שם: ח"כ מיכאל ביטון, יו"ר ועדת הכלכלה, "כחול לבן".
מי אני: הבן של מסעודה ואליהו, יהודי ציוני, מרוקאי, מסורתי, ירוחמי. אדם חברתי שאכפת לו מאנשים שקשה להם, אבא בינוני עם אישה גדולה מהחיים.
שורשים: הצד של אבי מכפר בהרי האטלס, שם חיו חיי שיתוף עם המקומיים. סבא היה תלמיד חכם שידע גם לכלכל את המשפחה בחקלאות. סבתא נפטרה ונקברה במרוקו, וסבא עלה עם המשפחה ב- 1963, בעקבות אחד הבנים שהגיע למבשרת ציון בירושלים. אמא היא נצר למשפחת ועקנין, שהייתה ידועה כמשפחת סוחרים ממולחת. ילדיו של סבא מרדכי, הדודים שלי, עברו למרקש וקזבלנקה ופתחו סניפים. אמא צוחקת שאבא בא מבית של חכמים ואצלה ידעו לעשות כסף.
ההורים הכירו במרוקו. אמא הייתה מיועדת למישהו אחר, ואחרי שאבא קידש אותה בצחוק, הרב אמר שאין צחוק והם נשואים ואחותה התחתנה במקומה עם הבחור. כשעלו לארץ בתחילת שנות ה- 60' עם חמישה ילדים, הם ביקשו להגיע לירושלים ומצאו את עצמם במעברה בירוחם ומשם עברו לדירה עם שני חדרי שינה וסלון ומטבחון. ב- 1980, עמידר נתנו להם "שדרגו" אותם לשלושה חדרים. אבא הקים בית כנסת, נקלט בסיבי דימונה, אח"כ גויס לקמ"ג ועבד עד עשר בלילה בשביל השעות הנוספות. אמא ניקתה בבית הספר ובבתים של עובדי מקורות.
הילדות שלי: היה שלב שבו חשבתי שההורים לא שייכים לזהות הצברית שלי ועם הזמן הבנתי שהם אנשים נאצלים ודמויות מופת. לא היה הרבה כסף בבית, אבל היו ערכים והמון אהבה. גרנו בדיר הקטנה תשעה ילדים, הורים וסבא. ישנתי עם ההורים עד גיל 6, אחי הגדול קיבל חדר משלו והסכים לישון עם סבא, ושאר האחים ישנו על מזרונים בסלון ראש אל זנב.
ביסודי הצלחתי בלי להתאמץ ומכיתה ה' הייתי בחוגי סיירות ובבני עקיבא. למדתי בישיבה תיכונית, אבל המרחק היה קשה לי. ישבתי חצי שנה בבית כי התיכון בדימונה לא היה מספיק מאתגר ואז אחי נהרג. ביקשתי הזדמנות שנייה בישיבה ואחד המדריכים עזר לי להחזיק מעמד עד י"א. התחלתי ללמוד בי"ב ואז החלטתי להתגייס מוקדם לגולני. ההורים חתמו פעמיים - גם הסכמה לשירות קרבי כמשפחה שכולה וגם לגיוס מוקדם.
אבי ז"ל: אחי הגדול. הוא הלך ללמוד בפנימייה צבאית בגיל 14, יועד לחיל חימוש, עבר תאונת דרכים, נפצע, והתמוטט בבית של אחותי שבוע אחר כך. הייתי במחנה קיץ של בני עקיבא, והקפיצו אותי הביתה. זה היה שבר גדול וגרם להורים להתכנס ולהסתגר. אבא נפטר כשהייתי בן 25, בתאריך שבו נפטר אחי, ובצירוף מקרים מצמרר - באותו חדר בבית החולים ובאותה המיטה.
אילנה: אשתי, האישה של חיי, אשת אשכולות שמדריכת קבוצות של מנהיגות ב"אורות" ומנחה מורים בבתי ספר לא דתיים על יהדות וזהות יהודית במובנה הרחב. היא מרצה למכינות ומובילה מקהלה. המדריכה מבני עקיבא, שבישרה לי על התמוטטותו של אחי, אמרה שכדאי לי להיות בקשר עם ילדה מירושלים והתחלנו להתכתב. בגיל 19 היא הגיעה לירוחם במסגרת גרעין נחל והתחתנו בני 22. אני לא יודע להגיד לאשתי שאני אוהב אותה כל יום, אז אני כותב לה שירים, אחד מהם הלחנתי. יש לנו חמישה ילדים ואנחנו גרים בירוחם.
קריירה: עסקתי ביזמות חברתית, חינוך לסביבה ולטבע, ונוער בסיכון בירוחם במשך שנים וכשהרגשתי שיש לי מספיק ניסיון מקצועי וחברתי החלטתי להתמודד לראשות המועצה ב- 2010 ונבחרתי כמחליפו של מצנע, שעמד בראש הוועדה הקרואה.
הודעתי לציבור שאהיה שתי קדנציות ואפרוש וכך היה. אחרי שהעליתי את ירוחם על דרך המלך ופרשתי, הקמתי את מפלגה עם עדינה בר שלום וגדעון שפר, מתוך אמונה בטוב משותף, ניהול המחלוקות ומציאת אזורי הסכמה.
כשבני גנץ הקים את המפלגה, הבנתי שצו השעה הוא איחוד והצטרפתי אליו. אחרי שנבחרנו לכנסת מוניתי לשר לעניינים חברתיים במשרד הביטחון ולקחתי על עצמי את נושא המיגון והטיפול בנכי צה"ל ומרכיבי הביטחון בישובים, הייתי גם השר לעניינים אסטרטגים והשר לשוויון חברתי.
אכזבה: בכנסת הנוכחית רציתי להיות שר החינוך, הרווחה, פנים או משפטים, ואותם הייתי לוקח מחר. מכיוון שזה לא היה פנוי בשבילנו, הוצע לי להיות יו"ר ועדת הכלכלה. אין לי עניין להיות שר מהדרג השלישי.
בסופו של דבר, וזו חכמה שבדיעבד, לא ידעתי כמה השפעה יכולה לה. אין עוד ועדה בכנסת שכפופים אליה שבעה משרדים: כלכלה, שיכון, תשתיות תחבורה, חקלאות, נגב גליל, תקשורת, כשכל חקיקה ותקנת תקנות שלהם חייבת את האישור שלנו.
השיניים של וועדת הכלכלה הם יחסי הגומלין שלנו עם הממשלה. הם זקוקים לנו לתקנות, הוראות שעה קידום רפורמות וחוקים ואני זקוק להם כדי שיקשיבו לאזרחים ולבעיות המיידיות שעולות במשק, עם דגש על יוקר המחיה ופגיעה בחלשים. צריך לדעת להשתמש בזה בתבונה. כך הצלחנו להפחית את הצמצום במסגרות האשראי בבנקים.
אורנה ברביבאי: לא מתפקידי לחלק ציונים לשרים. אם אני הייתי במשרד הכלכלה, הייתי שם את התייקרות המחירים בראש סדר העדיפויות שלי. שר הכלכלה יכול להפעיל לחץ ולעשות דברים, ולרתום את משרד האוצר והחקלאות. האזרחים מיואשים וקולם לא נשמע. אני מתכוון לטפל בזה בכל כוחי ואני לא חושב שזה קרב אבוד.
יוקר המחיה: לא מזמן עשו סקר נרחב בישראל ושאלו את הנדגמים מה הכי חשוב להם. במקום הראשון היה הביטחון האישי ובשני יוקר המחיה. ואני אומר לך, שהדבר שהכי כואב לאזרחים הוא יוקר המחיה. קראתי לראש הממשלה ואני קורא לו שוב, להקים צוות שרים בינמשרדי לטיפול ביוקר המחיה בראשותו.
כמו שיש קבינט בטחוני, צריך להיות קבינט ליוקר המחיה בהשתתפות כל המשרדים שנוגעים לקיום היומיומי של האזרחים ועליהם להיות נועזים. איפה שאנחנו תופסים עליות שהן מניפולטיביות, כמו בתיאום המחירים בין רשתות המזון, צריך לטפל בהן נקודתית.
מאבק: אני מתכוון לעשות במסגרת הוועדה מחקר על 20 הגופים במשק שמחזיקים את הייצור והיבוא, נחשוף מה הרווחים שלהם, שרובם אינם מדווחים לציבור כיוון שהחברות לא נסחרות בבורסה. יש ליבואנים וליצרנים כלל: אף פעם לא נרוויח פחות ממה שהרווחנו קודם. נזמן את ההנהלות שלהם לדיון אצלנו ונדרוש תשובות לשאלה, האם אפשר להסתפק ברווח צנוע ולהוריד מחירים, ולא רק להעלות אותם. לבדנו לא נצליח לנצח את המלחמה הזאת, אבל לא ניתן לנושא הזה לגווע.
חרם: האזרח צריך להחרים מונופולים. רשתות המזון הרוויחו רווחי שיא בשנה שעברה והן לא חייבות להעלות מחירים. במדינת ישראל יש כמה גופים שצריכים להילחם בהם. יש את רשות התחרות שצריכה להיות יותר אגרסיבית, ומונתה לה מנהלת חדשה מתוך הארגון, מיכל כהן, שלא נכנסה בדלת מסתובבת מארגון בניגוד אינטרסים, ואני מקווה שהיא תהיה נחושה ונשכנית, תכריז על מונופולים חדשים ותטיל הגבלות וקנסות של עד מאה מיליון שקלים שנמצאים בסמכותה לאלה שעוברים על חוקי התחרות.
ענישה קשה: כל הרשויות צריכות להיות נשכניות נגד קרטלים, מונופולים ודואופולים שעושקים את הציבור. כשבשנה אחת יוטלו כמה קנסות של מאות מיליונים, זו תהיה שנת המהפך. הם לא יעשו יותר מניפולציות על הצרכן כי זה לא ישתלם להם. החכמה היא לא להכניס אדם אחד לכלא. אם לא יפגעו בחמישה ארגונים ביחד, לא נראה אותם נרגעים.
לצידה של רשות התחרות יש גם את המועצה לצרכנות והרשות להגנת הצרכן. הגשנו ביחד עם המועצה לצרכנות תביעה ייצוגית נגד הבנקים, והיא התקבלה. הגופים במשק צריכים לדעת שהעיניים שלנו בגב שלהם ושתי הרשויות האלה חייבות לעבוד ולא להתמהמה, ולצידם הפיקוח על הבנקים ורשות ניירות הערך. רפורמת היבוא היא מרכיב חשוב בהפחתת יוקר המחיה, והיא מצטרפת לרפורמת הבנקאות הפתוחה שהעברנו. מכיוון שמכון התקנים אמור להיפגע ממנה, דרשנו להסב את העובדים לתפקידי פיקוח על יישומה בשטח.
רפורמה בחקלאות: טעות של שר האוצר ושר החקלאות לבוא במעשים חד צדדיים ללא הידברות עם הצד השני. זה פוגע בחקלאים ובקואליציה, כי הנושא רגיש. טיפלתי ברפורמה בענף ההטלה והוא ימשיך להיות מתוכנן ומנוהל על דעת ראשי הענף שנה קדימה ואז נמשיך. הרפורמה בפירות והירקות לא תעבוד בוועדה בלי הידברות בין הצדדים, כמו שעשינו בבנקאות הפתוחה, בייצוא ובייבוא.
החד צדדיות יכולה לבוא בהורדת מכסים ביבוא, אבל זה לא צעד שלם ויהיו לה השלכות גם בפוליטיקה. אני מתכוון להיות מנהיג של הסכמות. כן, יש צורך לעשות את רפורמה, לדאוג שהחקלאות תהיה טכנולוגית, תנצל טוב יותר את הקרקע, תהיה אקולוגית, ותעודד חקלאים צעירים להיכנס לענף, אבל אי אפשר לעשות את זה בגרזן.
פיצוי בעלי עסקים: הדרישה לפיצוי של מי שנפגע באופן מדיד - מוצדקת. אפשר לראות את הפגיעה בדו"חות מס הכנסה ומע"מ של התעופה, התיירות הנכנסת, מורי הדרך, עסקי הפנאי, והם צריכים לקבל סיוע ועזרה, כי הממשלה תיבחן על כך. נעשה דיון משותף של וועדת העבודה והכלכלה ונדרוש מענים מספקים.
נטיעות בנגב: כבן הנגב אני יכול לומר שאנחנו מדינה יהודית, ציונית, ודמוקרטית, וניטע בנגב ובגליל. אף אחד לא יכתיב לנו מה לעשות ואיך להשתמש בעתודות הקרקע.
קורונה: אשתי נדבקה מהבת שלנו ואני נדבקתי ממנה, כך יצא ששנינו, עם שלושת הבנות והחתן היינו בבידוד ביחד. נדבקתי אחרי שלושה חיסונים אז היה לי יום וחצי קשים והכל כבר טוב. לקורונה יש השלכות של עייפות וחולשה וצריך לתת זמן להתאוששות.
פנאי: רוכב על אופני הרים במדבר וצובר שם שעות לנפש. אוהב לבשל, נאלץ לקרוא הרבה בשביל העבודה, וספר או שיר טוב עושים לי נעים בנשמה.
צופה פני עתיד: אשמח להיות שר משמעותי בממשלה ואם אהיה שר מצוין, אחרי כמה שנים אהיה גם ראש ממשלה. הקב"ה בירך אותי להיבחר ארבע פעמים לכנסת, להיות שר בשלושה משרדים ולעמוד בראש הוועדה המשפיעה בכנסת וכל זה תוך שנתיים.
המדור "תקציר מנהלים" עם יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ מיכאל ביטון, מתפרסם גם במגזין "עסקים" של מעריב, יום שישי, 21.1