גל ההתייקרות גורם לרבים מאיתנו תחושות של תסכול. בסופו של דבר כוחו של הלקוח הבודד מול ענקיות המזון אינו גדול, בלשון המעטה וקשה שלא להבחין בקולות יאוש, כעס ותסכול שעולים מצד לקוחות שונים אפילו בצומת "ההאוטלטים" הידועה גם כצומת בילו.
מחוץ לסניף "שופרסל" דיל עומדת רחל, 55 ואומרת בייאוש: "הכל עלה, הדבר היחידי שלא משלמים עליו זה החמצן". אני מנסה לגנוב ממנה עוד משפט אך היא מסמנת ביד תנועת יאוש, אין על מה ואין עם מי לדבר.
"ייצאו בקרוב לרחובות"
שאול ודורית גם הם בעשור השישי לחייהם, מדגישים שהמחירים עלו, "אפילו קניית-השלמה כמו זאת, הפכה ליקרה מאד". אני מנסה להבין האם עליית המחירים גרמה להם להפסיק לצרוך מוצרים מסוימים ושאול עונה: "בחד פעמי הפסקנו להשתמש, זה יקר מדי".
רות בת ה-61 נדיבה יותר במילים: "אני זאת שעושה את הקניות בבית ואני יכולה להגיד לך בוודאות שהכל עלה. הבעיה היא שאין אלטרנטיבה, בסופר פה יש דברים שאין במקום אחר אז אני חוזרת, אין ברירה". היא לוקחת נשימה ואומרת: "לאנשים לא יהיה אוכל להביא לילדים, אני יכולה לחסוך על זוג נעליים חדשות אבל לא על לחם".
לא רחוק מאתנו עומד ירון, הוא שומע את השיחה שמתנהלת בין רות וביני ואומר: "תרשום, ככה אנשים בקרוב יצאו לרחובות".