וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"אם אתה לא משלם על השירות - אתה השירות"

עודכן לאחרונה: 27.1.2022 / 14:20

הוא גדל בבסיסי חיל האוויר, חווה רילוקיישן כנער, שירת כטייס - אבל לא אהב לטוס. ל"תקציר מנהלים" הוא מספר למה הוא חושב ש-NSO היא חברה לא מוסרית, למה אסור להתפתות לקישורים מפוקפקים באונליין וגם - מתי יצלצל בפעמון שיפתח את המסחר בניו יורק

שם: נמרוד וקס, בן 50, מייסד ומנכ"ל ביג איי.די BIGID.

מי אני: אנליטי באופן החשיבה, אוהב מסגרות שבהן יש לי חופש תנועה, החלטה ויצירתיות ואופציות שאני יכול לבחור מהן ואני אוהב ליצור.

שורשים: סבתא מהצד של אבא, הגיעה מפולין לארץ בשנות העשרים של המאה הקודמת והייתה חלוצה בקיבוץ של השומר הצעיר. באיזשהו שלב היא עברה לת"א, התחתנה עם סבא, שהיה מוסיקאי וניגן על קלרינט וסקסופון והיה חבר בתזמורת בלפור. הוא נפטר כשאבא היה ילד והוא ואחותו גדלו עם אם חד הורית. הוריו של אמא הגיעו לארץ בגיל העשרה אחרי מלחמת העולם הראשונה, סבא מרוסיה וסבתא מאוקראינה. סבא רבא היה מבוני מפעלי ים המלח וסבא למד הנדסת בנין בטכניון, וסבתא הייתה מתורגמנית. הם גרו בת"א.

ההורים נפגשו בתיכון חדש והתחתנו. אבא היה טייס בח"א ואנחנו עברנו בעקבותיו מבסיס לבסיס בארץ ורחבי ארה"ב וכשהשתחרר היה טייס באל על. אמא התחילה את דרכה כעובדת סוציאלית והיום היא פסיכותרפיסטית, מטפלת לילדים.

נמרוד וקס 2. ראובן קסטרו
"אבא היה טייס ועברנו מבסיס לבסיס"/ראובן קסטרו

הילדות שלי: הילדות המוקדמת הייתה בבסיסים של חיל האוויר. תמיד בניתי דברים, יצירות בלגו, בתים על עצים ואפילו סקטבורד עם מפרש. בכל שנה היינו במקום אחר: כיתות א'-ב' בב"ש, ג' ברעננה, ד' במרילנד ארה"ב, אחר כך תל נוף - ומכיתה ח' עד י"ב ביבנה, במגמה ריאלית. לא היה לי קושי מיוחד עם המעברים התכופים ונראה לי טבעי אז לעבור בכל שנה בי"ס. כשטסנו למרילנד, אבא היה בהכשרה של טייסי ניסוי. תמיד רציתי להיות טייס, לא הייתה אופציה אחרת.

טייס: סיימתי קורס טייס ושירתי כטייס תובלה. לא נהניתי מזה יותר מדי, לא הצטיינתי וזה גם לא ממש התאים לתרבות ולאופי שלי. קשה לי לשים את האצבע ולומר למה. ההורים באופן רשמי לא דחפו אותי לטייס, אמא בעיקר. השתחררתי בגיל 27 ועשיתי מילואים עד גיל 40 כטייס. אהבתי את הטייסת והחברים הכי טובים שלי הם מהתקופה ההיא, אבל בשבילי לטוס זה עונש, כי טיסה זה לבציע משימה מאחד עד עשר, אין מקום ליצירתיות או דמיון.

לימודים: התחלתי ללמוד מדעי המחשב בבר אילן, כי תמיד הייתי טוב במתימטיקה ופיסיקה, היה לי "ספקטרום 48" וכתבתי תוכנות בבייסיק. בגלל שהייתי חייב לעבוד, טסתי בקו של "אלרון" לעין יהב, יחד עם עוד חבר מקורס טיס. הייתי טס 4-5 פעמים בשבוע לפני הלימודים ואת השיעורים הייתי עושה בהמתנה בתחנה בעין יהב, ומדי פעם הייתי לוקח איתי את אשתי לשם.

נמרוד וקס 4. ראובן קסטרו
"שירתי כטייס תובלה ולא נהניתי מזה יותר מדי"/ראובן קסטרו

מירב: אשתי, מעצבת ואוצרת אומנות. הייתה לה חברה של מוצרי טקסטיל לילדים הרבה שנים. היכרנו בתיכון והתחלנו לצאת אחרי שכבר הייתי בצבא. התחתנו קצת אחרי שהשתחררתי וגרנו במרכז ת"א, התקופה הכי טובה בחיים שלנו. נשארנו בעיר ויש לנו שלושה ילדים.

קריירה: תוך כדי הלימודים התחלתי לעבוד בחברת הייטק שעסקה במשחקי מחשב, כיועץ תוכן בתחום הטיסה ואני התעקשתי לעבור לתחום הטכנולוגי כמפתח תכנה. בסיום הלימודים עברתי לסטרטאפ באבטחת רשת, שלא צלח את משבר 2001 והצטרפתי ל"ביזנס ליירס", שהתעסקה בניהול זהויות. יזהר שי, שר המדע לשעבר, היה המנכ"ל שלי ואני זוכר אותו לטובה. ואז CA, חברה אמריקנית רכשה אותו.

כשהבנתי שאין לי שאיפה טכנולוגית, לא רציתי להיות מנהל פיתוח, התחלתי ללמוד תואר שני במנהל עסקים ועברתי לניהול מוצר בחברה, בהתחלה בארץ ואח"כ עשינו הרחבה שלו לשווקים חדשים בעולם ניהול הזהויות. אחרי 4 שנים עברנו לבוסטון, לרילוקיישן, עם שני ילדים. אני ניהלתי את כל מוצרי ניהול הזהויות של CA, ומירב הייתה אמא במשרה מלאה.

נמרוד וקס 3. ראובן קסטרו
"יזהר שי, שר המדע לשעבר, היה המנכ"ל שלי ואני זוכר אותו לטובה"/ראובן קסטרו

עצמאות: אחרי ארבע שנים בארה"ב החלטתי לעזוב ורציתי לבנות משהו בעצמי. זה היה אחרי שנים של עבודה קשה ומלחמות פנימיות בתוך הארגון ושאלתי את עצמי למה אני עובד כל כך קשה בשביל אחרים, במקום בשביל עצמי. הקמתי חברת ייעוץ וניסיתי להריץ סטארט אפ שלי, שלא עבד כל כך טוב.
שנה לפני שעזבתי הכרתי את דימיטרי סירוטה, שמכר את החברה שלו ל - CA, והצטרף ליחידה שלי בארה"ב ושמרנו על קשר.

אחרי שגם הוא עזב את החברה החלטנו להקים משהו ביחד. זיהינו שהבעיה של חברות היא הקושי להכיר להבין את המידע שלהם. כשהתחילה מכת גניבת המידע והפצתו, מדינות נקטו ברגולציות של הגנת הפרטיות, והן מחייבות חברות להגן על פרטיות הצרכנים והאזרחים.

לא היו אז כלים שעזרו להגנה על הפרטיות וזה היה הכיוון שלנו מההתחלה, גם ניהול של המידע וגם הפרדה בין הדאטה שקשור לפרטיות. הוספנו יכולת של הזכות להישכח, זכות לבקש מספק השירות את המידע שהוא אוסף עליך ואת הזכות לבקש שימחק אותו. לחברות לא הייתה יכולת לעשות את זה, אלא באופן ידני, בתוך אוקיינוס של מידע שנאסף, שזה כמעט בלתי אפשרי. ככה הקמנו את BIGID.

BIGID: פלטפורמה לניהול וגילוי מידע, המשמשת להגנה על פרטיות, הגנה על המידע, ניהול וניתוח שלו. ב- 2016, כשהחברת התחילו להיערך לרגולציה, לנו כבר היה מוצר גמור ושנה אח"כ כבר מכרנו אותו לנייקי, אינטל וחברות ענק אחרות. אחרי שזכינו בפרס יוקרתי ודורגנו בחברת האנליסטים "גרטנר" כחברה ה"קולית", המשקיעים הגיעו והצמיחה זינקה. התחלנו בעשרה עובדים והיום אנחנו למעלה מ- 350, 150 מהם בישראל.

נמרוד וקס 6. ראובן קסטרו
"לא היו אז כלים שעזרו להגנה על הפרטיות וזה היה הכיוון שלנו מההתחלה"/ראובן קסטרו

NSO: אנשים מתבלבלים לגבי NSO וחושבים שהיא בכלל חברת נשק ואז הנשק לא אשם שסוחרים בו. יש משהו לא מוסרי בחברה. המוצר שלהם מתבסס על חולשות בתכנה, והם מוכרים לכל המרבה במחיר. זה כמו שלעיתונאי היה מידע על איפה אסון יתרחש ומתי ובמקום למנוע אותו הוא היה מוכר את המידע הזה.

כאזרחים אנחנו חייבים להבין את המשמעות של NSO, שהיא לא כיפת ברזל וללחוץ שתהיה עליה בקרה הדוקה. מה שכל אחד יכול לעשות, זה לא ללחוץ על לינקים שלא מכירים, לא לקנות באתרים לא מוכרים, ולבדוק בדפדפן שרישיון החברה מאושר.

הרבה התקפות מתחזות לאתר קניות. עושים פישינג, שולחים לינק של אתר קניות שאתה מכיר, אתה משלם ולא מקבל מוצר. לא להתקין אפליקציות לא מוכרות, ולעדכן את התכנה בכל פעם שיוצא עדכון חדש מהחברה וגם אז, זה לא ייתן הגנה שלמה. אני לא חושב שפרשייה כזאת מכתימה את ההייטק הישראלי, כי כמו בכל תחום, יש מגוון של חברות ורובן הן הגנתיות ומיעוטן המבוטל הן התקפיות.

נמרוד וקס 5. ראובן קסטרו
"נשים מתבלבלים לגבי NSO וחושבים שהיא בכלל חברת נשק ואז הנשק לא אשם שסוחרים בו"/ראובן קסטרו

שמירה על פרטיות: כשנכנסים לאתר קניות אף פעם לא להסכים ל"קוקיז", כי הן אלה שעוקבות אחרי המידע והפעילות באתר. לזכור - שאם אתה לא משלם על השירות - אתה השירות. זה חלק מתנאי המשחק. המידע שלך שווה כסף.

הוא יועבר לחברות שלא רצית שיגיע אליהן, עושים עליך פרופיילינג ואז מתחילים להפציץ אותך בהודעות ומיילים של אתרים ועסקים במקרה הטוב, או גורמים עברייניים עלולים להשתמש בו לתרגילי עוקץ. כשאיימו לשנות את כללי המשחק בוואטסאפ, כולם רצו לעבור לסיגנל או טלגרם, וזה החזיק שבוע.

אחד הדברים שאנחנו בודקים זה איפה החברה נמצאת ואיפה היא שומרת את המידע וטלגרם, למשל, נמצאת באיזה 'אי שקר כלשהו', ולא ברור איפה היא שומרת את המידע. גם באתרי קניות חשוב לדעת איפה החברה עובדת ופועלת, אם היא נמצאת במדינה מסודרת שיש בה הגנה על הפרטיות - כי אז זה בטוח יותר.

קטלוג מידע: התחלנו בפרטיות, אבל מהר מאוד הבנו שהלקוח קונה אותנו בגלל השמירה על הפרטיות והפכנו את הפלטפורמה לגילוי וקטלוג המידע בארגון. אנחנו מבינים איזה סוג של מידע ישנו, מפרידים בין סוגים שונים שלו ובודקים איפה נמצא המידע הרגיש שצריך להגן עליו. וככה נכנסנו לסקיוריטי. רצינו שהמידע יהיה נגיש לאנאליסטים ואנשי הדאטה, לתת להם כלים לנהל אותו. כך שעל הפלטפורמה שלנו ניתן להוסיף אפליקציות שעוזרות להשתמש במידע.

נמרוד וקס 7. ראובן קסטרו
"רץ באופן שוטף ואוהב גם לבשל ולאכול"/ראובן קסטרו

יוניקורן: הגדרה שהיא אבן דרך בגדילה של חברה, הגענו אליה אחרי עבודה מאוד מאומצת. היעד הוא להגדיל את הפורטפוליו של המוצר ולמכור ממנו כמה שיותר, להיות חברה עצמאית וגדולה שנסחרת. הקורונה הוכיחה לנו שאפשר לסגור מכירות בטלפון ולא רק בארוחת סטייק או משחק גולף, שלא צריך להימכר לסיסקו כדי למכור במאות מיליוני דולרים.

בועה: לא צריך להתרגש מהוולואציה, אם זו חברה של מיליארד או שניים, כי זה לא אומר שהולכים עם הכסף הביתה. החברות מתודלקות בהמון מזומנים ויש הרבה כסף שהגיע לחברות שמסוגלות למכור והן יגדלו. יכול להיות שהערכות השווי גבוהות ואי אפשר לממש אותן עכשיו. אני לא אובייקטיבי, אבל נראה שהמצב שונה מזה של התפוצצות הבועה, כי יש מאחורי רוב החברות טכנולוגיה שמצדיקה את עצמה.

פנאי: רץ באופן שוטף ואוהב לבשל וגם לאכול.

צופה פני עתיד: עוד שנתיים-שלוש לצלצל בפעמון של נאסד"ק.

המדור "תקציר מנהלים" עם נמרוד וקס, יתפרסם גם במגזין "עסקים" של מעריב, שישי, 28.1

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    6
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully