שם: מאיר שפיגלר, בן 63, מנכ"ל הביטוח הלאומי היוצא וראש צוות המשימה הלאומי לקליטת עליה.
מי אני: איש של אנשים, אוהב חברים וחברה ולדעת כל מה שאני לא יודע. מחפש אתגרים ורוצה להצליח במקומות שבמבט ראשון קשה להצליח בהם.
שורשים: אמא, דור חמישי של משפחת עבו בצפת, הייתה ראש הלשכה של ראש מועצת מרום הגליל. סבא, שהיה צבע וצייר על לארץ מפולין והתחתן עם סבתא, בת העיר, והוא שיחזר את העיטורים בבתי הכנסת בעיר העתיקה. בכל ל"ג בעומר יוצאת תהלוכה מבית הכנסת "הצדיק הלבן" עם ספר התורה בן 180 השנים שהביאו בני המשפחה מאלג'יר, לכיוון הר מירון, מציבים אותו בקבר הרשב"י ומחזירים אותו בתום ההילולה.
אבא היה בן תשע שפרצה המלחמה ברומניה. הוא איבד את כל משפחתו בשואה, עלה לארץ עם עליית הנוער באניית מעפילים שנשלחה לקפריסין, ואחרי שנה הגיע ליד מרדכי, בדיוק כשהמצרים ניסו לכבוש אותה. תפקידו היה להעביר אמל"ח מהעורף לחזית. משם עבר לקיבוץ אחר וכשפגש את אמא התיישבו בצפת, הוא גויס למשטרה ושירת במג"ב. כשהשתחרר מהשירות היה קפטן נבחרת ישראל בכדורעף והשתלב במשרד השיכון.
עיטור המופת: ב - 1957 אבא חילץ תחת אש שלושה פצועים קשה וארבעה קל שהיו תקועים על תל באזור קיבוץ גונן שבצפון, חבש אותם ופינה אותם אחד אחד לאזור בטוח. על המבצע הנועז קיבל את עיטור המופת הראשון במג"ב ואנחנו לא ידענו על זה כלום.
ב- 2009 הקמתי את רשות ההגירה עם יעקב גנות. יום אחר הוא אמר לי, אבא שלך הוא זה שעשה פעולה נועזת במג"ב? עניתי שאין לי מושג על מה הוא מדבר. הוא התעקש ואמר שהוא קיבל על זה תעודה.
ביקשתי מאבא שיספר מה קרה שם והוא אמר שחילץ כמה פצועים, שטויות, שום דבר. נסעתי לאתר ההנצחה של מג"ב, חיפשתי תיעוד ולא מצאתי שם כלום. התברר שבמג"ב אין תיעוד לפני 1960 וכשמצאנו אותו, ערכנו לו טקס והוא קיבל את התעודה. אז התברר לי שהמעוטר השני במג"ב היה גנות.
הילדות שלי: עד גיל 13 גדלתי בצפת, קיר הבית שלנו גבל בקיר ארון הקודש של בית הכנסת הסמוך. שיחקתי המון כדורגל, קטפתי סברסים בעזרת קופסת שימורים מחוברת למקל, ומשם, עם קוצים בכל הגוף, ישר לתוך אמבטיית קרח.
אני זוכר את התקופה שאבא, שלא סיים תיכון בגלל השואה, ניסה ללמוד הנדסה בטכניון. הוא היה יושב שעות ליד השולחן במחסן, מתוסכל, ולא מבין מה רוצים ממנו, בסופו של דבר החליט לוותר. כשעברנו לחיפה עברתי מעיוני לבסמ"ת, בית ספר למדעים מדויקים, ולמדתי אלקטרוניקה עד י"ב, ואז עוד שנתיים הנדסאות אלקטרוניקה.
התגייסתי לחיל הים ונשלחתי לקורס לוחמה אלקטרונית, אותו סיימתי בהצטיינות. כשהשתחררתי התחלתי ללמוד תואר ראשון בהנדסת חשמל בטכניון, נבחרתי להיות יו"ר אגודת הסטודנטים, עבדתי בפיברוניקס ואחר כך במכירת כרטיסים להופעות בחיפה וסביבותיה.
עברתי לתל אביב והתחלתי ללמוד תואר במדע המדינה, והקמתי עם אחי אתרי משחקים אלקטרוניים לילדים בקניונים מקריית שמונה עד אילת, טיפלתי בייבוא והייתי על הקו לארה"ב. אחרי עשר שנים, כשהתברגנו והקמתי משפחה, סגרנו אותו. תוך כדי עשיתי תואר במשפטים וסטאז' בוועדה לתכנון ובנייה, ותואר שני במנהל עסקים, לימדתי הנדסאים וטכנאים.
יעל: אשתי, למדה הוראה בבית ברל, בעלת תואר שני במנהל חינוך, תואר במשפטים עם הסמכה לעריכת דין והיום היא מכינה כיתות י' לבגרות בלשון בתיכון ברעננה, מרכזת את מגמת הלשון ופעמיים בשבוע מנהלת אחה"צ מרפאת שיניים. הכרנו דרך ההורים שלי. הם היו בחופשה במלון "מצפור", היא מלצרה את הורי ואבא שאל אותה אם היא רוצה להכיר את הבן שלהם. בהתחלה היא סירבה ואחר כך הסכימה. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים ברמת אביב הירוקה.
קריירה ציבורית: מוניתי ליועץ בכיר למנכל רשות מקרקעי ישראל, ייעצתי לשני מנכ"לים במשרד הדתות, אריק שרון מינה אותי בזמנו כדי לפרק את המשרד. הייתי מנכ"ל יחידת הסמך לעובדים זרים בתמ"ת, הייתי שותף להקמת רשות ההגירה במשרד הפנים, אח"כ סמנכ"ל משאבי אנוש בדואר ישראל, מנכ"ל קק"ל, ושתי קדנציות יו"ר הוועד המנהל של הקריה האקדמית אונו.
ביטוח לאומי: הגשתי מועמדות ונכנסתי לתפקיד בשנת 2016. עד שהגעתי, מי שנכנס בשערי הביטוח הלאומי נחשב לנוכל עד שלא יוכח אחרת. היום כל מי שבא אלינו הוא הגון, ללא רבב, כל עוד לא הוכח אחרת. קיבלתי ארגון שמטפל בתושבים מלידה עד פטירה, אבל השירות לציבור לקה בחסר. אני מקווה שהיום הוא מודע לכך שהיו העובדים נמצאים כדי לשרת אותו על בסיס בית הלל.
עיוותים בחוק: ניסיתי בכל כוחי שקשישים נכים שיצאו לפנסיה לפני ינואר 2021, לא יקבלו קצבה מופחתת יחסית לאלה שיצאו לפנסיה אחרי התאריך הזה ולא הצלחתי. כך גם לגבי חוקים אחרים, אנכרוניסטיים, שכלולים עדיין לצערי בחוק הביטוח הלאומי ולא מתאימים למאה ה- 21.
למשל שאדם שזכאי לקצבת סיעוד, נאלץ לעזוב את סביבתו הטבעית ולעבור לאשפוז במוסד, מאבד את קצבת הסיעוד, גם אם המדינה לא משתתפת כלל בהוצאות האשפוז שלו. זה שערורייתי, ליקוי מאורות ציבורי. יש גם עיוות בקצבאות השארים. אישה שבעלה נפטר מקבלת קצבת אזרח ותיק, אבל הגבר לא מקבל את קצבת השארים אם יש לו הכנסה.
עצמאים: צריך לתת לעצמאים ולמעסיקים את הביטחון הסוציאלי במצוקה או פשיטת רגל כמו לשאר אזרחי המדינה. הם חיים תמיד בחוסר וודאות ומגיע להם בזכות מלאה לקבל את כל המעטפת של דמי אבטלה. גם דמי האבל והמחלה נדונו, אבל אמרתי שהשינויים הגדולים הם צבר של צעדים מדודים, ככה עובדת המערכת. כשיוכרו ותינתן להם הזכות הזאת, יהיה טבעי לתת מעטפת של זכויות נוספות. חופשה, מחלה ואבלות מעוגנים בהסכמים קיבוציים וזו לא סוגיה פשוטה. בעניין אבלות אין בעיה, חד משמעית.
יתרות הביטוח הלאומי: אני דואג לדורות הבאים, שאלה שמשלמים דמי ביטח יוכלו לקבל את זכויותיהם. נעשה צעד ראשון כשהעלו את גיל הפרישה לנשים באופן מדורג עד לגיל 65 ואני מקווה מאוד שגיל הפרישה יעלה גם לגברים.
אגף תקציבים: בשנה האחרונה יש שיח מקצועי עם אנשי האגף, כשכל צד מודע לצרכים השונים של הצד השני, מה שלא היה בתחילת משבר הקורונה.
מודל גרמני: עם פרוץ המגיפה היו צריכים להסיט את הרטיות מעיניים, לצאת מגבולות הקופסא ולחשוב באופן יצירתי ולקבל החלטות ברוח של גמישות תעסוקתית, עם חל"ת גמיש ותעסוקה חלקית - המודל הגרמני. הרעיונות האלה היו יכולים לאפשר למשק לתפקד כלכלית ותעסוקתית ולהפחית את תשלומי דמי האבטלה.
דמי בידוד ומחלה לעצמאים בקורונה: זה מתעכב, כי כדי להעביר את הכסף, אנחנו חייבים לקבל את המידע ממשרד הבריאות. הקמנו מערכת במהירות כדי שתועל לתת מענה, ואני מקווה שבטווח של עשרה ימים נעביר את הכספים לזכאים.
העברת עודפי גבייה לאוצר: בגלל משבר הקורונה אין לנו עודפים ולכן אנחנו לא מעבירים כסף לאוצר. מלכתחילה לא היו צריכים לחתום על הסכמי העודפים. ההסכם הזה היה צריך להיות אחר גם לגבי התשואה, הדיווחים שצריך להעביר, השקעות הכספים ושינויים חד צדדיים.
מכיוון שהוא נחתם ב- 1980 לא הייתי מעורב בניסוחו, ולשנות אותו זאת ויה דולורוזה, כי יש הרבה מאוד גורמים שמעורבים בעניין. אבל אין ספק בנחיצותו של הביטוח הלאומי. מחקר שהוזמן על ידי המכון לדמוקרטיה קבע שאנשים מוכנים לשלם יותר ביטוח לאומי מאשר מיסים.
קיצור שבוע העבודה: אני בעד. צריך לקצר אותו לארבע ימי עבודה, כי לא ירחק היום וזה יקרה. זה טוב לפריון, שנמוך היום ב- 23% מהממוצע ב- OECD, ויגרום לצמיחת המשק והכלכלה. יש מדינות בעולם שבהן זה כבר עבר חקיקה.
פוליטיקה: אני חבר תנועת הליכוד מ- 1992, מה שמותר לי לפי התקנות והכללים, אבל מאז 2001 אני לא משתתף בשום אירוע, מסיבה, פעילות או כנס פוליטי, כי אסור לי כעובד מדינה ואני לא רוצה לערב מין שאינו במינו. כרגע זה לא קורץ לי.
פרויקטור עלייה: משימה לאומית שנוגעת לערבות הדדית ולמקום שניתן להגיע אליו ולשבת בבטחה. אנחנו מתקנים ליקויים, לומדים מהניסיון ומוודאים שלא תהיינה טעויות, בעיקר בכל מה שנוגע לעיבוד ובדיקת נתונים. הדאטה בייס זו הפלטפורמה המשמעותית ביותר וגם הסנכרון בין הארגונים שהולך ומשתפר. צריך להתגבר על בירוקרטיה משפטית ואופרטיבית, אבל הדבר הכי משמעותי הוא להוציא את האנשים מהתופת ולסייע להם להתחיל מחדש.
קליטת פליטים: זו מדיניות משרד הפנים ולא נמצא תחת קורת הגג של המנהלת. אנחנו מטפלים בזכאי חוק השבות בלבד.
פנאי: רץ חמישה ק"מ בלילות. בחורף הלילות קרים ויותר קשה לי לצאת, אבל עכשיו אני חוזר לזה. לצערי, בגלל העומס, אני לא זוכה ליהנות יותר מצפיה בחדשות ובמשדרי האקטואליה, שהם אובססיה שלי.
צופה פני עתיד: נחיה ונראה. יש כל מני מחשבות. אני עורך חשבון נפש כלפי העתיד. אין לי קיצוב זמן לעבודה במנהלת העלייה. אני אמור להקים את מערך ולהביא אותו לתפעול שוטף.