למה המדינה מייבשת את הכלי היעיל ביותר לצמצום פערים?

אחד הנושאים החזקים בשיח הכלכלי-חברתי בישראל בשנה האחרונה, היה חלוקת ההון הפנטסטי שהצמיח ענף ההייטק. מצד אחד, כלכלת ישראל מתברכת בענף עתיר ידע שסייע לכלכלה הישראלית לצלוח את משבר הקורונה טוב יותר ממרבית המדינות בעולם.

מצד שני, יש לפריחה הזאת גם השפעות שליליות על הפערים במשק: האקזיטים והמשכורות הגבוהות בענף, תרמו (למשל) לקפיצה הדרמטית במחירי הנדל"ן, או במילים אחרות: בעוד זוגות צעירים רבים משקפים בדאגה על חלום הדירה המתרחק, יש זוגות אחרים שרכשו השנה דירה שנייה ושלישית למטרות השקעה.

אחת הדרכים להוסיף עוד אוכלוסיות, רבות ומגוונות יותר, למעגל התעסוקה המתגמלת כך שיוכלו ליהנות אף הן מהפריחה, הוא באמצעות הכשרות מקצועיות. אמנם בלתי אפשרי להכשיר מהנדס מחשבים במסגרת שכזאת, אבל הביקוש לידיים עובדות בסביבה ממוחשבת הוא גבוה, הבעייה היא בפער בין הדרישות לבין רמת האוריינות של מי שנמצאים מחוץ למעגל העבודה.

לכאורה היה מצופה ממדינת ישראל שתנצל את הפגרות הכפויות שנכפו על המשק בשל הקורונה, כדי לחזק מאוד את מערך ההכשרות המקצועיות, להקנות לכמה שיותר מועסקים פוטנציאלים כלים להתמודד עם סביבת העבודה המשתנה ובמקביל לחזק את תשתיות התקשורת כך שיביאו את הדור החמישי אל הפריפריה וייאפשרו לתושביה להיות מועסקים מרחוק בחברות שבסיסן באזור המרכז.

בפועל מתברר כי יבוש תקציבי, מספר הכשרות נמוך, ופערים חברתיים גדולים הם רק חלק מהתמונה המדאיגה שעולה ממסמך מיוחד שנחשף כאן לראשונה ושנכתב על ידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת (לבקשתה של ח"כ אפרת רייטן מרום, יו"ר ועדת העבודה והרווחה) בנושא מערך ההכשרות המקצועיות בדגש על החברה החרדית והעברית.

המסמך נכתב לבקשת יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ אפרת רייטן מרום (העבודה) וחשיבותו גדולה משום שמשבר הקורונה הציף את העובדה שיש צורך להכשיר עובדים או להסב אותם לתפקידים אחרים שמותאמים לצרכים של שוק העבודה.

הגוף שאמון על הכשרות מקצועיות מטעם המדינה הוא האגף להכשרה מקצועית בזרוע העבודה במשרד הכלכלה והוא אחראי על הקורסים וההסמכה באמצעות מרכזי יום ממשלתיים המעניקים מימון מלא ללומדים, או באמצעות שוברים במימון חלקי, על ידי הפניה מטעם שירות התעסוקה או המרכז ההכוון התעסוקתי.

אך חרף הצורך העז עם פרוץ נגיף הקורונה להכשיר עובדים למקצועות נדרשים, מספרם הכולל של המשתתפים בהכשרות המקצועיות תחת זרוע העבודה במשרד הכלכלה בשנת 2020 בהשוואה לשנת 2019 ירד בכ-34% והוא עמד על 36,522 משתתפים, זאת לעומת 55,562 בשנת 2019, בזרוע העבודה מיחסים את הירידה בהיעדר תקציב ובנזקים שגרמו עקב פרוץ משבר הקורונה.

לנתונים המדאיגים יש להוסיף את העובדה כי מדיניות התעסוקה של הממשלות השונות בעשור האחרון התמקדה בעיקר בהעלאת שיעורי התעסוקה באמצעות צמצום הטבות במנגנון דמי אבטלה, בעיקר לבעלי הכנסות נמוכות.

התמריצים כללו קיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה ובקצבאות ילדים, העלאת גיל הפרישה, הפחתת דמי אבטלה והקשחת התנאים לקבלתה, הפחתת מיסוי לבעלי שכר נמוך, מענק עבודה, צמצום שיעור העובדים הזרים והעלאות שכר מינימום.

כתוצאה מכך, הצטרפו לשוק העבודה מאות אלפי עובדים בעלי ניסיון, השכלה ומיומנויות נמוכים, ללא הכשרות מקצועיות מתאימות. במהלך משבר התעסוקה בקורונה העובדים האלו נפלטו ראשונים משוק העבודה. המאפיין הזה חשוב להבנת כלי הסיוע הנחוצים לשם חזרתם לעבודה - בעיקר הכשרות מקצועיות.

בחודש אפריל 2021 מנתה האוכלוסייה הערבית כ-1.97 מיליון איש שמהווים כ-21.1% מאוכלוסיית המדינה. משקל החרדים באוכלוסייה לפי הלמ"ס עמד בסוף 2016 על 14% לנותנים האלה יש חשיבות גדולה כאשר בוחנים כמה מתוך האוכלוסיות האלה משתתפים בשוק העובדה.

כדי לסבר את האוזן, שיעור היהודים שאינם חרדים שמשתתפים בכוח העבודה עמד בשנת 2020 על כ-90.1% שיעור גבוה למדי. לעומת זאת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גברים ערבים עמד בשנת 2020 על כ-71.3% ואילו במגזר החרדי, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של הגברים עמד בשנת 2020 על שיעור נמוך שמסתכם בכ-51.2%.

אצל הנשים המצב לא מזהיר יותר, בעודש שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים יהודיות שאינן חרדיות גבוה למדי ועומד על כ-85% שיעור ההשתתפות אצל נשות המגזר הערבי נכון לסוף 2019 עומד על הנתון המדאיג של כ-39% בלבד, והנתונים, נזכיר, נכונים רק לסוף 2019 מפני שאין נתונים לגבי 2020 השנה בה היכה נגיף הקורונה בעיקר בשוק התעסוקה. לעומת זאת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של נשות המגזר החרדי בשנת 2020 כמעט זהה לשיעור הכללי ועומד על כ-83%.

כאשר משווים את הנתונים האלה למספר המשתתפים בקורסי הכשרות המקצועיות המתוקצבים על ידי המדינה מגלים עד כמה התמונה מדאיגה שכן גם כך מספר הגברים הערבים והחרדים המשתתפים בשוק העבודה נמוך ביחס לשיעור הכללי. כך למשל, בשנת 2019 מספר המשתתפים בקורסים להכשרות מקצועיות שתתקצבו על ידי המדינה עמד על כ-56,000 משתתפים מתוך היצע של 373 קורסים, מספר נמוך למדי, ועם זאת אחוז המשתתפים מהחברה החרדית עמד 8.4% ורק כ-23% משתתפים בקורס היו שייכים למגזר הלא יהודי.

גם בקורסים להכשרות מקצועיות שלא תוקצבו על ידי המדינה המצב לא מזהיר, בשנת 2019 השתתפו כ-49 אלף בהכשרות האלו מתוך היצע של כ-3,300 קורסים. מתוך שיעור המשתתפים 28.5% היו ערבים ורק 5.8% חרדים

הנתון המדאיג ביותר נוגע להכשרות שנעשות על ידי המדינה בשיתוף המעסיק, כך למשל בעוד שבשנת 2019 נערכו 103 הכשרות כאלה שבהן השתתפו 749 משתתפים מתוכם 123 לא יהודים ו-35 חרדים, בשנת 2020 היו 12 הכשרות כאלה בלבד זאת בשל מיעוט תקציבים מצד המדינה ובהכשרות המעטות האלה השתתפו 187 משתתפים בלבד.

בהקשר הזה יש לציין כי חלק מהתוכניות להכשרות מקצועיות לגברים מהמגזר החרדי כוללות בתוכם גם השלמות של לימודי ליבה שחסרים לחלק מהם.

הנתונים לגבי מצב העוני בחברה הישראלית במסמך נכונים לשנת 2018 והם מתבססים על נתונים שפורסמו על ידי הביטוח הלאומי.

מהנתונים עולה כי בשנת 2018 אחוז המשפחות הערביות שחי מתחת לקו העוני עומד על 45.3% נתון גבוה למדי (שסביר להניח שרק הלך והחריף בתקופת הקורונה), גם במשפחות החרדיות הנתון גבוה והוא עומד על 42.3% זאת לעומת נתון של 18% שמשכלל את כלל המשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני בישראל.

לפי מרכז המידע והמחקר של הכנסת את השיעור הגובה של העוני ניתן ליחס גם לעובדה כי התעסוקה ורמת ההכנסה נמוכה במגזר החרדי והערבי נמוכה מיתר מכלל האוכלוסייה, לנתון הזה חשיבות גדולה כאשר רואים מהממסך ששיעורם של החרדים והערבים בתוכניות שאמורות לסייע להם להיכנס לשוק העבודה נמוך למדי ביחס לשער האוכלוסייה.

ח"כ אפרת רייטן יו"ר ועדת העבודה והרווחה: "דו"ח הממ"מ שהובא בפני מחזק את עמדתי בנוגע לחשיבות ההכשרות המקצועיות ובין היתר על רקע השינויים שחלו בשוק התעסוקה בשנים האחרונות ולאור מספר המשרות הפנויות במשק.

אנחנו עומדים כיום בפני הזדמנות מצויינת כאשר קיימת נכונות של הממשלה להתאים ולהשקיע בהכשרות בהתאם לצרכי המשק והשינויים בתחומי התעסוקה השונים.

אני פונה לשרת הכלכלה לקדם בחינה מפוקחת אמיצה ומחודשת בכל נושא ההכשרות ולטייב את ההשקעה להגדלת הפריון מהעבודה.

דיון בנושא יערך בזמן הקרוב בוועדת העבודה והרווחה בשיתוף משרד הכלכלה והמעסיקים וכל הגורמים הרלבנטיים."