"אני בלונדינית על עקבים, אבל לא חלשה, ויש כאלה שקשה להם עם זה"

מותו המפתיע של אביה הפך אותה מסטודנטית צעירה לאשת עסקים קשוחה והלחץ של שותפיה להפוך לציבורית, הפכו את "תורפז" לחברה ששווה 2.5 מיליארד שקל. קרן חזון מגדירה את עצמה "רצה למרחקים ארוכים" וחולמת על היום שתקים תאגיד בינלאומי, אולי בעזרת דור ההמשך

05/01/2022

מי אני: סקרנית, ביצועיסטית, בעלת ערכים מאוד גבוהים, כסף לא יכול לקנות אותי. פרפקציוניסטית, דעתנית, צנטרליסטית, רגישה ומאוד אוהבת אנשים. אני שומרת על קשר עם כולם ומאמינה שהכל מתחיל ונגמר במערכות היחסים ולכן, כשמוכרים לי חברות הם מוכרים לקרן ולא לתורפז.

שורשים: סבא נולד בטולדו ובגיל צעיר עבר מספרד לרוטרדם בהולנד. סבתא נולדה בליטא וגדלה שם עד נערותה. שניהם החליטו לעלות לא"י בנפרד, נפגשו באוניה מרוטרדם לת"א והתאהבו. מכיוון שלא נתנו להם להיכנס לארץ, הם נאלצו לשוט לכיוון מצריים והתיישבו בקהיר, שם אבא, שהיה ילד יחיד, נולד, גדל והתחנך.

סבא, שניהל את הבנק הבלגי במצרים, האמין בלימודים גבוהים ושלח אותו ללמוד הנדסת חשמל עם התמחות במתח גבוה ב- MIT בארה"ב כשהיה בן 16. במהלך ארבע השנים שהיה שם הכיר יהודייה מאנגליה, הם התחתנו, המשיכו את הלימודים באנגליה ו...נפרדו. הוריו הגיעו לישראל בסוף שנות ה - 50' והוא עלה לארץ ב - 61'.

סבא מהצד של אמא נולד באודסה וסבתא על גבול רוסיה פולין. הוא נשלח ללמוד אומנות ב'ליאונרדו דה וינצ'י', התחתן שם עם אשתו הראשונה שנפטרה בלידה עם הילד והחליט לעלות לישראל, וגם הוא סורב כניסה ומצא את עצמו בקהיר, שם הכיר את סבתא. הם התחתנו, עלו ארצה ב - 52' והגיעו לר"ג שם סבא פתח חנויות לחותמות.

המשפחות הכירו מרחוק בקהילה בקהיר, ממפגשים בקאנטרי קלאב ובית הכנסת. כשהמשפחה של אבא הגיעה ארצה, המשפחה שלה אמא הזמינו אותם אליהם הביתה, במחווה של "הסבר פניך לעולה". ההורים של אבא שכחו שם משהו וכשנשלח לאסוף אותו, הוא פוש שם את אמא, שהייתה יפיפה מסחררת - והשאר היסטוריה.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר
"כשמוכרים לי חברות הם מוכרים לקרן ולא לתורפז"(צילום: ששון משה)

מוסא כהן: אבא, איש מוכשר בצורה יוצאת דופן, מענטש וחכם. הוא ירד לעבוד בקמ"ג בדימונה במשך כמה שנים ואחר כך בנה את שדות התעופה באיזמיר, מטעם משרד הבטחון והיה על הקו לטורקיה. הם עברו מב"ש לרמה"ש ואמא הייתה מורה בחינוך מיוחד.

כשחזר מטורקיה הוא פגש את אביו של גרשון זלקינד (סבם של דניאל ומיכאל זלקינד, בעלי השליטה באלקו היום. ל.ר). אלקו הייתה אז על סף פשיטת רגל. הם הגיעו להסכם שאם אבא יצליח להבריא את החברה, הוא יקבל שותפות קטנה וכך היה. הוא בנה את המפעל ברמה"ש, הוביל את אלקו התקנות ושירותים, נחל הצלחה עצומה ואז נפטר במפתיע.

הילדות שלי: אני גרה ברמה"ש כל חיי. בבית דיברו צרפתית ואנגלית ולמדתי בתיכון אלון, בעיקר ביולוגיה, כימיה וצרפתית. ניגנתי בפסנתר, רצתי ריצות קצרות, שיחקתי טניס ורציתי ללמוד רפואה. בצבא, כששרתי בדובר צה"ל פגשתי את בעלי המקסים.

שי חזון: בעלי. הוא היה עתודאי בהנדסת בניין בטכניון, עשה תואר שני בניהול פיננסי והיום הוא סמנכ"ל תפעול בתורפז. שי מבריק, צנוע, שקט וידען ברמות. הייתה לו חברת קבלנות והוא בנה פרויקטים גדולים ברחבי הארץ, עד שנמאס לו. הצעתי, בוא תעזור ותראה אם אתה אוהב את תורפז, כשרק היינו שותפים בחברה, אז בפועל הוא שם לפני. חוץ מזה הוא איש מדהים ומצחיק, אחלה אבא, בן זוג מפרגן ותומך ומי שאפשר לי את החופש וההצלחה. יש לנו שני ילדים ואנחנו גרים ברמה"ש.

לימודים: התקבלתי ללימודי רפואה בירושלים, אבל בגלל שהיה לנו רק אוטו אחד, זה לא היה ריאלי. כשהלכתי לבקר באוניברסיטה העברית פגשתי את ראש החוג לפרמקולוגיה והוא סיפר לי שהם פותחים שלוחה בבר אילן, אז נרשמתי שם לכימיה תרופתית. את התואר השני בכלכלה ומנהל עסקים עשיתי בלונדון ביזנס סקול והייתי טסה הלוך וחזור, ואח"כ השתתפתי בתכנית של הרווארד, אבל האוניברסיטה האמתית הייתה מה שעברתי בגיל 23.

"התקבלתי ללימודי רפואה בירושלים, אבל בגלל שהיה לנו רק אוטו אחד, זה לא היה ריאלי"(צילום: ששון משה)

אלקו: ביום בהיר אחד, כשהיה בן 58, אבא צנח ומת מדום לב. יש לי תמונה שלו, שבע וחצי שעות לפני, מחזיק את בני התינוק. עברו כבר 29 שנים וזה מרגיש כאילו זה היה לפני רגע. אמא הייתה בת 49, בלי הבנה עסקית, אחי הגדול, גאון, דוקטור להנדסת חשמל - הוא וכסף זה שמן ומים, והקטן היה בן 16. הייתי סטודנטית ומצאתי את עצמי אוספת את הדברים שלו, תובעת את ביטוח החיים, עומדת מול רשויות המס, גומרת חשבון עם אלקו.

תשעה חודשים ניהלתי מו"מ מולם. דרשתי לסגור את הבונוסים שלו שנים אחורה, ומכרתי את המניות, כי זה מה שהיה כתוב בחוזה אם מישהו מהשותפים נפטר. הם התנהגו באופן הוגן, ראוי וקשוח, לא ניסו לגנוב או לרמות. מכרתי את מה שהייתי צריכה והשקעתי נכון את הכספים כדי שאמא תוכל לחיות ברווחה.

קריירה: התחלתי לעבוד במכתשים אגן ומיכה פיקרסקי, אחד הפאונדרים, גידל אותי. היה לו הובי של חומרי גלם לתעשיית הבושם והטעם והוא אמר, בואי תסתכלי מה יש שם. אמרתי שזה שווה המון כסף והקמתי חברה, עם לוגו ומשם התקדמנו. עבדתי צמוד לאילן לויטה, אחד מהאנשים היותר שווים. הייתי במכתשים שבע שנים. מיכה ביקש ממני לנהל חברה בת, אבל אני רציתי ילד שני, אז הביאו מישהו אחר במקומי. כשחזרתי מחופשת לידה הבנתי שהמחליף שלי חושב שאין מקום לשנינו, ומכיוון שאני לא נשארת במקום שלא מעריכים אותי, החלטתי לעזוב.

ארומור: אמרתי שאם אני מספיק טובה כדי להקים חברה של 300 מיליון דולר למכתשים, אני יכולה לבנות משהו לעצמי, הקמתי חברה והתחלתי לייעץ לארומור יומיים בשבוע, כשהיו על סף פשיטת רגל. אחרי שהובלתי תהליך הבראה, קניתי יחד עם לויטה ועו"ד רלי לשם 50% מהחברה. בהמשך קנינו את כולה ולפני שמונה שנים מכרנו אותה בלמעלה מ- 100 מיליון דולר.

תורפז1: במקביל קניתי את תורפז ב- 2 וחצי מליון דולר. הכוונה הייתה לקנות אותם עבור ארומור, אבל בקיבוץ גבעת עוז, השותפים, התנגדו. התחייבתי ל- IFF, החברה שקנתה את ארומור שאשאר שלוש שנים, אבל אחרי שנתיים עברתי לנהל את תורפז וב- 2016 יישמתי אסטרטגיה חדשה של רכישות ומיזוגים, שהראשונה שבהם הייתה בארה"ב. שנה אחר כך פגשתי את אורי יהודאי, מפרוטרום, ואחרי שניסינו לקנות יחד חברה בפולין הוא אמר, בואי אשקיע כסף בתורפז. ב- 2017 פרוטרום רכשה שליטה בחברה והייתה לי זכות וטו.

אורי יהודאי: במאי אנחנו מגלים ש- IFF, החברה שרכשה את ארומור, זאת שרק יצאתי ממנה, רכשה את פרוטרום וגם אותנו. לא רציתי להיות איתם שוב באותה מיטה, אז קנינו בחזרה את המניות של פרוטרום, החזרנו את הכסף ומאז אנחנו מחזיקים בשליטה בחברה. אני ואורי לא חברים כמו בעבר, אבל אם נראה אחד את השני נגיד שלום, ואני בטוחה שהוא מאוד גאה בהצלחתי.

תורפז2: פועלת בפולין, ארה"ב וישראל ועוסקת בתחום תמציות הטעם, הריח והכימיה, מה שאני מכנה משולש הזהב. ככה גם בנויות החברות הגדולות בעולם ולשם אני מכוונת. אם חסרה לך צלע במשולש לא תוכלי לגדול.

אנחנו מייצרים תמציות בושם לתעשייה שנמצאות בכל אבקת כביסה, מרכך, נרות, בתי מלון, בתי חולים ובטואלטיקה. תמציות הטעם שלנו, טבעיות או סינתטיות, נמצאות בעוגיות, יוגורט, גלידות, משקאות, ממתקים, טבק, תרופות, סירופים לתעשייה, ואנחנו מספקים את חומרי הביניים הכימיים לתרופות, לחברות הגדולות בעולם, ביניהן פייזר ולונזה. אני ממשיכה במדיניות הרכישות האורגניות. עד היום עשינו 12 רכישות אסטרטגיות, והפכנו לקבוצה.

הנפקה: לא רציתי להיות ציבורית, אבל שכנעו אותי וחוץ מלהגיד תודה לרלי לשם המהמם ולאילן לויטה, לא תכננתי את זה. בדיעבד טוב שעשינו את זה במאי, באמצע הקורונה, מה שהביא אותנו לשווי עכשווי של 2.5 מיליארד שקלים. המשקיעים שלי הרוויחו יחד איתי וצריך להסתכל על ההשקעה הזו לטווח ארוך.

קרן חזון, יו"ר ומנכ"לית תורפז 2. ששון משה,
"אני רצה למרחקים ארוכים"(צילום: ששון משה)

נשים תעשייניות: לצערי לא מכירה הרבה. מי שרוצה להיות תעשיין צריך לדעת שמדובר בניהול קשה ומאמץ יומיומי קבוע, שמצריך הקרבה גדולה. התעשייה מאוד שוביניסטית. אמנם אני בלונדינית על עקבים, אבל אני לא חלשה, ויש כאלה שקשה להם עם זה.

גב ממשלתי: אם היינו צריכים לבנות את עצמנו על הממשלה, לא הייתה תעשייה בישראל. אף אחד לא מסייע לנו. כשקניתי את כימדע, מפעל בשדה אליהו בעוטף עזה, שהוצאתי מפירוק כשהייתה סכנה ממשים שיותר מ-90 משפחות יאבדו פרנסה, לאף אחד לא היה אכפת. כי"ל, שהיא ספק חומרי הגלם שלי בכימדע, הייתה היחידה שגילתה אכפתיות ועשתה אתנו הסכם שאפשר לנו לשמור על המפעל, על האנשים והתעשייה.

פנאי: הרבה ספורט, חברים, טיולי ג'יפים כשהיה אפשר, ומשפחה. יש לי נכד חדש, הדבר הכי מתוק בעולם.

צופה פני עתיד: הנבואה ניתנה לשוטים. אני רצה למרחקים ארוכים ורוצה להקים תעשיה גלובאלית עם מטה בישראל. החלום שלי הוא לבנות את אחת החברות הגדולות בעולם בתחום תמציות הטעם והריח. אם הילדים ירצו להצטרף אלי, אהיה יותר ממאושרת.

  • בורסה
  • ליאת רון

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully