המלחמה, הביטחון התזונתי והפופוליזם הממשלתי

השבוע, בחגיגיות, הכריזו שר האוצר אביגדור ליברמן ושר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר, על תוכנית הרפורמה בפירות וירקות. למעשה לא רפורמה, אלא רק מקל ללא הגזר - רק הפחתת מכסים ללא פתרון של הסדרי תמיכה חקלאים, שתמיד "מואשמים" בכך שהם הגורם העיקרי למחיר הגבוה של תוצרתם.

האמנם?! האם החקלאים הם האחראים העיקריים לכך, שמחירי המים, האנרגיה ושכר העובדים, כל אלה נשלטים למעשה על ידי המדינה? האם הם אחראים לבעיות השינוע של תבואות וגרעינים לישראל? הסיכוי שהרפורמה תביא לירידת מחירי הפירות, הירקות מוצרי החלב והלחם קלוש, אולי אפילו אפסי. הם גם תלויים במועצות-קרטלים ששולטים במכסות ובמחירים.

דובר הרבה על כך, שמחירי הסחורות החקלאיות עלו בשנה שעברה, כחלק מיציאת השווקים העולמים מסגרי הקורונה. העולם השתחרר מההלם ומחירי הגרעינים והנפט החלו בטיפוס למעלה.

המצב החמיר. בעולם משתוללת עליית מחירים בתבואות, שתשפיע על מזונות אחרים של כלל הצרכנים בעולם, וגם הצרכנים בישראל ירגישו אותה בקרוב. בענפי החי חרדים בימים אלו מעלייה בלתי נפסקת במחירי המזונות לבעלי חיים. המאפיות וכל המשתמשים בקמח חיטה, חרדים לא פחות מעליית מחירי הגרעינים, בעקבות המלחמה במזרח אירופה.

מה שקורה בשבועות האחרונים אמור להדאיג עוד יותר את שר האוצר ושר החקלאות ואולי גם שרים נוספים, כמו גם את המתווכים הבינלאומיים במחירי הסחורות החקלאיות: חיטה, תירס, סויה וקמחים נוספים למאכל בעלי חיים. המחירים ממריאים.

רוסיה היא יצרנית החיטה הגדולה בעולם, יחד עם אוקראינה, המגדלת ומייצאת חיטה, תירס וחמניות. היצוא מסביבות הים השחור הינו משמעותי ברמת ההיצע הבינלאומי. נכון לעכשיו, וכנראה לתקופה לא קצרה, יצוא מרוסיה ואוקראינה לא יתקיים, לפחות לא למדינות המערב.

הסיבה הראשונה פשוטה: בזמן לחימה אין אפשרות להעביר סחורה, ולכן מאוקראינה אין אפשרות להעביר תירס עד להודעה חדשה. זריעת החיטה באוקראינה תהיה במקרה הטוב רק מחצית מהזריעה הרגילה, וגם את החיטה שתשרוד עד הקציר, ללא הנמלים יהיה בלתי אפשרי לייצא.

ברוסיה יש חיטה ויש גם קמח - אבל יש גם סנקציות. שום גורם עסקי שיש לו קשר עם ארה"ב בצורה זו או אחרת, לא ינסה לעשות עסקאות עם רוסיה בימים אלו - עד ביטול הסנקציות. אם לא די בכך וכדי להחמיר את המצב, רוסיה הטילה אף היא סנקציות משלה על העולם, והיא מתירה רק לאוניות עם דגל רוסי לעגון בנמלים בים השחור. פעולה זו למעשה לא מאפשרת לאף יבואן ישראלי לטעון סחורות או לפרוק סחורות ברוסיה, מהטעם הפשוט: היבואנים או היצואנים לא ימצאו גוף מבטח בארץ לאוניות אלו ולסחורות עליהם.

מספרים על ראש הממשלה לוי אשכול, ששמע מעוזריו על סכנת בצורת. הוא שאל מיד אם זו בצורת בישראל, ומשקיבל תשובה חיובית אמר: "לרגע נבהלתי כשחשבתי שיש בצורת בארצות הברית".

הנסיבות הנוכחיות מחייבות את היבואנים, שיש להם אחריות רבה למשק החי בישראל וללחם המקומי, לנסות למצוא מקורות אחרים. יש מקורות אחרים, אבל כאן הם נתקלים בבעיה נוספת - המקורות לסחורות הללו הן מדינות רחוקות, צפון ודרום אמריקה וכן אוסטרליה.

היבוא מהן יקר יותר בצורה משמעותית. הים השחור קרוב ואפשר לייבא גרעינים באוניות קטנות יחסית, ואילו המקורות הרחוקים מחייבים שימוש באוניות הרבה יותר גדולות.

לגודל יש משמעות מבחינת המחירים שהיבואנים יכולים לשלם בימים שבהם הסחורה עולה 30% יותר מאשר לפני חודש חודשיים. לגודל האוניה יש משמעות נוספת, שהרי כולנו שמענו בשנה-שנתיים האחרונות את צעקת היבואנים על התורים בנמלים.

כשמדובר בסחורות חקלאיות, יש כרגע שלושה נמלים שאפשר לפרוק בהם סחורות: נמל חיפה, נמל אשדוד ונמל מספנות ישראל. אם התורים לנמלים אלו היו ארוכים גם לפני המשבר, המצב ילך ויורע עוד יותר כאשר בתור הארוך יעמדו רק אוניות גדולות.

נמל מספנות ישראל יורד מהפרק, כי הוא מסוגל לקלוט רק אוניות קטנות, ואנו נשארים עם נמל חיפה ונמל אשדוד. מספיק לראות את הכתבות מהשנה האחרונה על מה שקורה עם התורים וזמני הפריקות של תבואות בכדי הבין את הבעיה שתעמוד בחודשים הקרובים למגדלי בעלי החיים, לטחנות הקמח, למאפיות קונדיטוריות ולכל מי שמשתמש בקמחים שונים.

בחודש יוני תתחיל הפעלה מסחרית של המסוע החדש בנמל אשדוד, בהשקעה של 250 מיליון שקל, שצפוי להקל על המצוקה. מצד שני, הבעיה תתגלגל לממגורות האיכסון הזמני של הגרעינים. מדובר בנפח המוגבל של הממגורות, שזקוקות בדחיפות להגדלת הנפח לטובת איכסון זמני של הגרעינים, ומהלך זה לא התבצע.

הלובי החקלאי, מאז פרוץ הקורונה, מדגיש את חשיבות הביטחון התזונתי וחשיבות הייצור המקומי. לאמיתו של דבר, ישראל היא יבואנית מזון נטו, כלומר - היא מייבאת יותר מאשר היא מייצאת. בישראל לא יכול להיות ביטחון מזון ממשי, כאשר אנו מייבאים כמעט 90% מהתבואות שלנו.

אלה התבואות שלמעשה בהמשך הופכות להיות החלב ומוצריו, הביצים, העוף ובשר המקומי. עם שטחי הגידול המצומצמים והאוכלוסייה הגדלה בקצב מהיר, הסיכוי לביטחון מזון פוחת בכל יום.

המטרה היא לדאוג לכך, שהתבואות יגיעו ארצה בכמויות הרצויות, שהנמלים יוכלו לפרוק את המטענים החיוניים ביעילות ובמהירות. אשרי המקווה התמים לירידה במחירי הסחורות. העלייה במחירים לא תעצור אצל היבואנים, כי הם יתגלגלו לטחנות הקמח, למכוני התערובת, ומשם למאפיות ולרפתות - ומשם המחירים יגיעו ליעד הסופי, לצרכן, שיאלץ לשלם הרבה יותר מאשר היום.

ממשלת השינוי מדברת גבוהה גבוהה על מלחמה ביוקר המחיה. מזל שיש מלחמה שאפשר להאשים אותה בכך שהממשלה הזו לא מצליחה להפחית את יוקר המחיה.