את הפוטנציאל שלה, וזה קורה כאן".