החצי המלא של הכוס: אלכוהול לפורים, סקר מחירים

חג פורים, חג פורים - חג גדול לשתיינים... והאמת היא שלא חייבים להיות שתיין כדי לקיים את מצוות "עד דלא ידע", כי פורים אינו רק סעודות, נשפי תחפושות ומסיבות פרועות, הוא גם יריית הפתיחה לעונה החמה של המשקאות האלכוהולים.

מסיבות פורים מפנות את מקומן להכנות לליל הסדר, במהלכו ישתה כל אחד מאתנו לפחות ארבע כוסות - ומשם מופנה המבט לעבר המסיבות והמנגלים של יום העצמאות, ומי שלא שתה יותר מדי יראה בהמשך גם את הקומזיצים של ל"ג בעומר ובעיקר את ערבי היין והגבינות, הקישים ופשטידות של הארוחה החלבית בשבועות.

לכן, רגע לפני פורים, יצאנו ללמוד מעט את דפוסי הצריכה בשוק - וכמובן - לבדוק ולהשוות מחירים.

בשני העשורים האחרונים עברה תרבות השתייה בישראל מהפכה דרמטית. מתחום שלא היה מעוגן בתרבות המקומית, לאחד מתחומי הצריכה, התרבות והבילוי הצומחים ביותר בישראל.

אם לא היה בכך די, הגיעה הקורונה לחיינו וכלאה אותנו בבתים על רקע אי ודאות באשר לעתיד העולם שבחוץ - והצריכה זינקה. כמובן שלצריכה אלכוהול יש פנים רבות, בעיקר כשמדובר בצריכה מופרזת, אבל לקראת פורים נתמקד דווקא בחלק השמח: צריכה של משקאות משכרים בידי בגירים שרוצים לשמוח כפי שעלזו בפורים כילדים.

חברות האלכוהול והיקבים לא עמדו מהצד כאשר החלו מחירי המזון בישראל לזנק - ומיד שיגרו הודעות על העלאת מחירים לכל פלטפורמות המכירה. לא אצל כולם הייתה לכך סיבה אמיתית, אבל חלק מהגורמים בענף מיהרו לנצל את המומנטום כדי לשפר את רווחיהם.

למרות זאת, לא נרשמה מחאה חברתית או תקשורתית כפי שראינו מול כוונה של גורמים אחרים בתחום המזון להעלות מחירים. נכון שאלכוהול הוא לא פסטה והוא מקושר בישראל יותר לבילוי מאשר לתחום מוצרי הצריכה הבסיסיים. ועדיין, מוזר ששמם של צרנים ויבואנים נפקד מרשימת הגופים שחטפו אש מפני שביקשו לעדכן מעלה את המחירים.

כאמור, קשה לדעת מי מהיצרנים והיבואנים חווה עלייה דרמטית בתשומות הייצור או בעלויות היבוא שהכריחו אותו לבצע התאמות מחירים - ומי פשוט קפץ על עגלת הסופרמרקט הדוהרת וצחק כל הדרך לקופה.

ישגם מי שהחליטו לפעול בניגוד למגמות השוק ובחרו דווקא לחזק את הקשר עם הלקוחות, אריק יעקובסון סמנכ"ל יקבי ציון מספר לנו שאכן יש צורך להעלות מחיר בעקבות עלויות יבול הגפנים והתייקרות האריזה והשינוע, אך כהחלטה אסטרטגית הוחלט ביקבי ציון להמתין לפחות לאחר החגים הקרובים לפני שהנושא יעלה לסדר היום, זאת בשונה מיקבים אחרים שהעלו את המחירים מיד - והציבו את הקמעונאים מול בעיה: האם לגלגל את העלייה לצרכן או לספוג, למרות מתח רווחים נמוך יחסית בתחום, לפחות חלק מההתייקרות.

קובי אבוקרט, נציג "סטולי" העולמית בישראל, מספר שהוא צופה קשיים בקרוב, כיוון שיותר מרבע היבול בתוצר העולמי של חיטה מגיע ממדינות מזרח אירופה, במצבי מלחמה ישנם שימושים שונים לתוצרת וכמו כן יבולים שמושמדים וכאלו שאינם יכולים לקבל את הטיפול הנכון להיות חלק מתהליך ייצור מוצרים כגון וודקה, וויסקי ובירה - משבר שעלול להוביל לחוסרים ובעקבותיהם לזינוק במחירים.

SPI סטולי העולמית, עלתה לכותרות בעקבות הסכסוך הרוסי אוקראיני, אחרי שהיו מי שדרשו להחרימה, אבל למרות הזיהוי הרוסי, מדובר דווקא בחברה מלטביה. הגדיל לעשות דמיאן מקיני מנכ"ל סטולי העולמית שהצהיר כי החברה תעשה הכל על מנת לעזור לאוקראינה במשבר הנוכחי.

צריכת יינות ואלכוהול מושפעים בצורה ניכרת מחודשי השנה ובעיקר מחגים יהודיים ואזרחיים. בחגי ישראל, בעיקר בפסח ובראש השנה, צריכת היינות מציגה צמיחה משמעותית, אך תחומי הצריכה משתנים בקטגוריות בין מגזר למגזר. לדוגמה המגזר החרדי צורך פי 2 יינות בפורים לעומת המגזר הכללי, אך דווקא בפסח הוא מגלה נטייה לקיים את מצוות ארבע הכוסות באמצעות שימוש בתירוש, בעוד מכירות היין לכלל הציבור מזנקות.

חלק גדול מהיינות וממוצרי האלכוהול האחרים בישראל נמכרים ברשתות השיווק. בניגוד לארצות שבהן נדרש רישיון מיוחד למכירת אלכוהול, הרי שבישראל נמצא כמעט בכל סופרמרקט גדול גם מחלקת אלכוהול מכובדת. למרות זאת, צצו בישראל לא מעט רשתות מתמחות.

אחת הראשונות הייתה "דרך היין" שמאז 1993 הקימה רשת ארצית של חנויות מתמחות בתחום. לצידה ניתן למנות עוד שחקנים גדולים כדוגמת "יין בעיר" (של משפחת סלובטיק), "וויין אנד מור" של משפחת חינאווי היפואית, יש גם רשתות קטנות ומקומיות יותר, למשל שר המשקאות (אביתר סדן), או פלטפורמות אונליין, כמו פאנקו - שהייתה שם עוד לפני שלכל חנות היה גם אתר מכירות וחוללה מהפך בתחום עם יבוא מקביל (שייכת למשפחת פאליק שעשתה את הונה מחנויות דיוטי פרי ברחבי העולם והיא גם הבעלים של יקב "פסגות" בישראל).

בין השחקניות החדשות יחסית, שנכנסו לתחום בשנים האחרונות, ראויות לאזכור גם רשת בנא משקאות (מאיר ואיילת בנא) ורשת הרמיטאז' (זיקי איראני) שמתמחות ביין ואלכוהול ואף עוסקות בייבוא של חלק מהמותגים הנמכרים על מדפיהן.

נדמה שרק הפסקה האחרונה, שמהווה סקירה חלקית בלבד (כמעט בכל עיר נמצא חנויות מתמחות או אף רשתות קטנות שמונות מספר סניפים), מלמדת על הנעשה בתחום, בעיקר בשנים האחרונות.

אם ב-1993 הייתה "דרך היין" כמעט לבדה עם החנות הראשונה ברחוב החשמונאים בתל אביב, הרי שעתה אין כמעט עיר, במרכז או בפריפריה, שלא נמצא בה שחקנים משמעותיים מהרשימה דלעיל, שמחזיקים חנויות דיסקאונט ענקיות.
.

הכותב הוא מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות