דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי, ידוע כמי שלא בוחל במאבקים, אבל במכתב ששיגר הבוקר למקבלי ההחלטות במדינה, נדמה כי אמיתי החליט לירות לכל הכיוונים במחאה על יחס הממשלה למגזר העסקי בישראל.
במכתב שכותרתו: "דרישות נשיאות המגזר העסקי - גל חמישי" הוא לא רק תובע מהממשלה לגבש מודל פיצויים שיישפה את המגזר העסקי בגין ההפסדיו שנגרמים - ועוד ייגרמו - לו כתוצאה ממדיניות הבידודים, אלא גם תובע מהממשלה להפסיק תשלום פיצוי בגין ימי בידוד ללא מחוסנים, להתחיל לחייב מחוסנים לשלם מכיסם בעד הבדיקות ועוד.
כן סבור אמיתי שמערכת הבריאות תוקצבה בנדיבות רבה (מדי?) במהלך תקופת הקורונה, בין אם בגידול בתקציב השוטף ובין אם במענקים ייעודיים לצורך היערכות לקורונה, כך שהיא אינה זכאית יותר להזהיר מפני קריסה - ולהלך אימים על מקבלי ההחלטות.
הנוסח המלא של המכתב
1. לא מחוסן לא ממומן - אנו דורשים להפסיק לאלתר את מימון ימי הבידוד למי שלא מחוסן ולמי שבחר שלא לחסן את ילדיו (להוציא מקרים בהם יש מניעה בריאותית להתחסן).
2. אנו קוראים לממשלה לבחון את האפשרות לקיצור ימי הבידוד למאומתים, הנתונים משקפים מציאות לפיה מחוסנים חווים תסמינים קלים ביותר וכבר יש תקדימים במדינות אחרות בהן קיצרו את ימי הבידוד למאומתים לחמישה ימים בלבד.
3. חידוש מודל הכיתה הירוקה ומתן פתרונות מידיים שיאפשרו רציפות ככל שניתן של מערכת החינוך - ככל שיותר ילדים בבית זה משתק את מקומות העבודה.
4. מתן מענה לענפים שבהם לא ניתן לעבוד מהבית והם צפויים לירידה בפדיון.
ברמה המשקית, ובהתבסס על מחקר המנתח את העלויות למשק כתוצאה ממשבר הקורונה, ברמה שבועית, כל אחוז (!) הפחתה מפעילות משקית מלאה משמעו אובדן של כ- 260 מיליון שקל למשק לשבוע.
לצורך ההמחשה, אם בשל העדרם של מאות אלפי עובדים מעבודתם והכבדת כללי ריחוק חברתי, ופער בשעות כתשומות עבודה, המשק יאט את פעילותו בחמישה אחוזים, עלות שבועית כוללת (ביחס לפעילות מלאה), תהיה אובדן של כ 1.3 מיליארד ש"ח למשק.
איך אפשר לעבוד בחקלאות או בתעשייה מהבית?
במכתב קובל אמיתי גם על היחס לפעילות העסקית במשק בתקופה של הגבלות ובידודים שמחחיבים רבים לעבוד מרחוק (מהבית):
"מגפת הקורונה פגעה בענפי המשק במידות חומרה שונות במונחי תעסוקה ופדיון. על פי ניתוח השנתיים האחרונות - הפגיעה העיקרית ממשבר הקורונה מתרכזת בקבוצת ענפים שהמשותף להם הוא היותם "ענפי קירבה": אופן הפעילות הרגיל בהם כרוך בפוטנציאל הדבקה גבוה במהלך המגפה, קירבה ממושכת בין אנשים או שהייה של אנשים רבים בחלל סגור כמו בענפי מסחר, או אירוח והסעדה.
בנוסף, המשבר פוגע במיוחד בעסקים שרק מעטים מעובדיהם יכולים לעבוד מהבית (הנה מספר דוגמאות ליכולת עבודה מהבית לפי ענפים; בחקלאות - רק 10%, בינוי רק 14.9%, שירותי אוכל ואירוח - רק 5.7%, שירותי רווחה וסעד - רק 14.4%).
מתוך אלו - ענפי השירותים הבלתי סחירים או בענפים סחירים שמוכרים את מרבית תוצרתם לשוק המקומי - כמו העסקים הקטנים, ענף המלונאות וההסעדה, ענף הבניה, וענף החקלאות צפויים להיפגע שוב לאחר שנתיים קשות מאוד! יחס פגיעה במונחי פדיון מול מונחי תעסוקה לעסקים בענפים הרגישים "ענפי הקרבה", על בסיס ניתוח גלי הקורונה הקודמים הוא 1.5, דהיינו - אם הפגיעה במונחי תעסוקה בענף כלשהו תהיה 10% - ניתן להניח שהפגיעה בפדיון תהיה כ 15% לאותה תקופה".
מערכת הרפואה הציבורית תוקצבה מעל ומעבר, איך זה שאין לה מענה?
אמיתי לא עוצר כאן - ומתוך המשך המכתב עולה גם ביקורת מרומזת נגד מערכת הבריאות הציבורית, שעל אף שזללה תקציבים של מיליארדים רבים מאז פרוץ המגפה, עדיין לא מצליחה להעניק פיתרון למצב בו יהיו מאושפזים רבים:
"לאור הנתונים הללו אנו קוראים לממשלה לשים את הציבור והמשק הישראלי בראש סדר העדיפויות
בפברואר 2020, כשהעולם כולו וכך גם ישראל פגשו לראשונה את נגיף הקורונה, היה ברור מדוע נדרש היה לנקוט בצעדים קיצוניים של השבתת המשק וסגרים שמטרתם הייתה למנוע מצב בו מערכת הבריאות תקרוס ותותיר את הציבור הישראלי ללא מענה רפואי מול וירוס שכמותו לא פגשה האנושות עד אז.
אך מאז - חלפו שנתיים, הנסיבות שהיו אז היו שונות לחלוטין כיום, והמערכות הציבוריות תוקצבו, והיו צריכות להיערך למתן מענה מיטבי להבטחת רציפות תפקודי למשק ולמגזר העסקי גם במצב של המשך הופעת גלי וריאנטים של המחלה.
המגזר העסקי לא צריך לשאת על גבו ולשלם את המחיר של הערכות לקויה או לא מלאה של המערכות הציבוריות שאמורות להבטיח לציבור ולמשק רציפות תפקודית לצד המשך הופעת וריאנטים שונים;
א. השימוש בטיעון של חשש מקריסת מערכת הבריאות בכדי להסביר הגבלות על המשק אינו מקובל עוד:
כיום יש כארבעה וחצי מיליון אזרחים שחוסנו בחיסון השלישי, שמפחית כמעט לחלוטין את חומרת המחלה גם לנדבקים בוריאנטים השונים של הקורונה. בנוסף, כיום יש במערכת הבריאות הרבה יותר כוח אדם, הרבה יותר מכשירי הנשמה, הרבה יותר ניסיון, ותרופה למניעת הדרדרות במצב הנדבקים.
מערכת הבריאות קיבלה תקציבי ענק במהלך השנתיים האחרונות לצורך רכישת אמצעים וקליטת כוח אדם למערכת הבריאות, קיבלה במסגרת התקציב שאושר בממשלה תוספת של שני מיליארד שקל, בנוסף לתוספת הקבועה של שלושה מיליארד שקל (התקציב של משרד הבריאות עומד על 43 מיליארד שקל), כשבחלקה - מימון הקיבוע של כל התקנים שהוקצו כזמניים לצורך המאבק במגפת הקורונה:
מדובר ב-600 רופאות ורופאים, 1,550 אחים ואחיות ו-700 עובדי מינהל ומשק וצוותי המקצועות הפרא-רפואיים. הנתונים הללו בנוסף לכך שתרחישי הקיצון כעת הם עד כ3000 חולים שיגיעו לאשפוז צריכים לשנות את התפיסה ולהסיר את הנטל מהמגזר העסקי.
ב. לא מקובל יותר שמערכת החינוך תיסגר לחלוטין באופן שמשבש את התעסוקה:
אחת ההשלכות הכלכליות העיקריות של משבר הקורונה היא הפגיעה בשוק העבודה הישראלי. עם פרוץ הקורונה נוצרה פגיעה חריפה בשוק התעסוקה וחוסר הזמינות של עובדים, ובעיקר של אלו המיומנים - הציתה והאיצה עלייה חריפה ברמות השכר, אשר נוסף למשבר ההיצע - גרמה לעליות מחירים גבוהות שלא נראו כמותן בעשור האחרון.
אחת מסיבות השורש לקשיי זמינותם של עובדים הם השיבושים בשגרת הפעילות של מערכת החינוך. בישראל יש כ-400 אלף משקי בית בהם הורה מועסק נאלץ להישאר בבית על מנת להשגיח על ילדיו הקטנים בשל אי-קיומן של מסגרות לימודים בבתי הספר והגנים.
כל שבוע השבתה של מערכת החינוך גורע מהתוצר של המשק כ-2.6 מיליארד ש"ח בשל היעדרותם של ההורים ממקום העבודה. לכך מתווספת העלות המשקית מאובדן התפוקה החינוכית של בתי הספר, המעונות והגנים ותרומתם העתידית לתוצר. אף שלא ניתן לכמתה באופן מדויק בחישוב שנעשה, מדובר בפגיעה בהיקף ניכר. על כן - אנו קוראים לממשלה לפעול להמשך הפעלת מודל הכיתה הירוקה ולהמשיך ולמצוא את כל הכלים לשמר רציפות מלאה של מערכת החינוך.
ג. על הממשלה לגבש מיידית את מודל הפיצויים לעסקים, ובמיוחד אלו הצפויים להיפגע בשל כמות המבודדים הצפויה והנחיות הריחוק החברתי, בדגש על "ענפי הקרבה"; ענפים בהם אופן הפעילות העסקי הרגיל בהם כרוך בקירבה ממושכת בין אנשים או שהייה של אנשים רבים בחלל סגור כמו בענפי מסחר, או אירוח והסעדה. בנוסף, מודל פיצוי לענפים בהם רק מעטים מעובדיהם יכולים לעבוד מהבית כמו ענף המלונאות וההסעדה, ענף החקלאות וענף הבניה שצפויים להיפגע שוב לאחר שנתיים קשות מאוד".
את המכתב מייעד אמיתי לא רק לראש הממשלה, שר האוצר ושרת הכלכלה, אלא גם לשורה של אישי ציבור נוספים ובעלי תפקידים, כגון ראשי ועדות רלוונטיות בכנסת - כספים, כלכלה, עבודה ורווחה ועוד.