"מי שלא מתמודד עם משבר הדיור, לא מתמודד עם יוקר המחיה"

עו"ד שרגא בירן כבר בן 90, אבל עדיין מלא מרץ ללחום למען הצדק ולמען המוחלשים. איך זה מסתדר עם הון פרטי לא מבוטל? "כשאתה חי בערמות של קש בשלג כדי להתחמם, אתה מבין את המשמעות של קורת גג". אגב כך, הוא גם יודע בדיוק מה לעשות כדי לפתור את משבר הנדל"ן

16/02/2022

שם: עו"ד שרגא בירן, בן 90, מייסד משרד שרגא פ. בירן ו"המכון לרפורמות מבניות".

מי אני: נהנה מאפשרות לקום בבוקר ליצירה ולהילחם למען דברים צודקים ולמען האמת.

שורשים: העיר חלם שבפולין. סבא מצד אבי היה מגיבורי מלחמת העולם הראשונה ובזכות מעמדו קיבל זיכיון למונופול לוודקה מיוחדת שיוצרה מירק שצומח בביצות. מתחת לבית המשפחה הגדול היה מרתף, עם מנהרות סיד, שבו הייתה המזקקה. סבא, מהצד של אמא, היה יהודי דתי שהייתה לו ישיבה קטנה, איש למדן שפרסם מחקרים. ההורים נפגשו בעיירה ואבא המשיך את העסק המשפחתי ואמא למדה כלכלה בפוליטכניון. ואז פרצה המלחמה.

הילדות שלי: כשהייתי בן שבע פרצה המלחמה. כשבני העיירה הובלו למה שהפך לקבר אחים, הצלתי את עצמי, רצתי קדימה בזמן שכולם נהרגו מאחורי. במשך זמן הסתובבתי ביערות אוקראינה, עד שחברתי לפרטיזנים הסובייטים. לחמתי איתם והייתי בין משחררי העיר רובנו. באותה תקופה לא ידעתי קרוא וכתוב ולבקשתי קיבלתי מורה. הייתי אז ביחד עם הפיקוד המרכזי בבונקר מתחת לכנסיה של רובנו, שם למדתי תוך כדי הלחימה וההפצצות. כל המשפחה נספתה בשואה.

בסוף המלחמה יצאתי עם חברי הטוב דוד לאירופה על רכבת רפואית והגענו למנזר בעיר בבוואריה, משם נסענו במשאית שהובילה סחורות באזורי הכיבוש האמריקאים והאנגלים ובאחד המקרים פגשתי שליח סוכנות מנס ציונה שסיפר לי על הכוונה להקים מדינה. מצא חן בעיני והחלטתי לעלות לארץ ישראל. הגעתי באנייה צרפתית באפריל 46'. עליתי לארץ עם חבר שלי בעזרת סרטיפיקטים והגעתי לקיבוץ מסילות ליד בית שאן.

"כשבני העיירה הובלו למה שהפך לקבר אחים, הצלתי את עצמי, רצתי קדימה בזמן שכולם נהרגו מאחורי"(צילום: ראובן קסטרו)

מסילות: הייתי בשומר הצעיר ובהכשרה מגויסת והשתתפתי בפעילות צבאית באזור בית שאן וטירת צבי. בתנועה הקיבוצית היה באותו הזמן ויכוח בין ציונות סוציאליסטית לבין קולקטיביות רעיונית, שההנהגה הכתיבה, ומי שחרג מהמהלכים האלה נחשב מורד, וכזה הייתי.

מכיוון שבית שאן הייתה ממש לידנו, הקמתי שם קן של התנועה. לא היה מקובל עלי שהעולים החדשים יהיו פועלי דחק בשכר זעום ואמרתי שחייבים לדאוג לעם העובד ושום דבר לא מצדיק פגיעה באנשים חלשים. זה הרגיז הרבה מאוד אנשים בקיבוץ וסולקתי משם יחד עם אלה שתמכו בי. לא היה לי לאן ללכת, אז התחלתי ללמוד בסמינר הקיבוצים הוראה ושם פגשתי את שושנה.

פרופ' שושנה בירן ז"ל: אשתי המנוחה. נפגשנו בסמינר כששנינו למדנו שם הוראה. בגלל שאני הייתי בשומר הצעיר והיא בנוער העובד, לא הצלחנו למצוא עבודה. היא הלכה ללמוד לרפואה, עמדה בראש המכון האונקולוגי בהדסה ופרופסור באוניברסיטה העברית.

לימים הפכה פורצת דרך, שיצאה נגד הפרוצדורה הברוטלית של ניתוחי כריתה אוטומטיים אצל נשים חולות בסרטן השד, מלחמה שהגיעה לתקשורת ושינתה את אופן הטיפול בהן. אחרי מותה נקראה הכיכר בכניסה לבית החולים הדסה על שמה. יש לנו שלושה ילדים ונכדים ואני גר היום בתל אביב.
קריירה: יצאתי לעצמאות בשנת 42' ומאז אני עובד.

כשהגענו לירושלים הכל היה יקר. גרנו תקופה במנזר במוסררה וזכיתי במכרז לניקוי בית הספר לרפואה באוניברסיטה. התחלתי ללמוד פילוסופיה, עברתי לכלכלה וסיימתי משפטים, נלחמתי שיפתחו מעונות סטודנטים וגרנו בהם שבמשך שנים. את ההתמחות עשיתי אצל אחד המקסימים, משה קהת, שהיה גם נשיא עדת התימנים - ולימים, כשטיפלתי בראש העין, כשהייתה אחד הישובים הנחשלים במדינת ישראל, יחד עם ראש העירייה, ובתמיכתו של אריק שרון, לחמנו שהתימנים שישבו במחנה צבאי יקבלו את האדמות עליהם ישבו, הם ובניהם.

ראש העין: "לחמנו שהתימנים שישבו במחנה צבאי יקבלו את האדמות עליהם ישבו, הם ובניהם"(צילום: ראובן קסטרו)

פרקטיקה עצמאית: פתחתי את המשרד עם שותפי דאז, שמואל תמיד, בספטמבר 1959. עבדנו יחד במשפט קסטנר ובסופו בדיוק קיבלתי את תעודת עורך הדין שלי. למחרת הפתיחה עמד ליד הדלת תור ארוך של לקוחות. עסקנו במשפט "שורת המתנדבים", בפינוי מעברות, נפגעי תאונות עבודה ודיני עבודה, הקמנו את איגוד הדוורים ובין היתר היינו מעורבים בחתימת הסכם השלום בטאבה. כיום המשחר עוסק בעיקר בתחום הציבורי ובתחומי התכנון והבניה.

התחדשות עירונית: יזמתי והובלתי עשרות פרויקטים ענקיים של התחדשות עירונית והייתי מעורב בפרויקט מידטאון, השוק הסיטונאי, איירפורט סיטי, רחובות החדשה, רמת הכרם, גבעת משואה, מלון הילטון ירושלים והר נוף.

חתירה לצדק: אדם הוא יצור לא פשוט, מעשה מרכבה של רעיונות, ריגושים פחדים וחרדות. ראיתי לנגד עיני מוות, גוועתי מרעב וקפאתי מקור, זה מספיק כדי שאלחם על צדק. אומרים, אתה לא יכול להילחם על דברים טובים אם אתה לא מבוסס כלכלית. אנשים נהדרים מתחילים לדבר שקרים כשהם תלויים במשרה, בטובות הנאה של השלטון. המשנה שלי מבוססת על אמת ואפשר לדבוק בה כשאתה לא תלוי כלכלית באף אחד.

ב- 95' פרסמתי עבודה עם פרו' שליו ופרו' אקשטיין על התחדשות עירונית לעניי ישראל. אמרנו שצריך לתת להם את הקניין הכלכלי, את הגג מעל לראשם. אז גם הקמתי את המכון לרפורמות מבניות, למטרת מחקר חברתי שעוסק גם בסוגיות של פנסיה ורפואה, כל מה שמעסיק את החברה הישראלית. הצענו, לדוגמא, לא למכור את הביג דאטה שיש לנו בקופות החולים אלא לתת עליו רק זכויות מחקר, לפתח אותו, כי חומר הגלם הזה שווה יותר מנפט.

בעלות על רשת מגה ודודי ויסמן: אינני מתעסק עם העבר. מבחינתי הוא איננו קיים. אני מתעסק עם העתיד.

"ראיתי לנגד עיני מוות, גוועתי מרעב וקפאתי מקור, זה מספיק כדי שאלחם על צדק"(צילום: ראובן קסטרו)

מחסור בקרקעות: יש סיפור שאין יותר קרקעות במדינת ישראל, שהקרקע נגמרה. מדו"ח של החשב הכללי עולה ש- 90% מאדמות המדינה פנויות. מדינת ישראל בעצמה אומרת, שרמ"י מוגדרת כמפעל עסקי ומשווקת את הקרקעות המדינה במכרזים לכל המרבה במחיר.

משמעות העניין שהיא חותרת לקבל את המקסימום בכל עסקה. מחיר הקרקע הגיע ל - 1.5 מיליון שקלים לדירה, שזאת שערורייה.

מחירי נדל"ן: אומרים לנו שאם נשווק יותר קרקעות, מחיר הדירה ירד וזה שקר. ככל שמוכרים למרבה במחיר בצורה ספקולטיבית - המחיר עולה, וזה מה שקורה בפועל. צריך להיות פילוח תכנוני, סגמנטציה, מחיר שמותאם לכל יעוד. ברמת אביב ישלמו יותר, ופריפריה פחות, ואת זה צריך לעשות מרכז התכנון של המדינה.

מחוסרי דיור: המדינה לא לוקחת את אלה שאין בבעלותם דירה בחשבון. הם שייכים לעשירונים 4-5 שאין להם הון עצמי, 350,000 זוגות צעירים, בלי משפחה שיכולה לתמוך בהם, שגרים בדירות שכורות, חלקן מפוצלות, מה שמפריע לאינטימיות המשפחתית. אנחנו מדינה עשירה, עם עושר בלתי מוחשי של 500,000 דולר בממוצע לאזרח, יש קרקע, יש כסף וזו טרגדיה ורשעות של השלטון שלא דואג לאוכלוסייה הזאת לדירה.

ל- 180,000 זכאי דיור ציבורי שגרים בכל מיני כוכים, נותנים 12,000 שקלים בשנה לדיור, סה"כ שני מיליארד שקלים בשנה, במקום לקחת את הסכום המבוזבז הזה ולבנות להם דירות. סה"כ צריך 7,000 בניינים של 12 קומות, זה לא בשמים. תנו לי 30,000 דונם ואהיה ראש משימה לאומית ואנהל את זה, או מישהו אחר שמסור לעניין.

שרגא בירן. ראובן קסטרו
"כשאתה חי בערמות של קש בשלג כדי להתחמם, אתה מבין את המשמעות של קורת גג"(צילום: ראובן קסטרו)

בעלות על 24 דירות: לא קניתי מעודי דירה אחת, אבל עשיתי פרויקטים, לקחתי סיכון ואת שכר הטרחה גביתי בדירות. כשאתה חי בערמות של קש בשלג כדי להתחמם, אתה מבין את המשמעות של קורת גג.
רמ"י: מונופול, שקובע כמה ואיפה ישווקו הקרקעות. צריך לקבל החלטה שמתירה לבוא למנהל ולבקש קרקע ספציפית. במקום שהמנהל ייזום, אנשים יזמו. אם יש עוד מישהו שרוצה את אותה הקרקע, יערכו הגרלה.

יוקר המחיה: מרכיב הדיור ביוקר המחיה בישראל הוא 50% לפחות ולא כמו שמספרים לנו שהוא 30%, זה שקר. אי אפשר לשכור מרתף מעופש בפחות מ-3,000 שקלים.

דירות במחיר שפוי: לפי המודל שלנו אפשר למכור דירות של 60 מטרים ב - 600,000 שקלים. זו גניבת דעת להציע לחסרי דיור שכירות ארוכת טווח, כי בכסף הזה הם יכולים לממן משכנתא ולחיות בדירה משלהם. העליתי את הרעיון הזה בוועדת הכלכלה ויו"ר הוועדה, ח"כ ביטון, צעק לעבר שר השיכון, זאב אלקין, תאמצו את התכנית הזאת.

אדון אלקין הקים ועדה שאני לוקח בה חלק, עם האסטרטג של משרד השיכון ורמ"י. הם אומרים, "כן, אנחנו בעד זה, אבל...".

אלקין יודע את האמת והוא מצהיר על זה. רק מי שאחראי הוא אגף התקציבים של מדינת ישראל ועל פיו יישק דבר. ליברמן צריך לזכור שמי שלא מתמודד עם משבר הדיור, לא מתמודד עם יוקר המחיה.
בג"צ: הגשנו עתירה לבית המשפט העליון שעוסקת בזכויותיהם של בעלי נכסים משכבות מוחלשות בפרויקטים של התחדשות עירונית.

הם נתונים ללחצים איומים של יזמים מצד אחד והממשלה מהשני. בחוק ההסדרים אושרה הפחתה של אחוז ההסכמה בפרויקטים כאלה והוא קובע תקרת מקסימום לתמורה שצריך היזם לתת לבעל הנכס בתמורה להריסת ביתו ובניית מגדל שממנו יתעשר על גבו.

"בג"צ השכונות" שהגשנו, מבקש להחזיר את הגלגל אחורה ולתת לבעלי הבתים את הזכות להגן על זכויותיהם בנכסים ובקרקע. לתת לתושבי השכונות דירה בגודל דירת הדחק שהיתה להם, זו גניבה וגזל. צריך לפסול את זה כי זו פגיעה בזכות הקניין.

פנאי: כתבתי ארבעה ספרים, שהאחרון שבהם עומד להתפרסם בימים אלה, "מדיניות דיור לאומית למדינת ישראל". יש לי ספר בסינית "איך לשנות את העולם", שנמכר באמזון הסיני.

צופה פני עתיד: אני חוגג שלושה מועדים בשנה - יום היציאה לעבודה עצמאית, זו השנה ה- 80 שלי, יום העצמאות של המדינה ויום הניצחון על היטלר. רוצה לקום בכל בוקר לעבודה וליצירה, היום פחות במשרד ויותר במכון. אני נלחם שהאמת תדבר בעד עצמה. כמות הכזבים שמופצת כאן לא פוגעת בשקרנים, אלא בחלשים.

  • שרגא בירן
  • נדל"ן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully