בשבוע שעבר הציע שר החוץ, יאיר לפיד, למנות את הרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט, ל"פרויקטור העלייה", כדי שיתכלל את מבצע קליטת הפליטים זכאי חוק השבות שאמורים להגיע לכאן מאוקראינה ורוסיה בעקבות המלחמה.
זאת לא הפעם הראשונה ששמו של איזנקוט עולה כמועמד לניהול משימה לאומית. בעבר הוצע לו למלא את התפקיד הנחשק, לכאורה, של "פרויקטור הקורונה" אבל המינוי לא הבשיל.
שרת הקליטה, פנינה תמנו שטה, סירבה בתוקף למינויו. היא לא הייתה מוכנה שלפיד, שאת מפלגתו עזבה בטריקת דלת, יצניח לה על הראש מישהו שינהל לה את העניינים. יש להניח, שהפופולריות והדעתנות של הרמטכ"ל לשעבר לא תרמו לו נקודות.
לבסוף הפור נפל של מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי היוצא, איש נעים הליכות, בעל ניסיון והישגים לא מבוטלים, שעובד כבר שנים בשירות הציבורי.
שפיגלר, שברוב תמימותו לא הציב תנאים מוקדמים שיסייעו לו למלא את התפקיד, הרגיש חובה מוסרית להתגייס לדגל כשרוה"מ פנה אליו, והסכים מיד בלי להבין עד הסוף לאיזה ברוך הוא נכנס.
כמו שזה נראה כרגע, לא רק שהמדינה לא ערוכה לקליטה מאסיבית של עולים בכל החזיתות - מהקצאת תקציבים, דרך שיכון ועד לבדיקת זכאות - הרי ששפיגלר עצמו נקלע לסיטואציה שממנה, איך שלא מסתכלים על זה, הוא לא יצא טוב.
עוד משחר הדורות, בכל פעם שעם ישראל עבר משבר, או עמד בפני אתגר גדול, הוא שיווע למישהו שיציל אותו, מנהיג מגמגם, נביא עם שאר רוח, גנרל מעוטר, או מתחזה, רק שיבוא מישהו וינהל את העניינים.
בשנים האחרונות ל"מציל הלאומי" קוראים "פרויקטור" ותפקידו לנסות לעשות סדר בבלגאן של מקבלי ההחלטות, לתמרן ביניהם בגמישות של נערת גומי, לא לגנוב להם את הפוקוס בתקשורת, להיות ביצועיסט בסביבה בלתי אפשרית, ולדעת לספוג ולהכיל האשמות שווא שיטיחו בו ויגדילו להם את האגו.
ראשון הפרויקטורים היה פרופ' רוני גמזו, שנכנס לתפקיד "פרויקטור הקורונה" בקיץ 2020, כשבממשלה הבינו שהם חוטפים אש בגלל הסגרים וההגבלות וחייבים מישהו שיספוג אותה בשבילם. גם הוא היה "ברירת מחדל" אחרי סירובו של פרו' גבי ברבש לקחת על עצמו את התפקיד, וגם לו, למרות ניסיונו העשיר במגזר הציבורי, לא היה מושג למה הוא נכנס.
גמזו שהוא גם רופא וגם מנהל, בעל רזומה עשיר של משרת ציבור, נחבט על ימין ועל שמאל, תרתי משמע, על ידי הפוליטיקאים, נוטפי האינטרסים ותאוות הפרסום, כשניסה למלא את תפקידו.
הם חיפשו איש מקצוע שאפשר יהיה להאשים והוא גילם עבורם את הדמות בכישרון רב. באופן מרשים, ולעיתים מכמיר לב, הוא לא הרים ידיים וסיים את הקדנציה במלואה חבוט וחבול.
יש להניח שמצבו של שפיגלר יהיה דומה. מה שבטוח, שהרכב הפוליטיקאים שמנהלים את אירוע העלייה הזה, לא ייתן לו צ'אנס לזוז מילימטר באופן עצמאי.
איזנקוט לא מבין אפילו ממה ניצל
שרת הפנים, איילת שקד, שכבר ביצעה כמה טעויות קשות בקליטת הפליטים האוקראינים ואלה שזכאותם עדיין לא התבררה, לא תסכים שמישהו יכנס לה לטריטוריה.
שפיגלר הוא איש רחום וחנון, ששם את נפש האדם בראש מעייניו, שקד, לעומת זאת, רואה מול עיניה את הבייס שלה, שרוצה לשמוע מה היא עושה כדי להגן על המדינה היהודית מפני פלישת הגויים, והפיצוץ הוא רק עניין של זמן.
מהצד השני יש את שרת הקליטה, פנינה תמנו שטה, שניהלה עד לפני שבועיים את אחד המשרדים הנידחים בממשלה, והפכה פתאום למצרך תקשורתי לוהט. היא לא תוותר על תשומת הלב ולא תניח לאף אחד להיכנס לה לפריים ולהפריע לעבודת הקודש שהיא עושה כדי שהעולים יתקבלו כאן בסבר פנים יפות.
הצלע הכי קלה, לפחות כרגע, היא זו של שר השיכון, זאב אלקין, ששומר על שתיקה ופרופיל נמוך מאז הפלישה לאוקראינה. גם אביגדור ליברמן, שאינו מעורב באופן פעיל כמו היתר, רוצה לרצות את הבייס ולראות עבודה ולא קשקושים בתקשורת, יעלה כמה שזה יעלה.
עקרונית אנחנו בעד משילות ורוצים שנבחרי הציבור הם אלה שינהלו את הדברים ולא פקידים. אבל אם ממנים פקיד כדי שינהל אותם במקומם, אז תנו לו לעבוד ואל תהפכו אותו לשק אגרוף.
לשפיגלר יש את כל התכונות שאמורות לסייע לו ולנו לעבור את גל הקליטה הזה בשלום באופן יחסי, עד כמה שזה ניתן כשהמוכנות של המדינה לקראתו שואפת לאפס.
אבל לא משנה מה יקרה, הוא תמיד יהיה אשם, זה שלא עשה את מה שאמר לו, זה שהתעקש על הבחירה השגויה וזה שכאשר הכל יגמר, יגיד לעצמו שאיזנקוט אפילו לא מבין ממה הוא ניצל.