בוכים על יוקר המחיה, אבל מוכנים לשלם ביוקר על נוחות

רשתות השיווק מצאו פתרון לניהול מספר מחירונים ומבצעים שונים בזכות הקמת תת-רשת: המותג הוא לכאורה אותו המותג, אבל אם אתם קונים בקרבת ביתכם, תהיו מוכנים לשלם תוספת קל"ב. במסגרת זו לשופרסל יש את שופרסל שלי או שופרסל אקספרס, למגה יש את מגה מרקט ואת מגה בעיר - ואפילו רמי לוי מתנהג אחרת בשכונה עם פערי מחירים של מעל 20% על סל מוצרים זהה שבחנו.

אם פעם הקנייה הקרובה לבית, שאצל רוב הישראלים היוותה מעין השלמה, בעיקר במוצרים טריים כמו חלב או ביצים (לקנייה הגדולה שמתבצעת אחת לשבוע באזור התעשייה שבו ממוקמים המרכולים הגדולים), הייתה מתבצעת במכולת השכונתית, הרי שאלה הלכו ופינו את מקומן לסניפים קטנים של רשתות קמעונאיות גדולות.

הרשתות השכונתיות הפכו למוצר החם של השנה ונפתחות כמו פטריות אחרי הגשם, רשתות השיווק הבינו היטב שם לקניות הגדולות, אם תרצו, אולי יש כאן זווית צרכנית למה שקורה בישראל שבה יש, בעיקר בערים הגדולות, שכבה מבוססת שתקציב הקניות בסופרמרקט לא מעניין אותה, בעוד שהקהל שקונה בחנויות הענק שבמרכזים המסחריים ובאזורי התעשייה מחוץ לעיר, דווקא כן מתמקד במחיר.

יש גם מי שמשלים את עצמם ובטוחים שהם בסך הכל "מחזקים" את הקנייה הנבונה במעט מוצרים טריים שדורשים ריענון, אבל אנחנו הרי כמעט אף פעם לא ניכנס למינימרקט בשכונה ונצא ממנו רק עם קרטון חלב, גביע קוטג' ותבנית ביצים - הקנייה האימפולסיבית תדאג שסל הקניות שלנו יתמלא בלא מעט "שטויות" שעליהן נשלם ביוקר. נוחות היא כמובן עניין חשוב, אך האם שווה לנו לשלם על אותה הקנייה בין 20%-30% יותר?

אין ספק שלנסיעה לפרברי הערים יש מחיר וגם לזמן שלנו, השאלה היא מה המחיר? ואיך נוצר פער עצום בלי שנשים לב? הרי עוד לפני שמרימים קול זעקה נגד יוקר המחיה, המלחמה שלנו צריכה להתחיל בקניה נבונה ומבוקרת, לדעת היכן הכסף שלנו קונה יותר.

אנחנו נחשפים לפרסומות וגירויים מרשת מסוימת, התדמית המוזלת והמשתלמת חודרת לנו היטב לתת מודע, אך בפועל המבצעים שונים בין הסניף שמחוץ לעיר לסניף השכונתי שנושא את אותו שם מותג, אולי עם תוספת קטנה שנועדה לבדל אותו - וגם לבלבל אותנו.

על סל מוצרים של חברת אסם למשל, שבדקנו ברשת מגה מרקט שילמנו 564 שקלים. על אותו הסל והמוצרים בתת הרשת מגה בעיר שילמנו 23% יותר 695 שקלים - הפרש של 130 שקלים. האם פערי המחירים מכסים את עלויות הזמן והנסיעה שלנו או את נוחות הקניה? אתם מוזמנים להחליט בעצמכם.

גם בייגלה אסם שנמכר בסניפי רמי לוי ב 7.50 שקלים נמכר ב"רמי לוי בשכונה" ב- 12.90 שקלים הפרש של 72% ופודינג אסם שנמכר באותה הרשת ב- 3.75 שקלים, נמכר "בשכונה" נמכר במחיר של 6.20 שקלים הפרש של 65%.

גם בשופרסל דיל תרכשו עוגיות "קרמוגית" של אסם במחיר של 9 שקלים, לעומת מחיר של 12.70 שקלים בשופרסל אקספרס, הפרש של יותר מ 40%. ואפשר להמשיך הלאה: ההפרש על עוגיות שוקוצ'יפס הוא יותר מ50% ולא רק בחטיפים ובממתקים כמובן: אריזת אבקת מרק של אסם 400 גרם - בצל או פטריות - תעלה ברשת הכללית 20 שקלים וברשת השכונתית 28.90 שקלים. פער לא מבוטל.

הרשת שמחירה נמצאו הכי קרובים בין המותג הכלל למותג הקל"בי, היא רשת מחסני השוק, בה עומד הפער הממוצע על כ-5%. למרות זאת, בחלק מהמוצרים שבדקנו מצאנו אפילו שם הפרשים של עד 20% במחיר למוצר זהה.

פערי המחירים המשמעותיים ניכרים דווקא בפרטים הקטנים: כשאנו נדרשים לשלם עבור מוצר מסוים 4.10 שקלים, לעומת חנות אחרת שבה הוא נמכר ב- 4.90 שקלים, הפער נראה לנו זניח, כמעט אפסי, אבל לא מדובר בכסף קטן: ההפרש הוא כמעט 20% שלא תמיד מורגש בקנייה נתונה, אלא בסיכום הכללי או במועד חיוב כרטיסי האשראי.

מי עוד ירגיש בהפרש המצטבר? הרשתות הקמעונאיות כמובן שפועלות במכפלות של מאות אלפים. מה שנתפס בעינינו בטעות כמו "כסף קטן" שווה להם מיליונים.

בסקר השבוע נשאלת השאלה כמה שווה הזמן שלנו, ובשביל שנאמוד את ערכו הכנסנו לבחינה את אותו הסל גם בשירותי האונליין של הרשת. ברוב הרשתות מצאנו שהאונליין נמצא באמצע הדרך בין העיר לשכונה, כך שאם אתם מתלבטים אם הנסיעה אל מחוץ לעיר שווה את ההפרש על סל הקניות השבועי, יכול להיות שהפתרון הסביר נמצא דווקא באונליין: זה יהיה יקר יותר מלמלא את תא המטען של הרכב בקנייה שבועית גדולה, אבל יהיה זול בהרבה מלרכוש על בסיס קבוע במינימרקט השכונתי, גם אם קוראים לו רמי לוי, מגה או שופרסל.

הכותב הוא מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות.

הסקר בוצע בתאריך 17/02/2022 על ידי המכון לחקר הקמעונאות ומבוסס על דיווחי הרשתות לאתר משרד הכלכלה ובשיתוף אתר פרייסז.