בסוף שנות ה- 70', כשאינטל העולמית שקלה לפתוח מפעל בירושלים, רשות ההשקעות וממשלת ישראל הציעו לחברה חבילת תמריצים ומימון להכשרת עובדים ישראלים במפעלי החברה בארה"ב, כדי לפתות את ענקית הטכנולוגיה להיכנס לישראל ולפתח את הכלכלה.
בתחילת 2022, כשיוקר המחיה שובר שיאים, לממשלת ישראל יש הזדמנות לעשות מהלך דומה. אלא שהפעם לא מדובר בהייטק, אלא דווקא בלואו-טק, מתן הטבות לרשתות ה"הארד דיסקאונט" הגדולות בעולם, כדי להוריד דראסטית את המחירים.
באירופה וארה"ב פועלות חברות שיודעות לעשות דבר אחד: למכור בהכי זול שיש. ברשימת עשר החברות הפועלות באירופה אפשר למצוא את הגדולה שבהן, Lidl הגרמנית, עם 11 וחצי אלף חנויות, הפרושות על 30 מדינות ברחבי הגלובוס, בין היתר, ארה"ב, צרפת, גרמניה, פולין, בריטניה ואיטליה ומכירות של 94 מיליארד אירו בשנת 2020. החנות הקרובה למקום מגוריכם, אם תהיתם, היא בקפריסין - עוד "מדינת אי" שעלויות השינוע אליה גבוהות יותר מאשר בתוך יבשת אירופה.
אחריה ברשימה, "אלדי סוד" (חלק מהמותג הקמעונאי ALDI שלבסופרמרקטים שלהם נחשף כל ישרארלי שביקר באירופה. יש לה גם את מותג "אלדי נורד" שפועל בארצות סקנדינביה) הגרמנית, עם מכירות "צנועות" של כ - 41.5 מליארד אירו ב - 2020 וגם היא פותחת עכשיו חנויות בבריטניה ואיטליה ונושאת את עיניה לארה"ב.
עוד ברשימה X5 Reataul Group עם 16,700 סניפים ו"מרקדונה" הספרדית.
כל החברות האלה לא מתגאות במגוון גדול ומותגים מוכרים, אלא מוכרות מותגים אנונימיים של יצרנים בודדים, באיכות טובה ובמחירים מצחיקים שעומדים על כ- 50% מהיצרנים שמובילים את הקטגוריה. מוצרי החברות הידועות שמצליחים להסתנן למדפים נמכרים שם בזול באופן משמעותי לעומת רשתות השיווק המסורתיות.
שר האוצר, אביגדור ליברמן, ושרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, שלחו אתמול מכתב חריף ליצרניות ויבואניות המזון, שבו קבלו על העלאות המחירים והבהירו שהם מצפים מהחברות לנהוג בהוגנות ולבטל את ההתייקרויות,
הם אף הזהירו: "לא נהסס לנקוט בצעדים הנדרשים להבטחת כלכלה תחרותית והוגנת". אלא שאם הם מתכוונים לרפורמות במסים על היבוא או בהקלות בתחום התקינה, הרי שאלה - נחוצים ככל שיהיו (ולמען הסר ספק, הם נחוצים בהחלט) אורכים חודשים ארוכים - בעוד שלנו המחירים בסופרמרקט יקרים כאן ועכשיו.
לכן אחד מאותם צעדים עלומים, מוכרח להיות קול קורא לרשתות הזולות האלה לבוא לישראל ולקבל חבילת הטבות.
כדי לנטרל את עניין הכשרות, ניתן בחמש השנים הראשונות לוותר על מוצרי החלב והבשר והסתפק במוצרים האחרים, שמהווים 70% מסל הצריכה. בניגוד למנה שמקובל לחשוב, הרי שלמעט ימי חג הפסח, רוב שומרי כשרות ישמחו לקנות נייר טואלט וחומרי ניקוי בשקלים בודדים גם אם הם בלי תעודה מהרבנות.
"סל קליטה" לחברות הדיסקאונט
מכיוון שרפורמת היבוא כבר אושרה, לא תהיה בעיה להכניס את המוצרים שנמצאים בתקינה אירופאית במסלול ירוק לארץ. מדינת ישראל תבטיח לרשתות מימון של המדבקות בעברית על המוצרים, עמדת פריקה בנתב"ג ובנמלים, והטבת מס על שכירת מתחמי החנויות והאחסון - אם ימוקמו בפריפריה למשך חמש שנים.
אל מול ההטבות האלה, החברות יתחייבו למכור את המוצרים באותו המחיר כמו באירופה בתקופת הזמן הזו, שבה יוכלו להתאקלם, להוציא תעודות כשרות אם יחפצו, ולהמשיך הלאה באופן עצמאי.
החשש ששוב ידפקו את הצרכן הישראלי ויגבו ממנו הרבה יותר מאשר בחו"ל לא צריך להטריד כאן, כי המהות של החברות האלה היא מכירה בזול, ואין להן זכות קיום אחרת. סביר להניח שהרשתות הקמעוניות, היצרניות והיבואניות יקימו קול צעקה כנגד התחרות הלא הוגנת - והתשובה פשוטה: חברה ישראלית שתמכור ברמת מחיר זהה, תזכה באותן הטבות ממש.
עם כל הכבוד לרפורמות החיוניות, הרי שלטווח הביניים, רק כניסה של רשתות ה"הארד דיסקאונט לישראל" היא התרופה הכי טובה להשתוללות המחירים והצפצוף על הצרכנים הישראלים. ברגע שתהיה לנו אלטרנטיבה, יתחילו החוליות השונות בשרשרת המזון הישראלית לחשוב פעמים: הקמעונאים ייאבקו על מחיר הקנייה, לא כדי להגדיל את הרווח שלהם, אלא כדי לגלגל את ההטבה אלינו. היצרנים והיבואנים מצדם יחשבו פעמיים לפני שהם מעלים מחירים, כפי שהם עושים עתה - מבלי לראות אותנו, הצרכנים, ממטר.