פופוליזם נוסח מעמד הביניים: למי טובה התכנית הכלכלית?

ראש הממשלה נפתלי בנט עשה אתמול היכרות לאזרחי ישראל עם משפחת גונן. "אני רוצה לספר לכם סיפור על משפחת גונן", פתח בנט את דבריו במסיבת העיתונאים החגיגית, בה הוצגה התכנית הממשלתית להורדת יוקר המחיה.

"במשך שנים היא נותנת ונותנת, ההורים שירתו בצבא, שילמו מסים והיא מחזיקה מעמד. אלה האנשים הטובים שקמים כל בוקר, שולחים את הילדים והולכים לעבוד. המשפחה הזו מסתכלת בעניים כלות על חשבון בסופר ועל המסים שאוכלים את המשכורת כבר הרבה שנים".

לא בכדי בחר בנט דווקא במשפחה הספציפית הזאת. אם נרד רגע לפרטים שלא מסר עליה, אפשר להניח שמדובר במשפחה עם שלושה ילדים צעירים, הורים שכירים שגרים באחת הערים המדורגות באשכולות שמשקפים מעמד ביניים קלאסי, זה שבשבילו בדיוק נתפרה התכנית הזאת, קהל הבוחרים הפוטנציאלי של מרבית מפלגות הקואליציה.

הקהל הספציפי הזה זכה בהוספת נקודות זכות להורים עובדים עם ילדים עד גיל 12, חיסכון שנתי של 5,352 שקלים למשפחה, והפחתת מכסים על מוצרי מזון, חלקי חילוף לרכב וחומרי גלם. כדי שלא תהיה לזות שפתיים של דאגה לסקטור נבחר, כשליש מתוך 4.4 מיליארד השקלים יופנה לטובת סבסוד צהרונים בישובים מוחלשים עבור גילאי 3-8 ותוספת של 20% למענקי מס הכנסה שלילי.

לו בנימין נתניהו היה עומד על אותו הפודיום, יש להניח שהיה בוחר במשפחה אחרת לגמרי, נגיד, משפחת נאמן, ששני ההורים מרוויחים פחות משכר המינימום ובקושי מצליחים לפרנס את הילדים, גרה בפריפריה הגיאוגרפית או החברתית, וזקוקה לתמיכת המדינה. התכנית של שר האוצר בממשלתו הייתה כוללת דאגה לשכבות החלשות, לאלה שיוצאים לעבודה ואינם מגיעים לרף תשלום מס הכנסה, ולא מסוגלים לגמור את החודש.

על הקהל הזה התבססו תכניות "הנטו" של שר האוצר לשעבר, במסגרתן קודמו הפחתות מיסים בעלות של 1.7 מליארד שקלים לכלל ההורים לילדים קטנים, הרחבת סבסוד הצהרונים, הפחתת מכסים על טלפונים סלולריים, ביגוד, מוצרי חשמל ותמרוקים והורדת מס קנייה על שלל מוצרים. זה מה שקורה כשהחרדים מחזיקים לך את הקואליציה ואם לא תיתן לציבור הבוחרים שלהן את מה שהוא צריך, לא תהיה בשלטון. בממשלה בלי חרדים, כמו זו הנוכחית, אפשר להתנהג אחרת.

באופן כמעט אבסורדי, דווקא הליכוד, שמאמין בקפיטליזם כאידיאולוגיה כלכלית, דאג במהלך שנות שלטונו לאוכלוסיות החלשות והנזקקות, ואילו הממשלה שבה חברות מפלגות השמאל, הסוציאל-דמוקרטיות, אלה שתומכות במדינת הרווחה, דואגות, לפחות בתכנית להורדת יוקר המחיה, לשכבות המבוססות ומתגלות במערומיהן. אין יותר כסף שמפוזר מהליקופטרים, אין הורדות מחירים לכולם, ומי שיזכה לעזרה כלכלית הוא מספר מועט יחסית של אזרחים שנבחר בפינצטה.

למרות שממשלת בנט תפורה טלאים על טלאים, כולה מבוססת על בוחרים ממעמד הביניים, ממפלגות מהימין ועד לשמאל. המתנחלים והחרד"לים של ימינה, בוחרי "יש עתיד", ו"ישראל ביתנו", (ליברמן כבר לא מתבסס רק על עולים חדשים שהגיעו לישראל בלי פנסיה, אלא בעיקר על בני הדור השני והשלישי, שהשתלבו היטב, חלקם עובדים בהייטק).

גם ב"עבודה" ו"מרצ", שראשיה מדברים גבוהה גבוהה על ערכים של צדק לכולם, יודעים שמי שיבחר בהם יהיו בני המושבים והקיבוצים שעברו הפרטה, אלה שמתנגדים לרפורמת החקלאות שהייתה יכולה להוריד את יוקר המחיה אבל עלולה לפגוע להם בהכנסות.

לכל משפחות "גונן" של מעמד הביניים הישראלי יש סוף סוף נחת. אחרי שנים שאף אחד לא ספר אותן, פתאום הפוקוס עליהן. אבל כשבנט מודה לליברמן על קידום מדיניות נכונה ולא פופוליסטית, נותר רק לחייך חיוך ציני. אפשר להיות פופוליסט גם כשלא מדברים על עניים.