מכירה של חברה ישראלית לחברת ענק עולמית היא בדרך כלל סיבה למסיבה: מי לא מכיר את התמונות של עשרות או מאות עובדי הייטק צוהלים, כוסות שמפניה בידיהם - ומענקים שמנים בכיסיהם - ולא רק בכיסי הבעלים שעל פי הסכומים, נראה שכבר סידרו את נכדיהם וניניהם...
אבל כנראה שאפילו לתעשייה עתירת הידע, יש פועלים שחורים: בשבוע שעבר נודע על רכישת יצרנית השבבים "טאוור סמי קונדקטור" ממגדל העמק, תמורת 5.4 מיליארד דולרים שתשלם ענקית השבבים אינטל.
כמה יקבלו העובדים בגין הרכישה המתוקשרת? לפחות נכון לעכשיו - כלום. יתרה מזאת, בקרב רבים מהם עלה חשש שמא עם המעבר לבעלות החברה האמריקאית, הם עלולים לאבד את משרתם.
חשוב לציין שמדובר במפעל יצרני, כלומר לא בסטרט-אפ שהפך מרעיון למוצר ששווה מיליארדים - וכמובן שלעובדים אין אופציות שאמורות לתגמל אותם במקרה של מכירה, כמו בחברות ההייטק. ובכל זאת נשאלת השאלה האם דמם של מתכנתים למשל הוא עד כדי כך סמוק מזה של פועלי ייצור, עד שאיש לא חשב לתגמל אותם על העסקה הפנטסטית?
"סגרו לנו את השערים, צר לי שזאת התנהגותו של מפעל טכנולוגי בעל שם עולמי"
"סגרו לנו את השערים, צר לי שזאת התנהגותו של מפעל טכנולוגי בעל שם עולמי" אמר לאון פרץ, יו"ר מרחב עמקים צפוני בהסתדרות הכללית, לעיתונאית ליאת רון בתכניתה ברדיו צפון (104.5FM) "לא יכול להיות שהעובדים לא יהיו חלק מהעסקה - אנו שוקלים בכובד ראש להכריז על סכסוך עבודה"
פרץ העביר מכתב לסמנכ"לית משאבי אנוש של טאואר ובו הודיע כי לאור סירוב החברה לדון עם ההסתדרות בהשלכות המכירה לאינטל על העובדים - נבחנת האפשרות להכריז על סכסוך עבודה. בשיחה עם ליאת רון, ביקש פרץ להסביר על חשיבותו של המאבק.
פרץ, "אני לא נוהג לאיים, אלא לבצע. חייבים להדגיש שהרכישה הזאת היא יום חג למגדל העמק ואני חוזר ואומר שזה צריך להיות יום חג גם לעובדים. הרי לא יכול להיות שנעשית עסקה בין הגדולות בארץ והעובדים לא יוכלו ליהנות ממנה.
לא קיבלנו שום התייחסות, אפילו לא מילה אחת. זה חמור מאוד, כנראה שהם ממשיכים לאיים על ועד העובדים. אני שלחתי מכתב נוסף שבו כתבתי כי אנו שוקלים בכובד ראש להכריז על סכסוך עבודה - ולא קיבלתי תגובה. העובדים ממש בלחץ אדיר, הם מרגישים פגועים מחוסר ההתייחסות אליהם, הרי לא יכול להיות שהם לא יהיו חלק מהעסקה. אני מודאג מאוד, כי מרחפת סכנת הפיטורים מעל העובדים".
יש לציין כי מעמדה של ההסתדרות בנושא אינו ברור, שכן ככל הידוע אין ועד עובדים ב"טאוור" והם אינם מאוגדים בהסתדרות.
למה סגרה ההנהלה את שערי המפעל בפני נציגי העובדים?
בהמשך, הוסיף כי "אותם העובדים שתרמו 30 שנה במקום העבודה, היום לא סופרים אותם. אני אומר - 'בואו תתנו להם גם יום חג'. מדוע המנהלים לא מוכנים לדבר איתנו? מה, אנחנו נמצאים בקוריאה הצפונית? למה סגרו לנו את השערים במפעל כשהגענו לפגוש אותם? צר לי שזאת התנהגותו של מפעל טכנולוגי בעל שם עולמי. אם העובדים האלה לא היו עובדים 12 שעות רצופות ביום, השכר שלהם היה שכר מינימום. זאת, אחרי 40 שנות עבודה - אבל העובדים לא יישבו בשקט הפעם".