"קצבאות הילדים הרגילו אוכלוסיות שלמות בציבור הערבי ובציבור החרדי, בעיקר, לכך שמה שבן אדם עושה, עבודתו, זה בעצם ילדים. הוא עושה ילדים ואחר כך הוא יגדל ילדים שתפקידם הוא לעשות ילדים, משום שהקצבה הולכת וגדלה ככל שיש לו יותר ילדים. על כן יש פה תמריץ שפשוט יביא אותנו להתמוטטות גם כלכלית וגם חברתית".
את "נאום הקצבאות" המגזרי והבוטה הזה, שקבע שעשיית ילדים היא פרנסתם של החרדים, לא נשא שר האוצר אביגדור ליברמן, המכונה "פרעה" ו"עוכר ישראל" בפי חבריו למשכן הכנסת מסיעות כמו ש"ס ויהדות התורה, אלא מי שהוציא לפועל את התכנית שהנחיתה עליהם את המכה הכלכלית הקשה ביותר מאז הקמת המדינה, שר האוצר דאז בנימין נתניהו, שותפם לממשלות במשך שנים וחברם לאופוזיציה היום.
"הסיבה לכניסה למעגל העוני המתמשך היא מדיניות הקצבאות המפליגות שהוציאה דורות שלמים ממעגל העבודה", הסביר שר האוצר ב- 2003 את הרציונל שמאחורי הגזירה שהטיל, והוסיף: "אדם מפסיק לעבוד והופך להיות תלוי בהטבות מהמדינה".
המהלך של נתניהו לקצץ דרמטית את קצבאות הילדים למשפחות מרובות ילדים ולהשוות את הקצבה לכל ילד, היה חד צדדי ואנוש. הקצבה, שלפני החלטתו, גדלה ככל שמספר הילדים גדל, הפכה לקצבה אחידה לכל הילדים, בלי קשר למספרם במשפחה ופגעה בעיקר חברה החרדית, הערבית והבדואית.
אגב כך, חייבים לציין שתכנית נתניהו הצליחה: אחוז הנשים העובדות במגזר החרדי זינק בעקבותיה. עתה הגיע גם זמנם של הגברים, שרק 49% מהם עובדים.
בתכנית ליברמן יש גם גזרים
התכנית שהציג היום שר האוצר, אביגדור ליברמן, בקבינט הכלכלתי-חברתי, לשילוב חרדים בשוק העבודה, היא, יחסית לזו של נתניהו, רכה ומכילה. התכנית כוללת אמנם מקלות, אבל גם גזרים. מצד אחד, ליברמן מבקש לשלול הנחות בארנונה, בצהרונים ובמעונות היום מהורים שאינם עובדים ולעודד לימודי ליבה, ומהצד השני לקצץ במספר שעות הלימוד בישיבות מ-20 ל-40 בשבוע, בלי להפחית את ההקצבה הניתנת עבורן, כדי שהאברכים יוכלו לעבוד, אפילו בחצי משרה, בלא פגיעה בקצבתם.
אגב, ההצעה הזו טובה מזו שרצה ליישם ליברמן לפני חצי שנה, אז הוא ביקש להתנות את סבסוד המעונות החרדיים במיצוי כושר ההשתכרות של ההורים בשנת הלימודים הקיימת, אבל המהלך נבלם על ידי בג"ץ שדחה אותו לשנת הלימודים הבאה.
הערת האזהרה של OECD
התכנית הזאת מקבלת משנה חשיבות אחרי הפגישה שנערכה בתחילת השבוע עם מזכ"ל ארגון ה- OECD, שבו זכתה ישראל לשפע מחמאות ולהערות על הצורך להכניס את הערבים והחרדים למעגל העבודה. ליברמן שם על השולחן את הבעיה, אבל גם את הפתרונות.
לצד הכשל התשתיתי ההיסטורי של לימודי ליבה חסרים ואי גיוס, יש לא מעט תמריצים שליליים לחרדים לא לצאת לעבודה, וכך אברך שיצא לעבוד יחטוף "קנס" ויפסיד 60% מהכנסתו. ליברמן רוצה לחסל את התמריצים השליליים האלה: הנחה בארנונה, במעונות היום ובצהרונים, בלי לפגוע בקצבה, ובכך לעודד את הציבור החרדי ללמוד לימודי ליבה ולצאת לעבוד.
הרפלקס המותנה של החרדים הוא לקרוא קריאות "גוועלד" בכל פעם כשמישהו מזיז להם את הגבינה, או במקרה הזה, את הכסף. אבל הגיע הזמן שיפנימו שמי שרוצה להיות חלק מהעולם המודרני וליהנות מפירותיו, צריך לקחת בו חלק פעיל.
נכון להיום, לחרדים יש 12% מכוח העבודה במשק ולערבים 20%. על פי הצפי הדמוגרפי בעוד 40 שנים, דהיינו ב- 2062, כוח העבודה של הערבים לא ישתנה ואילו זה של החרדים יטפס ל - 32% מכוח העבודה של מדינת ישראל, ואם הוא לא ימוצה, המשק יקרוס.
זו אגב גם הסיבה לכוכביות, הערות האזהרה של ה-OECD לכלכלת ישראל ואם כבר הזכרנו את נתניהו בפתח הדברים, הרי שהוא היה זה שהשמיע אותן בעבר, לפני שהפכו הפוליטיקאים החרדים לאבן הפינה של ה"בלוק" המפורסם.
מנסור עבאס חרדי?
על רקע הנתונים המדאיגים האלה, צריכה לקום הנהגה חרדית חזקה שתדאג באמת לציבור שלה, ליכולתו להתפרנס בכבוד ולשאת בנטל החומרי ולא רק הרוחני. למשל, כמו הצעד של החברה הערבית, שבחרה במנסור עבאס, כדי שילחם עבורה על חיים טובים יותר, תשתיות, חינוך, בריאות ופרנסה. ואם זה לא יקרה - הערבים יהיו דווקא אלה שיסגרו פערים עם הקידמה, בעוד החרדים ישתרכו מאחור ויהוו משקולת כבדה יותר על הכלכלה הישראלית.
ליברמן יודע והחרדים יודעים, שרק הפוליטיקה תקבע מה יקרה. הצעדים של האוצר חייבים לעבוד חקיקה של הצעת חוק ממשלתית, עוד לפני אישור התקציב ל- 2023, ושר האוצר צריך לגייס את כל 61 חברי הקואליציה, כולל אלה של רע"מ. האם היא תאושר? לא בטוח. אבל מה שצריך להדהד באוזני חברי הכנסת היא אמירתו של נתניהו מלפני 19 שנים, "הורים צריכים לדאוג לפרנסתם ורווחתם של ילדיהם", כשהכוונה היא לכל ההורים באשר הם, גם לאלה שמקווים שלפחות אחד מילדיהם יהיה גדול בתורה - חשוב מאוד, אך ממש לא מספיק.