התרמית של שקד: בין ערבות אנושית לערבות בנקאית

מלוכלכת, עייפה, ובעיקר מותשת מאימת המלחמה באוקראינה, ניגשה קארינה דידנקו לביקורת הגבולות בנתב"ג, לשם הגיעה אחרי שהטלטלה ימים מאודסה, ללבוב, משם בצעידה של 35 ק"מ ברגל לגבול פולין, ואז לשדה התעופה ולמטוס שהביא אותה לישראל.

במקום שיגישו לה כוס תה וישאלו מה שלומה, היא נלקחה בליווי אנשי ביטחון חמורי סבר לחדר המעצר, שם היא כלואה כבר ארבעה ימים, מחכה שמדינת ישראל תחליט מה לעשות בה.

ישיבות על ישיבות של היערכות התקיימו בשבוע האחרון בנושא קליטת הפליטים והיהודים מאוקראינה, ורק כשהשגריר האוקראיני בישראל זעק שישראל גירשה 50 פליטים בחזרה לזירת הקרבות, בגלל שלא היו יהודים או שלא עמדו בתנאי הסף הנוקשים של רשות ההגירה, לא עלה בדעתה של שרת הפנים, איילת שקד, לרענן נהלים או לחשוב על פתרון הולם.

עברו כמה שעות והשרה, שהבינה את גודל הבושה הבינלאומית ואולי גם את הזעם הציבורי המתהווה בישראל, התעשתה והוציאה הנחיה, שחבל שבאה לעולם, והשורה התחתונה שלה: פליטים, חסרי כל, שרוצים להיכנס לישראל צריכים לארגן ערבות של 10,000 שקלים ומשפחה מארחת, כדי שיוכלו להישאר כאן ולא לחזור לתופת.

אז מה אם ישראל הייתה בין יוזמות אמנת הפליטים של האו"ם בשנת 1951, שמטרתה מתן הגנה, עזרה וסיוע לפליטים לשם הבטחת שלומם, זה היה פעם. היום אנחנו מדברים בכסף, לא בערכים נעלים.

אבל גם כסף לא מעניין את איילת שקד. היא לא רוצה לקלוט ולראות פה פליטים משום מקום בעולם. שקד הייתה ממובילי המאבק נגד מבקשי המקלט מאריתריאה ולא עשתה דבר כדי להעלות את שארית הפליטה מאתיופיה, מחשש שאינם יהודים. ועכשיו, כדי שלא יהיו פה גם אוקראינים, היא מעמידה תנאים לא הגיוניים, שפליטים מכל מקום בעולם לא יוכלו לעמוד בהם. דומה הדבר למדינה שהייתה דורשת מפליטי השואה צ'ק ביטחון כדי שיוכלו להיכנס לשטחה.

כאמור, את שקד לא מעניין אם האוקראינים עזרו ליהודים בשואה או התעמרו וטבחו בהם, לא אכפת לה שלא מדובר בגיס חמישי, שאינם סכנה אלא הזדמנות, שכן רובם משכילים ובעלי תארים אקדמאיים, אולי אפילו ימצאו ביניהם מתכנתים מוכשרים שהיו יכולים לתרום דבר או שניים לכלכלה שלנו (ולא שזה צריך להיות הקריטריון בעת מלחמה, אבל מתכנתי מחשבים למשל, אפילו אם ישתקע כאן, לא יהיו לנטל על הכלכלה המקומית וגם לא יגזלו משרות מאזרחי ישראל כשרים, כיוון שחברות ההייטק משוועות לעובדים שאינם בנמצא במדינת היהודים).

זאת ועוד, אפילו מי שחשש בשעתו כי מקלט נוח לפליטים/מהגרי עבודה/מסתננים (יבחר כל אחד את ההגדרה הקרובה לליבו) יציף את ישראל בנחשול של מאות אלפים שינהרו לכאן מאפריקה, לא יכול להשתמש בטיעון הכאילו-פרגמטי הזה עתה, עת מודבר במאות, לכל היותר באלפים, שלא יכולים לנהור לישראל ברגל.

שקד רוצה לשמור על הצביון היהודי של מדינת ישראל, כאילו אנחנו עדיין אוכלוסייה של כמה מאות אלפים חסרי צבא והנהגה - ובדרך שוכחת את היהדות. זו שמקדשת עזרה לזולת. ניחא לו הייתה מגבילה את מספר הפליטים שיורשו להיקלט כאן, אבל המדיניות היא לגרש את מי שאינו יהודי (וכן, לבקש מאדם שהשאיר את כל רכושו מאחור ונמלט מזוועות המלחמה, זה בפירוש גירוש, גם אם נקבע קריטריון שמנסה להלבין את הפעולה).

אולי המטאפורה הפוליטית הבאה תדבר אל ליבה של שקד. הרי גם היא גרה בקואליציה נוכרייה, אחרי שנאלצה ללכת הרחק מביתה הפוליטי - ולמרות שעיניה נשואות הבייתה, אל הבייס, ואל המפלגות החרדיות שרואות בעיניים כלות כיצד גויים מסתננים לשורות העם הנבחר על מנת להחריב אותו מהיסוד (בעודן מעודדות בטלה והשתמטות מגיוס בשם היהדות), היא צריכה לזכור שלפעמים, לפליטים אין אפשרות לחזור למקום שממנו באו.

ואשר לנו - אין לנו אין אפשרות מוסרית להחזירם אפילו לא תחת המכבסה שנקראת "ערבות"- תשאלו את קארינה דידנקו, שלא ביצעה שום עבירה על החוק, אלא בסך הכל נמלטה מהתופת, רק כדי להיעצר ולהיכלא בישראל.