שטראוס הודיעה שלא תעלה מחירים, סנו הודיעה שתפחית לפחות חלק מהמחירים (שכבר עלו) ואפשר שעוד גופים ייענו לקריאתו של שר האוצר שלא להעלות מחירים.
למעשה, מי שנותרה חשופה בצריח - ולא לטובה - היא אסם שהודיעה כבר שאינה חוזרת בה מהכוונה להעלות את מחירי מוצריה. לדברי החברה, עליות המחירים משקפות את ההתייקרויות שנכפו עליה ועל כן ננקטו כמוצא אחרון שממנו תתקשה לסגת. האמנם?
יצאנו לבדוק כמה מרוויחה אסם, בכמה עלו מכירותיה בישראל - והאם היא באמת לא מסוגלת לספוג את העלויות בתשומות הייצור והשינוע, עד שאין לה ברירה אלא להעלות מחירים.
ייאמר מיד - מדובר במשימה מורכבת, שכן אסם - שהייתה בעבר חברה ציבורית, שרווחיה גלויים - נמכרה לפני קרוב לשבע שנים לענקית המזון השוויצרית "נסטלה", כך שאי אפשר לדעת במדויק כמה היא מרוויחה כתוצאה מהמכירות לציבור הישראלי, אלא רק להעריך.
רווח נקי של מאות מיליוני שקלים
נתחיל בשנה האחרונה שבה היו רווחי אסם גלויים לעין הציבור הישראלי, שנת 2015. בשנה זו עמד מחזור המכירות של אסם בישראל על 4.17 מיליארד שקל. הרווח התפעולי של החברה עמד על 527 מיליון שקל והרווח הנקי על 384 מיליון שקל.
ההערכה בקרב גורמים בענף היא כי בזמן שחלף מאז, המחזורים גדלו ועמם גדלה גם שורת הרווח. מספרים מדויקים כמובן אינם בנמצא, אבל אפשר להמר על כך שאסם מרוויחה כיום בין חצי מיליארד למיליארד שקל בשנה, סביר להניח שקרוב יותר לרף העליון.
אסם היא מהגורמים החזקים ביותר בענף המזון בישראל. היא מחזיקה, על פי ההערכות בקרוב ל-45% משוק הפסטה ו-49% משוק הקפה (נמס ומגורען), נוסף על כך היא מחזיקה בעשרות אחוזים גם משוק החטיפים המלוחים ועוד.
תמהיל המוצרים של החברה נחשב למגוון מאוד: לצד מותגים בינלאומיים נחשבים ומוכרים כמו טסטרס צ'ויס, פיטנס, צ'יריוס, קיט קט ואחרים, היא מחזיקה כמה מותגים ישראלים אייקוניים כבמבה, ביסלי, שקדי מרק ופתיתים.
מנטליות שוויצרית פוגשת זעם ישראלי
אפשר להניח שלו הייתה נשארת החברה בבעלות ישראלית, אפשר שהיא הייתה קשובה יותר לרחשי לב הציבור - ואם לא להם, אזי לפחות לפנייתו של שר האוצר. אלא שאסם - או בשמה המלא "אסם נסטלה" היא כבר מזמן לא חברה ישראלית אלא חברה שוויצרית עם סניף ישראלי. בעלי החברה, כך על פי גומרים בענף, חרדים מאוד לשורת הרווח, בעבר אף נשמעו הערכות על כך שהם מאוכזבים מאחוז הרווחיות של השלוחה הישראלית.
אחוז הרווח של נסטלה העולמית, יש לציין, עומד על כ-17.5% מהמחזור. כאמור, קשה לחלץ מהנתונים את המספרים הנוגעים לישראל, אבל מעיון בדוחות נסטלה העולמית, שם מוגדרת ישראל כחלק מאזור "המזרח התיכון וצפון אפריקה", עולה כי מכירות החברה בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה הקודמת (ינואר-ספטמבר 2021), באזור שבו נכללת גם ישראל, עלו ב-7.6%.
יש לציין כי בניגוד לשני הרבעונים הראשונים של 2021, ברבעון השלישי העלתה החברה מחירים (לא בישראל) ושיפרה את שורת הרווח כתוצאה מכך. כלומר, יש יסוד סביר להניח שהחברה נקטה מדיניות מעכבת כלפי השוק הישראלי בטרם הודיעה על כוונתה לייקר את מוצריה.
גורמים בענף מעריכים שהמנכ"ל הישראלי של אסם, אבי בן אסאייג, אינו נהנה ממרווח תימרון כפי שהיה לקודמו בתפקיד והוא חשוף ללחץ מצד הבעלים להציג רווחיות משופרת. בנוסף מוכרחים להזכיר שעלויות הייצור והשינוע של אסם עלו - ובשוק הפסטה אף יותר מאשר של חברות אחרות (אסם מייבאת את הדגן מדרום איטליה ולא מסין - ומחיריו של זה עלו ביתר חדות מאשר של הדגן האסייאתי).
אך גם בהתחשב בכל אלה, אפשר וצריל לשאול:
האם הרווח הנקי של אסם, שהוא לכל הפחות כמה מאות מיליוני שקלים בשנה (ושוב נזכיר כי מדובר באומדן זהיר במיוחד, ואפשר שהמספר האמיתי הוא כבר קרוב יותר למיליארד שקל), אינו מאפשר לה לספוג את העלייה - ולא למהר לגלגל אותה לצרכנים?
ובהמשך לאותה שאלה, אפשר להרהר גם במה היה קורה לו היו בעלי החברה מתגוררים בישראל וחשופים להלכי הרוח, למדיניות שבה הממשלה מרגישה חופשית יותר להתערב בשוק החופשי (אפרופו הפנייה של שר האוצר ושרת הכלכלה - ובניגוד גמור לןמנטליות העסקית בשווייץ, שבה נוהגים מוסדות השלטון לגבות את האינטרסים העסקיים - ולא רק במערכת הבנקאות) ובעיקר לזעם ולייאוש שחשים אזרחי ישראל, שמגלים שיוקר המחייה כאן הפך מבלתי נסבל לבלתי אפשרי?
