מלווים כסף לבני משפחה? מזל טוב, התחלתם את הדרך לגיהינום

לא אחת העברת כספים לבני משפחה הזקוקים לסיוע כלכלי מתחילה עם כוונות טובות אך מסתיימת לא פעם בגיהינום, המורכב משנים של התגוששויות בבית המשפט, סכסוך מר המפלג את המשפחה והוצאות משפטיות גבוהות. מספר פסקי דין שדנו בסכסוכים מסוג זה בעת האחרונה מלמדים מאילו טעויות נפוצות כדאי להימנע בעת מתן ההלוואה לקרוב המשפחה. שאלות תשובות.

חוק יחסי ממון קובע כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג. לצד זאת, סעיף נוסף בחוק סעיף מתייחס לנכסים שאינם נכנסים למסת האיזון - "נכסים חיצוניים", ביניהם נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. מכאן, שעל פניו, דירתה של האישה אשר התקבלה בירושה לאחר הנישואין, אינה בת איזון ולא תחולק במועד פקיעת הנישואין.

בו בעת, הפסיקה מתירה העלאת טענה בדבר שיתוף בנכס ספציפי לרבות נכס "חיצוני" בכפוף לכך שהטוען לשיתוף ישכנע את בית המשפט כי אכן היתה כוונה ליצור שיתוף בין בני הזוג בנכס החיצוני. חלק מהקריטריונים שנקבעו בפסיקה לבחינתה של כוונת שיתוף ספציפית הם: האם מדובר בנישואין ראשונים של בני הזוג, או נישואין בגיל מתקדם, משך הנישואין, אופי הנישואין (הרמוניים או לאו), קיומם של ילדים משותפים, האם הנכס הושבח על ידי הצדדים במשותף, האם ניטל חלק במאמץ המשותף, האם קיימים חשבונות בנק ונכסים אחרים משותפים, מה טיב הנכס במחלוקת (למשל דירת מגורים לעומת נכס עסקי), כל אלו עשוים להעיד על כוונת שיתוף ספציפית. כך למשל, בפסק דין שניתן לפני מס' שנים בבית המשפט העליון, קבע ביהמ"ש כי הוכחה כוונת שיתוף בדירת מגורי בני זוג על אף רישומה על שם הבעל בלבד. ההסבר לכך: הרכוש המשפחתי משתלב ומתערבב, ואחרי עשרות שנים לא ניתן לסובב את הגלגל אחורה, כדי לחלק רכוש כפי שניתן מלכתחילה. ברבות השנים נעלמים תחומי ההפרדה והנכסים - יהא מקורם אשר יהא - הופכים ל"בשר אחד".

גם במקרה זה, על פניו, דירה אשר ניתנה לאחר מבני הזוג בירושה, נחשבת "נכס חיצוני" ואינה בת איזון במסגרת איזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון. ואולם על פי הפסיקה, בית המשפט עשוי לקבל טענה של צד הטוען לכוונת שיתוף בנכס חיצוני, במיוחד במקרים בהם מדובר בדירה מגורים, אשר שימשה את הצדדים ואת ילדיהם משך כל שנות הנישואין. למעשה, עצם החיים המשותפים בדירה המגורים משך 20 שנה, לרבות הרחבת המשפחה, מהווה לכשעצמה ראייה לכך שהמדובר בנכס בו לצדדים כוונת שיתוף, וזאת בהיעדר ראיה אחרת לסתור זאת או הסכם ממון הקובע אחרת.

מקרה זה נופל תחת הוראות סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון באופן מובהק, קרי נכסים אשר ניתנו ערב הנישואין ו/או במתנה או בירושה במהלך הנישואין, לא יכללו במסת הנכסים ברי האיזון. משכך, על פניו, ובהיעדר ראיות לכך שהיתה כוונת שיתוף ספציפית בנוגע לדירה זו, הרי שדירה זו הינה קנינה של האישה ולא תחולק בין הצדדים בעת פקיעת הנישואין.

בדרך כלל כשמדובר בהעברת כספים בין אנשים זרים אחד לשני, החזקה המשפטית היא שההעברה היא הלוואה אלא אם כן יוכח אחרת. לעומת זאת, כשמדובר בהעברת כספים בין בני משפחה - אחים, הורים וילדים וכיו"ב החזקה המשפטית היא כי מדובר במתנה, אלא אם כן יוכח אחרת.

על פי חוק מס שבח, אם ניתנה דירה במתנה מהורה לילד, הרי שהילד יוכל למכור את הדירה רק בחלוף תקופה קצובה. החוק מבדיל בין ילד נשוי ללא נשוי, אם התגורר בדירה אם לאו ועל פי שינויים אלה משתנה התקופה בה על הילד להחזיק בדירה על מנת לקבל פטור ממס שבח בעת מכירתה. כשנמכרת דירה יש לדווח לשלטונות מס שבח מהו מקור הכספים מהם נרכשה הדירה. זאת, כיון ששלטונות מס נוהגים להתייחס למקור המימון לרכישת הדירה. כאשר רוב הכסף לרכישת הדירה הוא מתנה מההורים הם מתייחסים לכך כאילו ניתנה הדירה במתנה, ויש לעמדה זו בסיס בחוק מיסוי מקרקעין עצמו.

לכן, כשמדובר בכספים שניתנים כהלוואה לרכישת דירה, חשוב מאד לערוך מסמך בכתב, שאם לא כן עלולים רשויות מס שבח להטיל מס שבח במקרה של מכירת הדירה על ידי מקבל הכסף ולראות בכך עסקת מתנה לדירה הגם שרק הכסף התקבל במתנה, אחרת שלטונות המס עלולים לומר שהסכם ההלוואה הוא מלאכותי. יובהר, לא תמיד יעזור גם הסכם הלוואה בכתב. ההסכם בהחלט יעזור אם יהיו בו תנאים רגילים כמקובל בהלוואות.

ככל שמלווים כספים בתוך המשפחה (לדוגמא בין הורים לילדיהם, בין אחים בין סבים וסבתות לנכדים וכיו"ב), חשוב לערוך מסמך בכתב שיבהיר שאכן מדובר בהלוואה ולא במתנה. הסעיפים שחשוב שיהיו בהסכם: הסכום שמלווים, אופן ההחזר, מספר התשלומים, הרבית, הביטחונות הסנקציה במקרה של אי פירעון ההלוואה.

ככלל כאשר הורים נותנים כסף לילדם שמתחתן והסכום הכספי משמש לרכישת דירה מבלי להתנות על הכסף הרי שבמידה ובני הזוג מתגרשים הגרוש/ה עלול/ה לקבל מחצית מכל שווי הדירה הנמכרת, כולל סכום הכספי מההורים.

לעומת זאת, אם אין הסכם הלוואה חתום ובמיוחד, אם גם מי מהורי בן הזוג השקיעו כספים ברכישת הדירה- גם אם מדובר בסכום נמוך הרי שהיא תהיה זכאית לקבל את מחצית הדירה מתוקף הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.

במקרה שהורים רוצים להבטיח שאחרי נישואי בוסר קצרי מועד (כשנה/ שנתיים) ההשקעות המקוריות שלהם יובטחו וכל אחד מהצדדים יקבל את חלקו המקורי מבלי שיהיה עירוב נכסים עומדות בפניהם מספר חלופות:

• דרישה שבני הזוג הצעירים יחתמו על הסכם ממון שיבהיר בין היתר כי במקרה של פרידה וגירושין כל אחד יקבל את סכום ההשקעה הראשוני. ברגע שחותמים הסכם הממון הוא משמעותי ומחייב לאורך כל חיי הנשואים המשותפים. הסדר איזון המשאבים הוא ההסדר הקבוע בחוק יחסי
• עריכת הסכם הלוואה עם בני הזוג להשבת סכום היתר (במקרה הנוכחי כ- 200,000 שקל). במקרה זה מסכנים את מחצית הסכום שניתן כהלוואה לשני בני הזוג. בצד הסכם ההלוואה ניתן לגבות את החזר ההלוואה במשכנתא מדרגה שניה או בהערת אזהרה.
• מעבר להסכם ממון שיכול לפתור בעיה של מתן הלוואה לבני הזוג ע"י אחד מהורי הזוג, כשניתנות הלוואות בתוך המשפחה הדרך להבטיח החזרתן הוא בדיוק באותו אופן משפטי כמו כל הלוואה. כך למשל ניתן לעשות זאת באמצעות משכנתא מדרגה ראשונה (כשאין משכנתא ראשונה על הנכס של בנק או גורם אחר) או משכנתא מדרגה שניה שמגבים את הסכם ההלוואה. כמו כן ניתן לרשום הערת אזהרה על הנכס המונעת מכירתו ומתריעה בפני מעקלים ו/או משעבדים נוספים. צריך לזכור כי הערת אזהרה אינה זכות קניינית אלא רק "נורת אזהרה" ומבחינה זו עדיפה משכנתא. כמו כן, שהדבר אפשרי, מוטב לרשום את הזכויות בנכס הנרכש בחלקים לא שוויוניים אלא לפי גובה ההשקעה הראשונית של כל אחד מבני הזוג.

הכותב הוא בעל משרד העוסק בדיני משפחה, צוואות וירושות