בין אם אתם פוליטיקאים, מנכ"לים בחברת ענק, יזמים וותיקים או מתחילים - הכול מתחיל ונגמר בסיפור שאתם מספרים לעולם. סיפור חזק באמת הוא נקודת המפגש בין מה שאתם בפועל מספרים לעולם, מה שרציתם והתכוונתם לספר ומה אנשים באמת שומעים ומספרים עליכם. בסופו של דבר, ככל שיש יותר הלימה הסיפור שלכם חזק ואמין יותר וברגע שיש פערים האמונה שלכם במסרים וברעיונות שעליהם דיברתם לא עוברת החוצה, האמינות שלכם נפגמת וההשפעה שלכם על הקהל הולכת וקטנה. עם זאת חשוב לזכור שהסיפור הוא ממש לא רק התוכן. גוף, קול וסאב טקסט הם כלים שחשובים לא פחות (ולפעמים יותר) מהתוכן. הם אלו שיקבעו כמה אמינים, אותנטיים ומלאי תשוקה תעברו החוצה לעולם.
בין אם מדובר בנאום חשוב לציבור, פגישת מו"מ, פגישת גיוס כספים לסטארט-אפ, הרצאה גדולה, או כל מפגש שלכם עם אחד או יותר מהקהלים שלכם, חשוב לוודא שהסיפור שהתכוונתם לספר באמת משודר החוצה בכל הערוצים.
אז איך מוודאים שעושים זאת נכון? ניקח לדוגמא פגישה חשובה כמקרה בוחן לתכנון וביצוע של הסיפור שלכם.
- השלב הראשון הוא ניתוח הקהלים שלכם ותכנון אסטרטגי של המסרים. קונסטנטין סטניסלבסקי, אבי התיאטרון המודרני, כתב את "7 השאלות לשחקנים" שבאדפטציה קלה מתאים גם לכל מפגש אסטרטגי-עסקי: מי הם האנשים שאותם אתם פוגשים ובאילו נסיבות? מהן מטרות הפגישה? מה הייתם רוצים להגיד ומה הם היו רוצים לשמוע? אילו רגשות הייתם רוצים שהם ירגישו במהלך הפגישה? מהם המכשולים ומה עלול להשתבש בפגישה? מהי המוטיבציה האישית שלכם לפגישה? איך הייתם רוצים "לעבור" החוצה ואיך הכי נכון שהפגישה תיראה?
- השאלות הללו מובילות אותנו לשלב השני והמרכזי שהוא בניית התשדורת והסאב-טקסט. פה חשוב לשים דגש על אלמנטים שונים כמו למשל: "עיצוב הפגישה" (מיקום, Setting נכון, לבוש ונראות, שפת גוף והתנהלות, בחירת עזרים), תכנון ובניית מבנה הפגישה וביצוע חזרות ממש כמו שחקנים. בשביל לשמור על האותנטיות ולא להישמע מלאכותיים, אל תשננו מראש בהכרח כל מילה ומילה אבל בהחלט כדאי לעשות מעבר חזרתי על רצף הפגישה ותרגול שלה בקול רם.
- השלב השלישי הוא בחירת הפרסונה שלנו ("מסכה" בלטינית). כלומר, איזו "דמות" שלכם אתם רוצים להיות? וויליאם שייקספיר אמר "כל העולם הוא במה, כל הגברים והנשים רק שחקנים הם... וכל איש בימיו הוא משחק שלל תפקידים שונים". לכל אחד מאיתנו בחיים האמיתיים יש התנהגויות שונות מול אנשים שונים בסיטואציות שונות, קרי פרסונות ואנחנו חייבים להחליט איזו פרסונה היינו רוצים לרתום לטובת הפגישה הספציפית הזאת. האם אנחנו רוצים פרסונה קרה ומרוחקת? חברית ומשפחתית? מלהיבה ורותמת? רגישה ונינוחה? קשוחה ומאתגרת? או אולי דווקא שילוב של כמה פרסונות הוא מה שישרת את מטרות הפגישה? בחיים האמיתיים אנחנו עוברים בין פרסונות בצורה טבעית ואינטואיטיבית בסיטואציות שונות, אך כאן אנחנו בוחרים במודע פרסונה אחת או שילוב מתוחכם של כמה. לאחר שבחרנו איזו פרסונה אנחנו רוצים להיות באותה פגישה ספציפית, צריך להתאים את הפרסונה למבנה ועיצוב הפגישה כדי להתנהל בה בדיוק כמו שאנחנו מתנהלים מול אנשים שונים בחיים רק הפעם עם התוכן המדויק והמקצועי שבנינו.
- שלב רביעי הוא השחרור והביצוע בפגישה עצמה. כדי להיות אותנטיים כדאי "לשכוח" את התכנון והטכניקה ולהתרכז בשליטה בחדר; בניית קשר עמוק עם הקהל, הקשבה אמיתית, שליטה ברגשות שרוצים לעורר ומענה חכם לכל שאלה שתעלה. כדי לוודא שהביצוע יעיל ומדויק שווה להתחמם לפני הפגישה, שוב, כמו שחקנים. לפני פגישות חשובות הגוף מחזיק המון מתח וצריך לפרוק אותו בצורה חכמה כדי שאותו מתח לא יעבור לקהל שלנו דרך הגוף והקול ובטח שלא דרך המצלמה, שרואה הכול. לכן, חובה להקדיש כמה דקות לפריקת מתח, שחרור הגוף, נשימות ובעצם לעשות כל מה שאפשר כדי להגיע רגועים ונינוחים.
- השלב החמישי והאחרון הוא התחקור שאחרי. מה עבד טוב בפגישה והיינו רוצים לשמור ולעשות שוב בעתיד? מה לא עבד ואיך אפשר לשפר אותו בעתיד? חשוב להתחיל מהדברים שעבדו לפני שאנחנו רצים "לקטול" את עצמנו על כל הטעויות שעשינו. אם יש דרך לקבל פידבק חכם ומובנה ממשתתפים אחרים בפגישה תמיד כדאי לשמוע ואז לבחור מה חשוב לקחת וליישם. חשוב לזכור, תחקור חכם נעשה תמיד לאחר הפגישה ולא תוך כדי. אנשים רואים ומרגישים פקפוק עצמי וחוסר בטחון ולכן גם אם יש ביקורת עצמית שווה לשמור אותה לתום הפגישה.
אז תכננו וביצענו פגישה חשובה אחת, אבל בעצם אם תחשבו על זה הסיפור האמיתי שלנו הוא סך כל הפגישות שעשינו בחיים, על כן כדאי להשקיע בכל אחת כאילו היא היחידה. הרבה אנשים טוענים שהם לא אוהבים להתכונן כי הם רוצים להגיע לפגישות בצורה טבעית ואינטואיטיבית, אבל צריך לזכור שאפילו בסיטואציות שהכי מוכרות לנו אנחנו לא תמיד עוברים החוצה כמו שתכננו מבחינת בניית המסרים ושפת הגוף אז על אחת כמה וכמה בפגישות גורליות.
כמו שאמר קונסטנטין סטניסלבסקי שכבר הוזכר קודם, "כשההשראה נכשלת, תישענו על הטכניקה", לכן כדאי תמיד לתכנן, לבנות ולתרגל. רק ככה נוכל לספר ולחיות באמת את הסיפור שלנו בצורה המדויקת ביותר לכל קהל ובמקביל להיות יותר טבעיים, אינטואיטיביים, קשובים ונוכחים ברגע.
כותב המאמר הינו אייל נגר, יועץ בתוכנית של Intel Ignite, תוכנית ההאצה לסטרטאפים של אינטל. אייל הוא שחקן, במאי והמייסד של MeStory - חברת ייעוץ לאסטרטגיית תקשורת וסטוריטלינג - לפוליטיקאים, מנכ"לים וסטרטאפים.