מרב מיכאלי ונמל אשדוד: שרת התחבורה או שרת הוועדים?

ביום חמישי שעבר הוזעק יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, אבי אדרי, לפגישה דחופה בנמל אשדוד עם נציגי הוועדים. על סדר היום: גיבוש צעדי מחאה כנגד יו"ר דירקטוריון הנמל, אורנה הוזמן-בכור, שלתפיסתם חותרת נגדם.

בסופה נפלה החלטה: עובדי סקטור בתי המלאכה, שכבר כמה חודשים מקיימים מעין "שביתה שקטה" שמשבשת את המצב הכאוטי ממילא בנמל הפקוק ומגדילה את העיכוב בפריקת האוניות, ילבשו השבוע חולצות שחורות קרועות לאות אבל ועליהן הכיתוב "דיקטטוריון".

אקט המחאה המורבידי, שמקדים שביתה מתוכננת שמאיימת לפרוץ בכל רגע, הוא חלק מסכסוך עבודה יצרי בינם לבין ההנהלה. ב-2012 נחתם ההסכם הקיבוצי עם סקטור בעלי המלאכה, האמון על תיקון התקלות בנמל.

עם חלוף השנים, דרשו העובדים העלאה בשכר, בטענה שהעבודה הפכה לקשה יותר. כדי להוכיח עד כמה גדול הנטל, התחילו לגרור רגליים: התיקונים בנמל התארכו ועם פרוץ הקורונה, כשהביקושים עלו, הפקק בשערי הנמל הלך והתעצם והעבודות השוטפות התעכבו עוד יותר.

אחרי לחץ מאסיבי, הסכים דירקטוריון הנמל בראשותה של הוזמן-בכור, לחתום עם ועד בתי המלאכה הסכם תחזוקה לשנה, שיעלה את משכורותיהם, העומדות בממוצע על כ-35,000 שקלים, בעוד אלפיים שקלים נוספים בחודש, בעלות כוללת של כשלושה מיליון שקלים בשנה.

בתום השנה, דרשו העובדים להאריך את ההסכם לצמיתות, עם שלל תוספות שעלותם נאמדת בעוד 300,000 שקלים בשנה. הדירקטוריון סרב.

גורמים המעורים בנעשה בנמל אשדוד, טוענים שהתחרות הצפויה מול שני הנמלים הפרטיים, שאחד מהם כבר החל בהרצה, מחייבים הידוק חגורה והתייעלות ולא פיזור כספים שלא לצורך. "בתי המלאכה יכולים להתמודד עם האתגרים שעומדים בפניהם עם קצת רצון טוב", אומר אותו גורם. "אבל במקום שכולם יתנו כתף, הם מחבלים לעצמם".

נכון להיום מחכות כ-20 אוניות לפריקה מחוץ לנמל אשדוד, הנמצא באחת התקופות המאתגרות בתולדותיו. בהנהלת הנמל חסרים מינויים קבועים של ארבעה בעלי תפקידים בכירים והנמל נכשל בהחתמת עובדיו הוותיקים על הסכמי פרישה מרצון, למרות חבילות פרישה נדיבות שהוצעו להם ועמדו על סכום ממוצע של כ־3 מיליון שקל לעובד.

מתוך 184 עובדי נמל שעמדו בקריטריונים, רק 84 חתמו על הסכם הפרישה. מעל לכל מוטל צל התחרות הצפויה מכיוונו של נמל הדרום הסמוך, שאמור להתחיל לפעול באופן מסחרי ברבעון הנוכחי.
ועד עובדים אחראי היה מפנים כנראה שהמציאות משתנה - ולקוחות שלא יכולים לפרוק את הסחורה במשך שבועות, ומפסידים הרבה מאוד כסף, יוותרו על שירותיו הגרועים של נמל אשדוד ויעברו לנמלים הפרטיים המתחרים.

בסופו של דבר הפגיעה תהיה כפולה: גם בפעילות הנמל, אבל גם בעובדים עצמם, שחלקם יאבדו את הפרנסה.

בסוף ינואר הנהלת הנמל איבדה סבלנות ופנתה לבית הדין לעבודה לקבל סעד, בטענה שנציגות העובדים בחרה לנקוט, ולא בפעם הראשונה, בצעדים כואבים אך "בלתי נראים", כדי ליהנות מ"שביתה דה לוקס", שיבושים שאיש מהעובדים ונציגותם לא יאלץ לשאת באחריות לתוצאותיהם.

בבקשה נטען כי כתוצאה מהשיבושים, החל מחודש אוקטובר 2021 ישנה האטה בקצב הטיפול בתקלות במנופי הגשר שבמסופי המכולות ובמנופים המוצבים בעורף הלוגיסטי של הרציפים. התארכות הזמן שבו המנופים תקולים משליכה באופן ישיר על קצב השירות ללקוחות החברה בפריקת והעמסת אניות בקו המים, ושיבוש חלונות הזמן המוקצים לפריקה או טעינה של האניות.

בית הדין שלח את הצדדים לדבר ביניהם. הדירקטוריון היה מוכן לבוא לקראת ההסתדרות והציע פשרה של הארכת ההסכם בשלוש שנים, כפוף לעמידה ביעדים וקריטריונים, כמו תיקון תקלות במהירות ואחוזי שימוש גבוהים מהרגיל, דבר שייבדק מעת לעת ויהיה תנאי להמשך ההסכם. הפשרה אושרה פה אחד. הוועד, מצדו, הודיע חד משמעית שההחלטה אינה מקובלת עליו והוא דורש הסכם לצמיתות מיד ובלי התניות ועמידה ביעדים.

במקביל הפעילה ההסתדרות לחץ על שרת התחבורה לכפות על הדירקטוריון את אימוץ ההסכם המופרך כדי לקנות שקט, כיוון שסכסוך העבודה הפתוח יכול להתדרדר במהירות לשביתה. בדרכו לפגישה הדחופה ההיא בנמל עדכן אדרי הזועם בשיחת טלפון את מיכל פרנק, מנכ"לית משרד התחבורה, שהוזמן-בכור והדירקטוריון לא מצייתים לסיכום - והעביר מסר חד משמעי שהבעיה היא ביו"ר ובה בלבד, והיא זו שתביא לזה שיהיו פקקים לא רק מחוץ לנמל, אלא גם בתוכו.

ועד העובדים וההסתדרות לא מסתפקים בחולצות השחורות הקרועות ותוקפים את הוזמן-בכור בכל החזיתות. בכתבה שהתפרסמה באתר "המטען", שמסקר, בין היתר, את הנעשה בנמלים ומזוהה עם ההסתדרות, נכתב ששר האוצר אביגדור ליברמן אישר להוזמן-בכור משרה בגובה 50% בשכר, המחייבת גם את חתימתה של שרת התחבורה ורשות החברות, הכפופה לליברמן.

באופן מפתיע קשרו ב"המטען" את אישור העבודה בשכר להחלטה שלא לאשר את הסכם התחזוקה עם בתי המלאכה "מה יהיה למיכאלי לומר שהיא תגלה שהוזמן-בכור לא אישרה את הסכם בתי המלאכה, כפי שדרשה ממנה מנכ"לית המשרד מיכל פרנק? כיצד היא תתייחס לפיתול בעלילה והעז שהוכנסה להסכם בדמות הגבלת התוקף שלו לשלוש שנים? כיצד היא תתייחס להמשך העיצומים שיכלו להיפסק בקלות ולמנוע "פקקים" בנמלים?".

השאלה הזאת מותירה אנשים שחרדים לגורל הנמל פעורי פה. "מה שמדהים", אומר אותו גורם שמעורה בפרטים, "שגורמים בכירים במשרד התחבורה פעלו יחד עם ההסתדרות כדי לכפות הסכם לא הכרחי ולא הגיוני לצמיתות על הדירקטוריון, שלא הרכין את ראשו והסכים לו ללא תקופת זמן ועמידה ביעדים. אנחנו לא יודעים מה ילד יום, והאם לנמל תהיה בעתיד עבודה ומה יהיה ההיקף שלה.

הדירקטוריון נושא באחריות והוא צריך להיות שומר הסף ולקבל גיבוי ממשרד התחבורה, שמייצג את האזרחים, בעלי המניות של הנמל, ובמקום זה מה שמעניין את משרד התחבורה זה רק שיהיה שקט".

שוב עולה השאלה, האם שרת התחבורה מרב מיכאלי עושה חשבון פוליטי ותומכת בוועדים ובקבלני הקולות, במקום לעמוד כחומה בצורה מולם ולהגן על האינטרס הציבורי. לפי תגובת משרד התחבורה היא לא רק שלא נותנת גיבוי לדירקטוריון ולהנהלה, אלא דוחפת אותם לסגור עניין ומהר רק כדי שהנמל יעבוד.

"השרה והמנכ"לית מצפות מדירקטוריון נמל אשדוד לפעול יד ביד עם הנהלת הנמל", נמסר ממשרד התחבורה, "על מנת להבטיח תפקוד מיטבי של נמל אשדוד שיאפשר לצמצם את התור התפעולי שפוגע בכלכלת ישראל. סכסוך העבודה המתמשך בנמל, הוביל לבעיות כשירות הציוד הפוגעות בפעילות הנמל, וימנעו קליטת ציוד חדש שנרכש בהשקעה של מיליוני שקלים. הנזק הכלכלי לנמל ולמשק בלתי סביר ועל החברה לפעול להסדרת יחסי העבודה לאלתר".

מההסתדרות נמסר בתגובה: "משרד התחבורה מבין היטב את חשיבות ההסכם ולכן מנסה לקדם אותו במתווה הגיוני, מצד אחד תוקף לשלוש שנים ומצד שני בכדי לקבע אותו לצמיתות יש לעמוד ביעדי מצוינות. מדובר ברפורמה שלמה בבתי המלאכה, לרבות שינוי ארגוני. בכל מקרה - תוספת השכר שולמה עד לא מזמן בהסכם זמני בין הצדדים. בשלב זה אין כוונה לפתוח בשביתה, בתקווה שהנושא יוסדר בקרוב".

ואנחנו נוסיף: רק בשבוע שעבר חשפנו כאן כיצד מעדיפה שרת התחבורה לשתף פעולה עם ועד עובדי רשות שדות התעופה כדי להטיל אגרה שתייקר את כרטיסי הטיסה, תעלה את יוקר המחיה ותפגע בענף התיירות. ההתנהלות הזאת, שחוזרת על עצמה גם במקרה של נמל אשדוד, מלמדת אולי היכן נמצא האינטרס האמיתי של השרה מיכאלי: בפריימריז הבאים לרשות העבודה ולא בהישגים למען כלל הציבור בישראל, כמתחייב מתפקידה הממלכתי.