"בעלי הוא רופא ויש לו קליניקה העוסקת בכירורגיה פלסטית - ואני אומרת לך בוודאות - הוא מגלגל ערמות של כסף שחור ומעביר את כולו לביטקוין. הוא עובד על כולם בעיניים. וזה לא רק על רשות המיסים, זה גם עלי ועל העורך דין שמייצג אותי בהליך הגירושין. מסתיר מאיתנו את כל הכסף. בסוף, במקום לקבל חצי אמיתי ממה שיש לו, אני אקבל רק חצי מדירה ברמת השרון ו-400 אלף שקלים. זו בעיה, אין ספק, הביטקוין הזה בעייתי מאוד. אי אפשר לשים את היד עליו. הוא גן עדן לבעלים נוכלים".
את המילים הללו אמרה לי השבוע א', אישה נשואה העומדת בפני הליכי גירושין, ובצדק רב - בעלה מסתיר ממנה כספים באמצעות רכישת ביטקוין ומטבעות דיגיטליים אחרים, אותם הוא לא מעוניין לחלוק איתה במסגרת הליך הגירושין. והיא אינה היחידה: הנושא החם והמדובר ביותר כיום בין עורכי הדין בתחום דיני המשפחה הוא הקלות בה ניתן להבריח נכסים פיננסיים ומטבעות דיגיטליים במטרה להפר את איזון המשאבים - כלל ברזל על פיו כל הנכסים שנצברו מתחילת הנישואין ועד למועד סיומה של מערכת היחסים (מועד הקרע) יתחלקו בין הצדדים באופן שווה.
גם דינה (שם בדוי), נשואה + 1, מגבעתיים, שנמצאת כרגע בהליך גירושין, טענה בפני השבוע כי בעלה מוליך אותה שולל: "שמעתי אותו כמה וכמה פעמים מדבר עם חברים על ארנקי ביטקוין, אבל לך תאתר אותם. אין לי את המספר של הארנק. אני מניחה שהוא השקיע שם הרבה כסף לא מדווח שהרוויח במהלך הנישואין, אבל הוא משחק אותה כאילו לא יודע על מה אני מדברת. עושה פרצוף של עגל".
על מנת להבין את גודל הבעיה שניצבת בפני אותן נשים, צריך לצלול תחילה למאפיינים היחודיים של המטבע הקריפטוגרפי. מדובר במטבעות מבוזרים, וירטואליים או דיגיטליים מוצפנים. כלומר, הם נכס וירטואלי וכדי להפעיל אותם יש צורך באימות משתמש וסיסמה.
מאחר והחזקת המטבעות הדיגיטליים מתבצעת באמצעות "ארנק דיגיטלי", כל מה שקשור אליהם, מסתכם בכמה שורות מודפסות של קוד מחשב. קשה מאד, כמעט בלתי אפשרי לאדם זר לגלות על קיומו של ארנק, כל שכן לקשור בינו ובין גורם מסוים. וזאת בטרם התייחסנו למשימה הבלתי אפשרית של פריצה לאותו ארנק וחשיפה של תכולתו.
לבית המשפט אין יכולת לעזור לאותן נשים
הבעיה איתה מתמודדות אותן נשים לא נעוצה רק במבנה הייחודי של אותם מטבעות דיגיטליים, אלא גם בכלים המוגבלים שעומדים לרשות אנשי המקצוע שנשכרים לצורך ביצוע איזון המשאבים. המדובר על רואי חשבון או אקטוארים, שאינם מחזיקים בסמכויות חקירתיות, אלא מעבדים נתונים שהוזרמו אליהם ע"י הצדדים.
גם אם מתעורר חשש כי התמונה העובדתית שצוירה להם אינה משקפת נאמנה את המציאות, תבוצע חקירה כלכלית, אך גם היא תעשה תוך שימוש בכלים קונבנציונלים ולא תניב לרוב את המידע הנדרש לגבי קיומו של הארנק ותכולתו.
למעשה, גם לבית המשפט, אין את הכלים בשביל להתמודד עם הבעיה. הוא אמנם עשוי להיעתר לבקשה למתן צו לגורמים בארץ, כגון בנקים וחברות ביטוח, לחשוף מידע על כספים ונכסים שמוחזקים על ידי הבעל, אולם כאמור - הם אינם חשופים לאותם ארנקים, מה שיוצר תמונת ראי מעוותת של המציאות החשבונאית.
כלל אנשי המקצוע בתום הטכנולוגי והחקירתי מודים: המשוואה השתנתה. אם בעבר, חקירה כלכלית, הניבה תוצאות מדויקות, הרי שכיום, המצב שונה לגמרי: ליחידה כמו 8200 יש כלים כאלו, גם התקנה של רוגלה כמו פגסוס יכולה כמובן לחשוף את הארנק, אולם לבן אדם מן הישוב, אין גישה לטכנולוגיות הללו.
בעיה נוספת שמעיבה על אותן נשים היא העלות של ביצוע חקירה אפקטיבית. יש כמה חברות שיודעות לעקוב באדיקות אחר תנועת המטבעות דרך צמתים מרכזיים שבהם הם מוחלפים פעמים רבות במטבעות אחרים, לא אחת כדי לטשטש עקבות, אולם עלות הבדיקה יכולה להגיע בקלות לעשרות אלפי דולרים.
כפועל יוצא של הקושי לאתר ארנק דיגיטלי, כל שכן את הסיסמא שלו, חלה עליה בשנה האחרונה בהיקף המכירות של תוכנות ריגול בסיסיות. ההבדל בינן ובין תוכנות כגון פגסוס, היא באופן בו היא מותקנת על הטלפון של אותו גבר.
בניגוד לפגסוס שמאפשרת חדירה מרחוק לטלפון, בלא צורך לגישה פיזית אליו, כאשר מדובר על נשים נשואות, הן בקלות יכולות לקחת את הטלפון של הגבר בעודו ישן ולהתקין בו תוכנה שמצלמת את המסך ושולחת את הצילום למכשיר אחר. אלו תוכנות שעלותן זולה באופן יחסי. תמורת 5,000 שקל, הן מקבלות כלי מאוד יעיל.
תפעלו כל עוד מערכת היחסים מתנהלת בטוב
מדובר על תוכנות לגיטימיות למחצה, אך השימוש שנעשה בהן בנסיבות כאלו, פלילי: בסעיף 4 לחוק המחשבים, מוגדרת "חדירה לחומר מחשב" ככניסה שלא כדין לחומר הנמצא במחשב באמצעות התקשרות או התחברות עם המחשב, או על ידי הפעלתו.
דין ביצוע עבירה זו הוא מאסר של שלוש שנים. כמו כן, המשפט הישראלי מתיר עשיית שימוש בראיות שהושגו שלא כדין, אך כל מקרה נבחן לגופו. הוא שם לנגד עיניו שיקולים שונים, ובכללם גם כאלו הנוגעים לאופן השגת הראייה ומידת הפרת החוק והזכויות. כך עשוי להיווצר מצב כי על אף שמדובר בראייה חותכת, קיימת סבירות כי בית המשפט לא יכיר בה כראייה קבילה.
אם כן, ניסיונות לחשוף ארנק דיגיטלי, לאחר שנוצר הקרע בין בני הזוג, עשויים בהחלט להסתיים בכישלון. בהתאם לכך, השאלה היא אילו פעולות צופות פני עתיד יכולות נשים לעשות כל עוד הצדדים חיים ביחד ומערכת היחסים מתנהלת כסדרה.
כך למשל, אחת מהאפשרויות היעילות ביותר על מנת למנוע סיטואציה של הברחת נכסים, גם קריפטוגרפיים, היא ע"י עריכת הסכם ממון. בהסכם מפורטים המטבעות והארנקים שמחזיקים בין בני הזוג, מה שעשוי בבוא היום, לפתור סוגיות הנוגעות להברחת רכוש. כמובן שבכל רגע נתון יכול מי מבני הזוג להתחבר לארנק מוצפן חדש.
זהו כלי היכול לצמצם סיכונים, אך לא למנוע אותם לחלוטין. כמו כן, זוגות המתנהלים בשקיפות יכולים לעשות חוזה דיגיטלי חכם - כלי שמחייב חתימה של שני הצדדים טרום ביצוע פעולת קניה ומכירה של מטבעות דיגיטליים.
הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני משפחה