"גם אתה לאירוע?" שאלתי את הגבר בחליפה השחורה שנכנס למעלית היורדת, בקומה הארבעים ומשהו של מלון "קונראד אתיחאד טאואר" באבו דאבי. הוא השיב בחיוב.
האירוע המדובר היה ההכרזה על חמישים המסעדות הזוכות בתחרות 50 BEST, שלראשונה מיום היוסדה בשנת 2002, התקיימה באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, כשבין המשתתפות גם שש מסעדות ישראליות. לשאלה הבאה שלי, "מאיפה אתה?" הוא ענה "מצרים".
אחרי שסיפרתי לו מאיפה אני, סיכמנו שנחמד שהוא יכול לבוא לאכול איתי בתל-אביב ואני יכול לאכול במסעדה שלו בקהיר, אבל הרבה יותר נחמד יהיה כשכל אחד מהמשתתפים יוכל לאכול אצל כל אחד מארבעים ותשעה המתחרים שלו בכל המדינות באזור. ZOOBA המסעדה של החבר מהמעלית, כפי שנודע לי בהמשך הערב, ממוקמת בקהיר ומתמחה בפרשנות שלה לאוכל רוחב מצרי אותנטי. שופטי התחרות העניקו לה את המקום השלושים ושמונה.
אולם קבלת הפנים היה מלא וגדוש בגברים בחליפות, נשים בשמלות, מנות מושקעות, משקאות בשפע וחטיבות של מלצרים שמרוב יעילות התחשק לי לתפוס כמה מהם ולבקש מהם שילכו לשבת בצד לשתות משהו קר. הצעיפים האדומים בהם ציידו המארגנים את השפים והמסעדנים המשתתפים, בלטו על הרקע הכללי והבדילו בין מי שבא להתחרות לבין אלה שעברו רק כדי לראות.
תחרות שהתחילה בהומור בריטי
תחרות פיפטי בסט נולדה כיוזמה של מגזין 'רסטורנט' הבריטי, שהחליט לפני כשני עשורים לדרג את חמישים המסעדות הטובות בעולם. אחרי הפרסום הראשון של הרשימה, הזמין צוות הכותבים את הזוכים מכל העולם לטקס חלוקת פרסים בפאב הקבוע שלהם. ככל הנראה סוג של הומור בריטי.
להפתעתם של אנשי המגזין כמעט כל הזוכים הגיעו ואפילו שמחו להיפגש. בשנה לאחר מכן נכנסה לתמונה כנותנת חסות ראשית גם חברת המים סן פלגרינו שהאסטרטגיה השיווקית שלה כוללת לא מעט השקעה בחיבור לתחרויות אוכל ושפים מובילים.
כיום נחשבת התחרות לאוטוריטה המובילה בתחום, יש שיגידו שאף יותר מדירוג מישלן. לראיה, את רשימת הזוכים בעבר מאכלסות מסעדות כמו נומה בקופנהגן, אל בולי בקטלוניה, מירזור בדרום צרפת ועוד כמה מקדשי אוכל, חלקם אוחזים במקביל גם בשלושה כוכבי מישלן, שאזכור שמם מעורר את בלוטות הטעם חשק של חובבי אוכל מכל העולם.
"סן פלגרינו אוהבת להיות במקומות החמים" הסביר לי כמה שעות קודם לכן אנדריאה קוואלי, אחראי השיווק של המותג במזרח התיכון וצפון אפריקה. הוא לא דיבר על מזג האוויר. החיבור של סן פלגרינו ליצירתיות קולינארית, משתלבת נפלא בגישה של מארגני תחרות 50 BEST. "החשיבות של התחרות לקולינריה העולמית" מצהירים המארגנים, "היא בקידום מסעדות ויעדים קולינריים חדשים.
כשיעדים כמו: לימה בירת פרו, קופנהגן, מקסיקו וסן סבסטיאן נכנסים לרשימה עם מספר רב של מסעדות, אנשים רוצים לבוא לראות במה מדובר. זו תעשייה שמכניסה מיליארדים ליעדים הזוכים - לא רק למסעדות אלא למלונות, לחנויות ולמדינה כולה.
החשיבות שלה היא גם בזה שהיא מעניקה ביטוי למקומות מחוץ לערים המסורתיות בהן היה נהוג לאכול טוב עד לפני פיפטי בסט - פריז בראש ובראשונה. פיפטי בסט שמה את היעדים החדשים האלה, שלא נחשבו קודם לכן כמוקדי עליה לרגל".
את אבו דאבי לא הייתי מכניס לרשימת המקומות החמים בעולם בהקשר הזה, ועל פי הלוגו של משרד התיירות המקומי, שהיה שווה בגודלו לזה של סן פלגרינו בכל מקום בו הופיע, אפשר היה לנחש שהאמירות המארחת עושה מאמצים לא מבוטלים, כדי להפוך ליעד שאנשים ירצו להגיע אליו -ולא רק כדי לראות למבורגיני או להצטלם עם בז.
אהבה בימי קורונה
על רקע השמחה וההתרגשות, אי אפשר היה להתעלם מהתקופה הלא קלה שעוברת בשנתיים האחרונות על עולם הקולינריה ומשפיעה על כל כמי שקשור אליה.
איך התמודד מותג המים שמחזיק 54% מנתח שוק המים המבורקד בישראל, העומד על היקף כמותי של 1,540,000 ליטרים בשנה, שרובם נצרכים במסעדות וברים, עם האתגר?
"בשנת 2020 כשמרבית המשק היה סגור, בעיקר מסעדות, בתי קפה ותיירות פנים" נמסר מחברת טמפו, משווקת סן פלגרינו בישראל, "המצב הוביל לירידה במכר והמון אי וודאות, אבל נוכחנו לדעת שהחוזק בשוק הקר הביא למכירות בשוק החם וברשתות. צרכנים המשיכו את חווית הצריכה לצד הארוחות שבישלו בבית והמכר של מוצרי הפלסטיק: חצי ליטר וליטר התעצם וגדל משמעותית. שנת 2021 אומנם התחילה בסגר נוסף אבל הצמיחה המשיכה עם גידול של מעל 50% במכירות מול 2020 עם הצטרפות לקוחות חדשים, פתיחת המסעדות ומקומות הבילוי".
לחתוך בסכין שף
לבקשת המארחים הנחנו את המשקאות בצד, נכנסנו אל אולם ההכרזה והתיישבנו סביב השולחנות העגולים. את הזמן בו הסבירה המנחה למתחרים איך להתנהג במהלך התחרות (להישאר במקום כשקוראים בשמם, לעמוד ולנפנף למצלמות.
זה חשוב מאוד לנוכחות ברשתות החברתיות), ניצלתי כדי להבין קצת יותר טוב את החוקים והתקנות. תחרות פיפטי בסט מופקת על ידי WilliamReed חברת תוכן, מדיה והפקה בריטית, שפועלת בתחום התוכן הקולינרי למעלה ממאה שישים שנה. כשתוכן היה עוד משהו שמדפיסים על ניר. הבחירה והדירוג של חמישים המסעדות הטובות נקבע על ידי יותר מאלף מצביעים ברחבי העולם, שמתמנים על ידי שלושים שופטים ראשיים.
כל אחד מהמצביעים בוחר את שבע המסעדות האהובות עליו ביותר במדינה שלו, שבהן ביקר בשנה החולפת, ועד אחת מהן צריכות להיות במדינה אחרת. למסעדות אין אפשרות להעמיד את עצמן לבחירה. המצביעים, מהם חמישים אחוז מצביעות, מחולקים לשלוש קטגוריות זהות בגודלן: שפים, כתבי אוכל ופודיז - אנשים שנוסעים ברחבי העולם ונחשפים לאוכל מצוין, והם מחולקים באופן שווה בין ארבעים אזורים גיאוגרפיים.
בתחרות של אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, השתתפו מסעדות מתשע עשרה מדינות, שנבחרו על ידי מאתיים וחמישים שופטים, כולם אנונימיים לחלוטין, ובפעם הראשונה בתולדותיה ישב בה גם שופט ראשי מישראל. העיתונאי וחוקר הקולינריה רועי ירושלמי.
"כשהגענו לעשירייה הראשונה, התחלתי לבכות מהתרגשות"
למרות שלכל השפים והמסעדנים שנכחו באולם היה ברור שהמסעדות שלהם נכנסו לרשימת החמישים, כבוד גדול בפני עצמו את המתח, ותסלחו לי על הקלישאה, אפשר היה לחתוך בסכין שף. מי יסגור את הרשימה? מי יתמקם בעשיריה הראשונה? מי יגיע למקום הראשון? היה שם גם לא מעט פירגון.
כל מי שקם ונפנף למצלמות כשקראו בשמו זכה למחיאות כפיים וקריאות עידוד. בין מסעדה למסעדה הוכרזו גם הזוכים בפרסים המיוחדים של התחרות: קאמל מוזאווק, שף לבנוני שזכה בפרס האייקון הקולינרי, טאלה באשמי, השפית הטובה ביותר, שהמסעדה שלה ממוקמת בבחריין, ומסעדת 'קינוייה' האסיאתית מדובאי שפועלת פחות משנה ולדעת השופטים היא המסעדה שהכי כדאי לעקוב אחריה. הנציגה הישראלית הראשונה, מסעדת מלגו ומלבר, הגיעה למקום הארבעים, ומילאה אותנו מצד אחד בגאווה ומצד שני בציפייה לגבי המקומות הבאים.
פתאום המקום הראשון נראה מציאותי. אחרי הכול, כמו שאמר לי אחראי האזור של סן פלגרינו מר קוואלי כמה שעות קודם, "מגיעה לקולינריה הישראלית הרבה יותר תשומת לב בעולם".
תשומת הלב שלנו הלכה והתחדדה, בעיקר אחרי היעדרן של הנציגות מישראל מהמקומות 39 עד 30. את ההתרגשות שלנו שהלכה והתגברה עם ההתקדמות במעלה הרשימה, פירקנו במחיאות כפיים סוערות לשף יחי זינו ממסעדת פסקדו שהגיעה למקום העשרים ורביעי וזכתה, מבחינתנו לפחות לשני תארים נוספים ולא רשמיים: "המסעדה הכשרה הטובה ביותר" וגם: "המסעדה הטובה ביותר מחוץ לתל-אביב".
בעשירייה השנייה ייצגו את ישראל שתי מסעדות: אנימאר במקום 17 והבסטה במקום 14. חישוב מהיר העלה כי מתוך שש הנציגות נותרו עוד שתיים והמקום הראשון נראה לנו כמו אופציה ריאלית. החברים ממסעדת גורג' וג'ון נפנפו למצלמות עם הגעתם למקום התשיעי ואז, כל העסק הפך למורט עצבים. האם OCD המסעדה האחרונה שטרם הוכרז מיקומה, תצליח לכבוש את המקום הראשון?
"כשהגענו לעשיריה הראשונה" אמר לי רזי רהב, השף של OCD כשנפגשנו מאוחר יותר במסיבת הסיום של האירוע, "התחלתי לבכות מהתרגשות. זה לא רק להיכנס לרשימת חמישים המסעדות, זה להיכנס לעשר המסעדות הטובות." רהב, כמו שכל חובב אוכל ישראלי יודע, סיים את התחרות במקום השלישי והסופר מכובד, כשאת שני המקומות מעליו מאיישות: 3 FILSמסעדה אסיאתית מדובאי ו-ZUMA עוד מסעדה אסיאתית מדובאי. "זה לא יעשה טוב רק למסעדות" ניבא באזני שר התיירות יואל רבזוזוב, שפגשתי באותה מסיבת סיום, "זה יעשה טוב לישראל". כששאלתי אותו מתי ישראל תיפתח סוף סוף לתיירות האוכל כדי שגם פודיז גלובאליים יוכלו ליהנות מהמסעדות הזוכות, הוא ענה שהנושא בטיפול.
"לפני כמה שנים כל זה לא יכול היה לקרות" אמר לי האיש של סן פלגרינו בדרום אפריקה, שהזמין אותי לוודקה מרטיני על הבר שליד הבריכה בעיצומה של האפטר פארטי. "היום עשינו היסטוריה". לא נותר לי אלא להרים את הכוס האלגנטית ולשתות לחיי היום שבו נוכל לאכול בכל אחת מחמישים המסעדות הטובות באזור.
כתבתו של יאיר גת מתחרות "50 המסעדות הטובות" באבו-דאבי, תתפרסם גם במוסף "עסקים" של מעריב, 18.2
הכותב הוא עורך "סנהדרינק" בערוץ האוכל של וואלה!