מדי כמה שנים, עם בוא האביב ולפני עונת הנסיעות הבוערת, פורץ סכסוך חריף בין וועד טייסי אל על להנהלת החברה. אחד החמורים שבהם, שהפך לשביתה פרועה, גרם סבל גדול לנוסעים ופגע בתדמית החברה, הגיע לשיאו בקיץ 2016.
טייסי אל על לא התייצבו לטיסות במפתיע בגלל "מחלות" שונות ומשונות, מחליפים שביקשו להקפיץ במקומם לא ענו לטלפונים או התחמקו, טיסות בוטלו ונוסעים זועמים מצאו את עצמם ממתינים שעות בשדה התעופה לטיסה חלופית או שנאלצו לחזור הביתה. לצד הנזק התדמיתי, נגרם לאל על נגרם נזק כספי, וגם לטייסים, ציבור אהוד בדרך כלל, נדמה שהשביתה ההיא נגרם נזק תדמיתי עצום, שקיבע אותם כחבורת בריונים מפונקת, שלא סופרת אף אחד.
אל תגידו שלא הזהרנו: הסכסוך הנוכחי המתלהט ממש בימים אלה, שהרי שוב האביב בפתח, קשור לסכסוך ההוא, שפרץ בגלל אופן חלוקת הטיסות בין טייסי החברה. בזמנו חולק שכר הטייסים לשכר בסיס ולשעות נוספות, כשההפרשות הסוציאליות היו על שכר הבסיס בלבד. עם כניסתן של תקנות המנוחה החדשות לצוותי האוויר, שהיו אמורות לקצץ בשעות הטיסה בסוף 2016, שינוי תנאי השכר היה קריטי.
בניגוד לכל היגיון בריא, ההתפרעות ההיא השתלמה בסוף: הנהלת החברה הקודמת, בראשותה של תמי בורוביץ', קנתה שקט וחתמה עם וועד הטייסים על הסכם נדיב, לפיו עלות שכר הבסיס, הכוללת עבודה שוטפת, חופשות, ימי מחלה, תיקוני שכר, ארוחות, השתתפות ברישיון רכב, השכלה וגילום שי לחג, עמדה על 635 מיליון שקלים, כלומר: עליה נאה של כ- 40% בשכר.
מי לא נכנס מתחת לאלונקה, כדי להציל את אל על?
החגיגה נמשכה עד פרוץ מגפת הקורונה. עם סגירת השמיים וההגבלות הקשות, נקלעה חברת אל על למשבר חסר תקדים שהעמיד אותה על סף תהום, וחייב אותה לנקוט צעדי התייעלות קשים כדי לקבל סיוע מהמדינה והלוואות מהבנקים.
החוב של אל על עמד על קרוב לשני מיליארד דולר בגין קניית מטוסים חדשים, חכירת מטוסים, החזר הלוואות ופיצוי על ביטול טיסות. המדינה סייעה בכ- 300 מיליון שקלים, בכפוף להזרמת כסף מהבעלים, התייעלות החברה, בקניית מניות, אג"ח ותשלום מראש לכרטיסי טיסה למאבטחים.
קני רוזנברג הזרים 830 מיליון שקלים לקופת החברה וההנהלה ניהלה מו"מ עם העובדים, שבעקבותיו נחתמו הסכמי התייעלות קיבוציים עם וועדי הדיילים, המנהלה והטכנאים. הטייסים, שמהווים כ-10% מעובדי החברה ושכרם הגבוה מאוד עומד על כ-40% מעלויות השכר בחברה, סירבו בתוקף להיכנס מתחת לאלונקה.
בסופו של דבר, ובאופן חסר תקדים, החליטה ההסתדרות לחתום על ההסכם הקיבוצי מעל לראשם ובמקומם, בערב בו תוכננה ישיבת דירקטוריון שאמור היה להכריז על פירוק החברה.
ההסכם אפשר את פיטוריהם של 71 טייסים והפחתת שכר של 29%, לצד קיצוצים בתנאים, כמו מושבי מנוחה להם היו זכאים במחלקת עסקים. הטייסים נלחמו בהסכם בכל כוחם, עתרו לבית הדין לעבודה והפסידו. השופט דורי ספיבק קבע שהוועד היה לעומתי כשהשבית את מטוסי החברה, ניתק לה את צינור החמצן ופעל בחוסר תום לב, כל זאת כשהחברה נמצאת על סף חדלות פירעון. יו"ר ההסתדרות, ארנון בן דוד, זה שחתם על ההסכם, אמר שהוא שמח שהציל את החברה מחורבן.
ועד הטייסים יפגע בהצלת אל על?
אבל מי שחשב שהפסיקה תהיה סוף פסוק, טעה. בשבוע שעבר שלח יו"ר וועד הטייסים, רן אלקבץ, האחראי להסכם הניצחון המוגזם מ- 2018, מכתב להנהלת החברה שמתחיל את הסיבוב מחדש.
במכתב הוא מתריע שהחלטת בעלי השליטה החדשים, משפחת רוזנברג, שלא לטוס בשבת, שלדבריו היא לגיטימית ונובעת מסיבות ערכיות ודתיות, פוגעת בשכר הטייסים ובאורחות חייהם, כשמנגד היא ממשיכה לחכור מטוסים ודורשת מטייסיה לבצע הכשרות והדרכות בשבת בחו"ל, דבר שאינו מקובל עליהם. על כן דורש הוועד - או שיחזירו את חברת הבת "סאן דור" לפעילות מלאה בשבת או שיבטלו את ההדרכות בשבת.
המתיחות המחודשת גורמת לחלק מהטייסים לדה ז'ה וו רע. "ב- 2018 ניצלנו את המצב המיוחד, כשהחברה הייתה ברווחי שיא, הצמדנו אקדח לרקה וההסכם היה מוטה כלפי מעלה", מודה ח', טייס וותיק באל על. "ניצלנו את זה ואולי קצת הגזמנו. מצד שני, ההסתדרות, בצדק מבחינתה, רצתה להגן על החלשים ולא תמיד תמכה בנו.
"במרץ 2020 התחילה הקורונה והחברה הושבתה ושקעה. האוצר ביקש התייעלות והטייסים הטיפשים שוב השביתו את החברה. עשו לנו אז מעשה עוול נוראי. היה לנו ראש וועד שעשה המון טעויות החברה ניצלה את זה. במסגרת תכנית ההתייעלות קיצצו לנו מהשכר הבסיסי 31.3%, ועם ההטבות והאש"ל זה הגיע לכמעט 40%. זה לא מוצדק, כי בשאר העובדים לא נגעו. אם זה היה צודק, הייתי מספיק הגון לומר את זה".
טייס אחר אומר שבחברה נורמלית היו מפטרים את העובדים הגרועים ומשאירים את הטובים. באל על, הוא אומר, מגזרים לא יעילים כמו הטכני והתפעולי, לא עוברים התייעלות אמיתית: "טייסים ניצלו את ההזדמנות ועזבו את החברה. אם קודם, טייס שעבד מסביב לשעון, בלי מנוחה ובלי לראות את המשפחה, עם מקסימום שעות נוספות, היה מגיע לקרוב ל- 100,000 שקלים בחודש. היום, הבכירים שקורעים את התחת, מגיעים בקושי ל- 60,000 שקלים, אחרים למחצית מהסכום - והם נאלצים לעבוד בעבודה נוספת, או עוזבים".
הגיע הזמן לרמוז לטייסים שיש להם תחליף
בכירים בענף התעופה לא ממהרים לשלוף את הטישיו. "הטייסים בסטייט אוף מיינד שאף אחד לא יכול לגעת בהם", מסביר אחד מהם, "כי הרגולציה הישראלית מחייבת את אל על להעסיק רק טייסים ישראלים. זאת אחת מנקודות החוזק שלהם. הנוסעים רוצים לטוס עם טייסי חיל האוויר, שנחשבים להכי טובים. אבל בינינו, יש 3,000 טייסים מובטלים ברחבי העולם, שהם לא פחות מנוסים ומחזיקים ברישיון יאט"א, ארגון התעופה הבינלאומי.
"אסור לשכוח שהמדינה שותפה היום ב- 15% באל על, זאת אומרת שלכל אזרח במדינה יש בה חלק. צריך לעשות דבר פשוט: שרת התחבורה, מרב מיכאלי, יכולה להוציא תקנה שתאפשר קליטת טייסים בעלי רשיון יאט"א מחו"ל. שרת התחבורה הקודמת, מירי רגב, כבר הזהירה בקדנציה שלה, שאם הטייסים ימשיכו להתנהג ככה - זה יקרה. ההסתדרות חתמה על ההסכם במקומם והם רצו לבית המשפט, בכו על ייצוג לא הולם, כאילו הם מעל החוק".
בכיר אחר מוסיף: "לטייסים יש תחושה תמיד שמשלמים להם מעט מדי ובלעדיהם אין אל על. זה הגיע לכדי כך שהם היו טסים יותר לאט כדי לעבור את 12 בלילה ולקבל עוד יום בשכר, המציאו כל מני המצאות כדי לקבל אש"ל טיסה, למרות שהם אוכלים על המטוס.
מוציא אותי מהדעת את המושבים במחלקת עסקים שמגיעים להם לפי ההסכם, וזה בסדר שינוחו בין המשמרות בקוק פיט, הם נותנים לבנות הזוג. טייסים בישראייר וארקיע, שהם לא פחות מוצלחים מטייסי אל על, טסים לאירופה בפחות כסף באופן משמעותי. כשפרץ משבר הקורונה, טייסי ארקיע באו בעצמם לאורי סירקיס, המנכ"ל והציעו לו להפחית את שכרם ב- 50%".
טייס בחברה מניח ומקווה שהטייסים לא יצאו עכשיו לעיצומים "אבל החברה צריכה להבין שיש מגזר שנעלב והושפל וצריך למצוא את הדרך לליבו. הוועד שלנו צריך להתעשת, אבל אני בטוח שהוא לא רוצה לפגוע בחברה. מה אפשר לצפות מחברה שנמצאת בפשיטת רגל, עם אזהרת עסק חי? היינו הולכים לסכסוך עבודה אבל אנחנו יודעים לקרוא את המציאות ומבינים שאי אפשר לפעול בצורה אגרסיבית, אלא ביום שבו יהיה רווח משמעותי.
"הוועד שלנו מציג עמדה של 'לקחו לנו - ועד שלא תחזירו הכל לא נדבר' וזה שגוי. יש נתק בין הצדדים בעומד להוביל למשבר, אבל בינתיים יש סטטוס קוו. הטייסים לא יעזרו מעל ומעבר, אלא יעשו רק את מה שנדרש מהם. אין ספק שאפשר להיטיב את מצבנו, אפילו במעט".
מה שברור כרגע, ששלושת וועדי העובדים האחרים בחברה, מתנגדים נחרצות לשביתה ולא רק שלא יגבו את הטייסים אם ינקטו בפעולות מחאה כשהחברה מדממת, הם יצאו בחריפות נגדם.
יו"ר הוועד מגיב
רן אלקבץ, יו"ר ועד טייסי אל על מזכיר שעם פרוץ הקורונה, הם אלה שפנו להנהלה והציעו להפחית 20% משכרם באופן וולונטרי, אבל החברה דחתה את הבקשה.
"אנחנו מבינים שיש משבר, ולא רק שאנחנו מוכנים לתת כתף, אנחנו היחידים שספגו הפחתות שכר עמוקות ופיטורים של 150 טייסים. יש לנו 30 טייסים בחל"ת שלא רוצים לחזור לעבודה, כי משכורת של 23,000 שקלים לקצין ראשון לא מספיקה להם והם מעדיפים לעבוד בעבודה אחרת. אנשים עומדים בפני שוקת שבורה.
"אנחנו עושים כל מאמץ כדי שאל על תקבל סיוע מהמדינה ולהפעיל את כל הטיסות, אבל לא הכל תלוי בנו, יש עכשיו שלושה טייסים בבידוד, אני בעצמי חזרתי חולה מטיסה ללוס אנג'לס".
אתם מוחים על הפסקת העבודה בשבת. למה שהחברה תוציא בשבת מטוסים כשאין מספיק נוסעים ותפסיד כסף, רק כדי לשלם לכם על טיסות?
"זה ממש לא קשור רק אלינו. יש אנשים שנוסעים לחופשות סקי משבת עד שבת ולא יכולים לטוס אתנו, זה פוגע בראש ובראשונה בנוסעים. החברה סגרה את סאן דור בלי לנהל מו"מ מולנו והפסקת העבודה בשבת הפחיתה מהמשכורות שלנו".
זכותם של הבעלים לקבוע באילו ימים החברה תעבוד.
"אבל אסור לה לפגוע בשכר שלנו באופן חד צדדי. ועוד משהו - אנחנו עושים הדרכות וסימולטור בשבת או בראשון בבוקר, שכדי להגיע לאמסטרדם כדי להתאמן עליו צריך לטוס בשבת ולקום בארבע בבוקר כדי לצאת לשם עם חברה אחרת. אז או שאתם לא עובדים בשבת וגם לא עושים הדרכות בשבת, או שאתם חוזרים לטוס בשבת עם סאן דור, קבלו החלטה".
ב- 2018 השכר שלכם עלה ב- 40% - עכשיו מקצצים את העלייה ההיא, שאפילו חלק מהטייסים שלכם חושבים שהייתה מוגזמת. יש תחושה שאתם לא מבינים עד כמה מצבה של החברה אנוש.
"אנחנו מבינים טוב מאוד מה המצב, ושוב, אני מזכיר לך שאנחנו הצענו הפחתת שכר להנהלה. בהסכם של 2018 בנינו מציאות שבה 570 טייסים עושים עבודה של 750, זאת התייעלות יוצאת דופן והיא לא מוערכת".
כנראה שזה לא הספיק. עובדה שההסתדרות חתמה במקומכם על הקיצוץ בשכר. ארנון בר דוד הבין שאתם הולכים רחוק מדי ובגללכם החברה עלולה להיסגר.
"ההסכם הזה הוא יותר מלא הוגן. בעלי החברה לא הגיעו מעולם התעופה והם מתנהלים במשבר מאוד קשה. הצענו כל מני הצעות כדי להגיע לניהול יותר מאוזן, אבל ברגע שהם חורגים מהסכמי העבודה, אני מרים דגל ואומר, זה לא ילך ככה. לא יהיה מצב שבו יגידו, המטוס קדוש והטייס לא".
אז אנחנו עומדים שוב בפני שביתה?
"השביתה ב- 2018 הייתה שגויה, כי היא פרצה בלי להכריז על סכסוך עבודה. צריך לראות איך עובדים ביחד ופותרים את הבעיה. בעניין השבת הם לא זזים. שלחתי מכתב כבר בדצמבר בשנה שעברה ושוב עכשיו. אנחנו מחכים עד תחילת מרץ ואז נחליט איך לפעול. אם ימשיכו להעסיק אותנו בשבת, אפנה להסתדרות ואבקש ממנה להתערב. אין פה שום אלימות. זה הבית שלנו והפרנסה שלנו, אבל חברת אל על צריכה להחליט אם היא רוצה מסלול משותף - או לריב".
.