גם כאשר פותחים את המעטפה שמגיעה מהעירייה ובה שובר התשלום הדו-חודשי של הארנונה, לכל היותר מציצים בשובר כדי להיזכר בשטח הדירה ולוודא שלא חל שינוי בגובה התשלום הנדרש. אבל מי מתעמק בשיטת המדידה, או בתעריפים השונים של המחיר השנתי למטר מרובע בדירה בערים שונות?
נא להכיר את שלוש השיטות הנפוצות לחישוב שטח הדירה.
ברוטו-ברוטו: השטח החייב נמדד בין הצדדים החיצוניים של הקירות החיצוניים המקיפים את הדירה, כולל השטח עליו ניצבים הקירות החיצוניים.
ברוטו-נטו: השטח הנמדד הוא החלל בין הצדדים הפנימיים של הקירות החיצוניים.
נטו-נטו: השטח נמדד בין הצדדים הפנימיים של הקירות החיצוניים, תוך קיזוז נדיב של השטח עליו בנויים הקירות הפנימיים של הדירה. זהו השטח שניתן להגיע אליו עם מטאטא ומגב, ועל כן הציניקנים שבין מומחי הארנונה הדביקו לו את הכינוי "שטח הספונג'ה".
המקרה המוזר של מגדלי ב.ס.ר
אחד האבסורדים הבולטים בתחום הארנונה המסחרית ניצב בדרך בן גוריון, רחוב שבקטע הצפוני שלו מפריד בין רמת גן לבני ברק, ובהמשך, בחלקו הדרומי, הרחוב מפריד בין גבעתיים לבין רמת גן. בקטע הצפוני, משני צידי הרחוב, ניצבים, זה מול זה, שני מגדלי משרדים של חברת בסר, מגדלים זהים לחלוטין.
עו"ד הנריק רוסטוביץ', מומחה בארנונה עירונית, ערך את החישוב הבא: תעריף הארנונה של משרד ברמת גן הוא 357 שקל למ"ר לשנה, ובבני ברק הוא 326 שקל למ"ר לשנה. התעריף ברמת גן הוא לפי מדידה של השטח נטו, ואילו בבני ברק מייחסים לכל משרד גם חלק יחסי בשטחים המשותפים, שהם כמחצית משטח המשרד.
התוצאה: משרד בשטח 100 מ"ר בצד של רמת גן יחויב ב- 35,700 שקל לשנה, ומשרד זהה בגודלו בבני ברק ישלם 48,900 שקל לשנה. בקטע הדרומי של הרחוב, המפריד בין גבעתיים לבין רמת גן, יש אבסורדים דומים.
"נטל גירעוני על העיריה"
בסיום הליכי אישור התקציב וחוק ההסדרים התברר, שההצעה בחוק ההסדרים לרפורמה בארנונה לא רק ירדה מהפרק, אלא נעלמה מהשיח.
ההצעה נומקה כמהלך חשוב ליצירת תנופה של בנייה למגורים שאולי תביא לריסון טירוף עליית מחירי הדירות. השיטה שנבחרה נשענה על עידוד ראשי הערים להרגיע את התשוקה למשוך אליהן בעיקר עסקים עתירי ארנונה, ולהפסיק להתייחס לבנייה למגורים כאל "נטל גירעוני על העיריה", נטל שמקורו בין השאר במחדלי העיריות בגביית ארנונה למגורים.
השיטה שהוצעה: ייקור הארנונה למגורים ב-1.5% בשנה במשך 10 השנים עד 2032 ומנגנון התייקרות התעריפים, ובמקביל - הוזלת הארנונה העסקית ב-10% החל מ-2022 ומנגנון הוזלה שנתי נוסף. ראשי הערים הרימו גם גבה וגם טלפונים נזעמים למשרד הפנים.
העיסוק בארנונה נוגע בליבת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. העיריות מכינות צווי ארנונה שנתיים, ושר הפנים מאשר או לא מאשר, למשל שינויים מוצעים בסיווגים, בפטורים ובהנחות לאוכלוסיות מסוימות. בפוליטיקה הזו, לכל שר פנים יש העדפות משלו וחישובים משלו לגבי מאזן יחסיו עם עירייה כזו או מועצה אזורית אחרת, ולגבי אוכלוסיות שקרובות או לא לליבו.
הנחה לשרי אריסון
בקרוב ימלאו 10 שנים להגשת מסקנות הוועדה לרפורמה בארנונה, אותה הקים ב-2007 שר הפנים רוני בר-און, ובראשה עמד עו"ד אודי ברזילי, מבכירי רשות המיסים בעבר, ושבעה חברים נוספים ממשרדי הפנים והאוצר וממרכז השלטון המקומי.
ועדת ברזילי נפגשה עם הכאוס בארנונה ב-257 הרשויות המקומיות: אלפי סיווגים ותתי סיווגים שונים ומשונים, ועשרות שיטות מדידה, פטורים והנחות.
כמה אירועים הצחיקו את חברי הוועדה. בעל מסעדה ענקית קבל על כך, שכל השטח בבעלותו מחויב בארנונה מסחרית יקרה, אבל את המטבח הגדול הרי צריך לחייב בארנונה זולה בהרבה, לפי סיווג של תעשייה. קצין בכיר בשירות בתי הסוהר התייצב בוועדה, הציג גרסה מודרנית של "דילמת האסיר" וטען כך: אנחנו מוציאים את האסירים שלנו מהתאים לטיולים וספורט בחצרות הכלא, אבל התעריף של "חצר מגודרת" גבוה הרבה יותר מאשר התעריף ל"חצר לא מגודרת". אני רוצה לחסוך, אז אולי נוריד את הגדרות בחצרות של בתי הסוהר?.
בוועדה נערך גם דיון בשאלה, האם שרי אריסון זכאית להנחה משמעותית בארנונה הביתית שלה, כי היא הרי אם חד הורית. הדיון הזה הוליד עיון ברעיון, שיש מקום להכפפת פטורים והנחות למבחני הכנסה.
ייקור המע"מ במקום ארנונה
ההמלצות העיקריות של ועדת ברזילי, המתבקשות מאליהן, היו: ביטול אלפי הסיווגים לרשימה מצומצמת. בשלב ראשון תכלול הרשימה המצומצמת סיווגי מגורים, מסחר, משרדים, תעשייה ושטחים באחזקת המדינה.
רעיון רדיקלי שעלה בוועדה, בתמיכת משרד האוצר - המעביר בכל שנה לעיריות מענקי איזון בגובה 3.3 מיליארד שקל בשנה - היה ביטול הארנונה העירונית, והעלאה של המע"מ הכללי ב-1.5%-2%. הכספים יועברו לרשויות המקומיות לפי מפתח אוניברסלי, בקריטריונים שוויוניים, ובכך אפשר לנטרל את בעיית התעריפים, את הוצאות הגבייה ואת הבעיות של סכסוכים איזוריים, למשל יישובי ים המלח העשירים בארנונה לעומת שכניהם בדימונה, בסוג של צדק חלוקתי. יש בעניין זה ויכוח איזה מהמיסים יותר רגרסיבי ופוגע יותר בחלשים.
עוד רעיון מרחיק לכת היה לקבוע את הארנונה לפי הערכה מוסמכת של שווי הנכס ולא לפי השטח, בדיווח מעודכן כל 5 שנים (ישמחו השמאים).
במגירות של שרי הפנים
הצעה כללית של הוועדה הייתה לתת סמכויות נוספות לעיריות, ובכך עשתה טעות חמורה: כניסה לזירה הבעייתית של היחסים בין שרי הפנים לבין ראשי העיריות. זה המקור להקפאת ההמלצות.
ואלה שמות שרי הפנים, שקיבלו את המלצות ועדת ברזילי, ובמצוות אנשים מלומדה קראו לחברי הוועדה לדיונים, שבתחילתם מחמאות לוועדה ובסופם קברו את ההמלצות עמוק עוד יותר במגירה: לפי הסדר - מאיר שטרית; אלי ישי (שהתעניין במיוחד בתעריפים ובפטורים ל"מוסדות לימוד"); גדעון סער, גלעד ארדן, סילבן שלום, אריה דרעי (תומך נלהב בהנחה משמעותית למשפחות מרובות ילדים, שוויתר על הפגישה עם חברי הוועדה, והגדיל לעשות בהקמת ועדה פנימית במשרד הפנים "לבחינת המלצות ועדת ברזילי", שעקבותיה נעלמו). כיום ההמלצות מעלות אבק במגירה של איילת שקד.
הרושם של חברי הוועדה היה, שיותר משראשי העיריות חוששים משרי הפנים, דווקא שרי הפנים חוששים מראשי העיריות.
"הפוך, גוטה"
מבין הרעיונות הנזרקים לאוויר שוב ושוב בעניין הארנונה, הפופוליסטי ביותר הוא, שהדירות הריקות, המכונות "דירות הרפאים", ובעיקר הדברים מכוונים לדירות של יהודים המתגוררים בחו"ל ומשמשות אותם בביקור השנתי בחגים או בחגיגת הבר מצווה של הבן - דירות כאלה יש לחייב בארנונה כפולה ומכופלת...
על הרעיון הזה אפשר לצטט, רק בחצי חיוך: "הפוך, גוטה, הפוך". אולי צריך אפילו לקבוע ארנונה מופחתת לדירות כאלה, שהרי בעליהן אינם שוחקים את המדרכות, אינם משתמשים בגינות הציבוריות, כמעט אינם מייצרים זבל, וכו'.
בשורה התחתונה: בין שרי הפנים וראשי העיריות מתקיים מתח מתמיד לגבי הסמכויות, מתח המגיע עד כדי מאזן אימה, וככל שיחסים אלה אינם מגיעים להסדרה מתקבלת על הדעת, אין סיכוי לרפורמה בארנונה. בלי טיפול והתחמקות של 10 שנים מדיון רציני בהמלצות ועדת ברזילי ומקבלת החלטות בבעיות היסוד בתחום בעל חשיבות משמעותית ביוקר המחיה, הארנונה תקועה עדיין בעידן הספונג'ה.