מה עושים: פרמטריקס היא חברת אינשורטק. המוצר שלה מציע שירותי ביטוח למקרי קריסת מערכות מבוססות ענן.
משתתפים:
גיא ציקליק, בן 36, נשוי + 3, גר ברמה"ש. תפקיד: FP&A, חצי שנה בחברה.
תומר ליאו, בן 33, נשוי, בגר בתל אביב. תפקיד: Backend Engineer, שנה בחברה.
קייטי הילל, בת 27, רווקה, גרה בתל אביב. תפקיד: SDR, חצי שנה בחברה. לא בתמונה בגלל שנמצאת בבידוד.
לוקיישן: מעל תחנת סונול המפורסמת ברחוב יגאל אלון בתל אביב, מתנוסס מגדל גבוה וחדש, ובקומה ה - 12 שלו ממוקם הסטארט אפ פרמטריקס , על 50 עובדיו, שעבר לא מזמן למשרדיו החדשים.
הרצפה מחופה בחלקה בפרקט ובחלקה בשטיח, ומהחלונות הגדולים מול דלת הכניסה, נשקפים הגגות של דרום תל אביב, עד הים. על שטיח אפור מונחים שני "בלאנס בורדים", משטחים שמונחים על בסיס לא יציב, דורשים ממי שעומד עליהם איזון, מיקוד וריכוז, ונחשבים לתחביב מועדף כאן. מי שמתעייף יכול להתרענן במקלחת שמשמשת בדרך כלל את אלה שמגיעים ברגל או ברכיבה על אופניים בקיץ.
בין פינות העבודה באופן ספייס מסתובבים דני, כלב מעורב מקסים, ופיליפ הפודל השחור, שהם חלק מהלהקה המקומית. יש חדרי ישיבות גדולים וחדרים קטנים לעד ארבעה משתתפים. באולם גדול ליד המטבח זרוקים פופים בכחול וסגול בפינה אחת, ספה אפורה רכה מונחת בפינה אחרת, שולחנות עץ עגולים וסביבם כסאות. כאן מתכנסים, אוכלים, וסתם צופים בטלוויזיה הגדולה שתלויה על הקיר.
הפסקת קפה: המטבח קומפקטי, עם אי קטן על גלגלים, שבצדו שלושה מדפים עמוסים באגסים תפוחים, אפרסמונים, תפוזים ולימונים, ועליו עוד קערת פירות, הפעם בחיזוק של בננות, וסלסלת לחם.
המקרר של פרמטריקס מזכיר מקרר מבולגן של דירת שותפים, והוא עמוס בשלל יוגורטים, חלב מכל מני סוגים, ממרחים של פסטו, סחוג, עגבניות מיובשות, זיתים, סלסה, וגם טחינה, מיונז, קטשופ, ריבה. יש גם גבנ"צ, גבינה לבנה, קוקה קולה וקופסאות קטנות עם הטופינג של גלידת היוגורט שנשאר מה"הפי האוור" האחרון, שמקצתן נשארו במקפיא, ליד הוודקה, ג'ין, טקילה, עראק וויסקי שהסתנן לקור משום מה.
על השיש הלא גדול יש טוסטר קופץ, משולשים, מיקרוגל, מכונת אספרסו שטוחנת פולים וכלי לפופקורן, מאכל הבית, אליו עוד נחזור בהמשך. יש מגירה עם חטיפי בריאות, פרכיות, שקדים וקרקרים, מגירת שחיתות עם במבה, שוקולד חלב ועם 70% מוצקי קקאו, חטיפי "עד חצות" ו"רבע לשבע". בארון מעל יש קורנפלקס, רטבים, ארבעה סוגי תה, חליטת צמחים, קפה שחור ומגורען.
CV: קייטי, שבאה ממשפחה אורתודוכסית מודרנית מלונדון, הלכה לבתי ספר יהודיים והיתה פעילה בבני עקיבא. היא למדה ארכיטקטורה באנגליה, עבדה במכירות ושיווק וביקרה לא מעט בישראל. שנה אחרי שהחליטה לעשות עליה, פרצה הקורונה. היא התחילה לעבוד במכירות בחברה שפחות הזדהתה עם המוצר שלה ורצתה למכור מוצר שאנשים באמת צריכים. היא פרסמה מודעה בלינקדאין, שבעקבותיה פנו אליה מפרמטריקס והחיבור היה מיידי.
גיא, איש המספרים, המכונה "גייננס", על משקל "פייננס", גדל בעמק הסיליקון בארה"ב. הוריו הגיעו לשם בשנות ה - 80', כשהיה תינוק, כדי לעבוד בהיי טק שהיה בחיתוליו, כשבקושי היו שם שראלים. אביו, מהנדס מחשבים, סיים את הקריירה שלו באינטל ויצא לפנסיה לפני כמה שנים.
"גדלתי לתוך הטכנולוגיה", אומר גייננס, "מחשבים עניינו אותי, אבל העולם הטכנולוגי פחות. ביקרתי בארץ במסגרת 'תגלית' וזה מצא חן בעיני. יחסית היה לי קל להבין הכל, כי אמא דיברה אתנו רק עברית, אבל לא היה לי מושג, למשל, שירושלים זה בישראל. כשחזרתי הביתה למדתי מנהל עסקים, כלכלה וחשבונאות, בסנטה ברברה, חשבתי להיות כלכלן ואיכשהו התגלגלתי לתחום הכספים. עבדתי שנתיים בחברת האם של 'קסלמן' הישראלית בארה"ב, 100 שעות בשבוע, הרבה יותר מדי לבנאדם שרוצה גם ליהנות מהחיים.
"התלבטתי אם לגור בישראל או בהוואי, ובסופו של דבר הצטרפתי לחבר טוב שעלה בגיל 18 והיתה לו דירה בת"א ודרכו התחלתי לעבוד בבנקאות השקעות. הייתי שם שנה וחצי, עברתי לכספים באמדוקס, משם ל'נס טכנולוגיות' ולחברת ייעוץ שהמטה שלה נמצא בסיאטל ואז, מנהל הכספים של ב'אמדוקס' המליץ עלי וככה הגעתי לכאן. אני מנתח את הכספים, בונה תקציב, תחזיות, מודד ביצועים, ובודק מה הדרך הנכונה ליעל ולשפר אותם".
המחשב ותומר זה סיפור אהבה מאז שהיה קטן. הוא עשה 15 יחידות מחשבים בתיכון, שירות ביחידה טכנולוגית בח"א ואחרי חודש של בפיליפינים התקבל לעבודה כאיש IT ב"גילת סאטקום". אחרי שנה הלך ללשכה להכוונת חיילים משוחררים כדי לקבל הכוונה מקצועית, וכצפוי הציעו לו ללמוד מדעי המחשב. הוא נרשם להנדסת מערכות מידע בב"ג, ועבד במקביל באגודת הסטודנטים, במחשוב של הפקולטה לרפואה ואז עבר לת"א ועבד בכמה סטארט אפים.
"בקורונה עבדתי בחברה שנפגעה כלכלית", אומר תומר, "וכשחיפשתי עבודה ראיתי שפרמטריקס מחפשים עובדים וכבר מהשיחה הראשונה הרגשתי ווייבים טובים, הלכתי לפי תחושת הבטן וכבר שנה שאני מפתח בחברה ונהנה מכל רגע. החברה צומחת בקצב פסיכי. עד אפריל היינו 14, ובאוקטובר מעל 40 עובדים".
בשביל הנשמה: קייטי שעוד מתאקלמת כאן ועסוקה בלהכיר אנשים ואת תל אביב, מתאמנת באגרוף. גיא היה גולש גלים אדוק לפני הילדים ועדיין חובב בייסבול ופוטבול, כי אולי הוא גר בישראל אבל חי בראש באמריקה ותומר רוכב על אופני שטח.
ביטוח ענן: כשמרבית החברות בעולם עברו לשימוש בשירותי ענן, התלות שלהן בו יצרה חשיפה לנזקים הנגרמים מהשבתה של שירותי ענן, שירותי מסחר ותשלומים אלקטרוניים ומערכו, CRM, מה שעלול להביא לפגיעה כלכלית ונזק כבד לפעילות השוטפת.
פרמטריקס, מסביר גיא, מכרת פוליסת ביטוח מודולרי. גובה התשלום נקבע על פי פרק הזמן של התקלה, והאם הקריסה טוטאלית. "מאוד יקר לגבות את כל החומר של החברה בשני עננים", אומר תומר, "ורוב החברות מגבות את עצמן באותו ענן, אבל בחלק אחר של העולם, כי התקשורת בתוכו יותר זולה".
מאיפה עובדים: כשהתאפשר כולם הגיעו ארבע פעמים בשבוע למשרד, כדי לדאוג לחיבור בין האנשים, בעיקר החדשים שבהם, עם קצת אחרי פרוץ האומיקרון עברו משרדים ולעבוד מהבית. תומר מודה שהוא מגיע למשרד בגלל הפופקורן וברצינות - כי העבודה יותר פרודוקטיבית מאשר בבית. גיא: "עבדתי שנה וחצי מהבית לפני שהגעתי לכאן והיה לי סבבה.
עם זאת אני נהנה להגיע כל יום בגלל האווירה והחבר'ה". כשמישהו נדבק ונכנס לבידוד, הוא מקבל משהו מתוק ומשמין, בדיוק את זה שהוא הכי אוהב. תומר, מחלים וותיק, מודיע ששווה לחלות בפרמטריקס.
ערך מוסף: כשכולם במשרד הם משתדלים לאכול צהריים ביחד וגיא אומר שגם לשתות ביחד. האווירה דינאמית, כיפית, אבל אין את ה"שואו אוף" של ההייטקס, הופעות ומגרשי כדורגל, אלא שיעור יוגה, ושבע דקות אימון ספורט משותף בארבע של חברי קבוצת הספורט, שלפעמים מאתגרים את עצמם בטיפוס מדרגות למעלה ולמטה.
שעה שש בערב היא שעת הפופקורן, טקס מקודש שלא מפספסים. תומר, גורו הפופקורן, מכין אותו בטעמים שונים: פופקורן טבסקו שהיה מוצלח, גבינה, פופקורן עם גרידת לימון והיו גם נפילות כמו פופקורן טקילה. ואם כבר מסורות - הם משחקים "ווייט אלפנט", שזה משהו דומה לגמד ענק.
תומר הוא גם אבי ה"באלאנס בורד" והיה הראשון שהביא אחד כזה למשרד: "אחרי כמה חודשים קנינו עוד אחד יותר קשה, וזה המשיך כמתנה לפסח, כשכל עובד קיבל 'באלאנס בורד' ממותג של החברה. החלום שלי לשים אחד על השני בלי לשבור את הראש".
ב"הפי האוור" מפתיעים אותם כל פעם במשהו אחר: טקילה ועוגה, אלכוהול ובייגלה, יום הפיצה, יום הקורנפלקס, והיה גם יום פיג'מות. להקת הכלבים מונה חמישה קבועים, שהפכו לכלבים של כולם ומקבלים ליטופים בטונות. יש להם מיטות נוחות, קערות עם מים ואוכל, ומורידים אותם למטה לפארק.
קוד לבוש: קייטי ותומר באים הכי קז'ואל, אבל בניגוד לכמה שמרשים לעצמם, לא תתפסו אותם עם נעלי בית וגיא, בכל זאת אמריקאי ומנהל כספים, רגיל למכופתרות.
שכר: תומר אומר שיחסית לסטארט אפים כמוהם, השכר לגמרי תחרותי וגיא שמכיר את המספרים מכל הכיוונים, גם של המתחרים, ויושב על המשכורות, מאשר שהתנאים ממש טובים. אצל קייטי, במכירות, יש שכר בסיס, בתוספת של בונוסים ואחוזים.
מה הלאה: קייטי מבסוטית פה וגיא לא רוצה ללכת לשום מקום כרגע. "אני מרוצה מאוד, אוהב את החברה וזה הסטארט אפ הראשון שלי אחרי עבודה באירגונים גדולים בארץ, ואין תחליף ליחס האישי שיש פה". ותומר ממשיך אותו: "דלתם של הפאונדרים תמיד פתוחה. אתה לא צריך לקבוע פגישה, כי הם יושבים בשולחן ליד ואפשר פשוט לגשת אליהם או אל ה - HR, ולשאול אותם למה אין בריכת כדורים לכלבים".