רשות המסים אינה יכולה להוציא צו לתפיסת נכסים של נישום בחו"ל ("צו מרווה") מכוח ההוראה המאפשרת לה להוציא צו עיקול כדי לגבות מס "בנסיבות מיוחדות"- כך קבע שופט בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, הרי קירש, בהחלטה ששולחת צפירת הרגעה בעיקר לכל מי שמחזיקים בכספים בחשבונות בחו"ל, לרבות מחזיקי קריפטו שלפי פרשנות כספיהם מוחזקים בחשבונות מחוץ לישראל.
קביעתו התקדימית של הירש ניתנה במסגרת סכסוך שהתגלע בין רשות המסים לבין חברה שמשמשת כקבלן כוח אדם לאספקת עובדים זרים בענף הבניין, לה הוצאה שומה על-סך 38.7 מיליון שקלים בגין תשלום היטל עובדים זרים שבוטל החל מ- 1.1.22 . החברה מיאנה להשלים עם השומה, והגישה עליה ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.
לאחר שהחברה הנישומה חילקה דיבידנד משמעותי לבעליה (מעל 30 מיליון שקל) ולאור העברת בעלות פורמאלית שבוצעה בחברה לפי סע' 104 לפקודת מס הכנסה- החליט פקיד השומה לנקוט בצעדים אגרסיביים שיבטיחו כי יוכל לגבות את המס השנוי במחלוקת לאחר שבית-המשפט יכריע בשאלת גובה השומה שעל החברה לשלם.
אחד מהצעדים בהם ניסתה לנקוט רשות המסים, נוגע לסמכותה לדרוש תשלום ערובה באמצעות כלי הגביה האגרסיבית המצוי בסעיף 194 לפקודת מס הכנסה - סמכות שמוגדרת בחוק כסמכות שיש להפעיל במקרים מיוחדים בלבד כאשר לפקיד השומה יש "סיבה לחשוש כי המס לא ייגבה"
בית המשפט המחוזי לא נתן לרשות המסים את מבוקשה במעמד צד אחד ובמהלך הדיון בבקשתה, לאחר שהתברר שהכספים אינם נמצאים בארץ, הרחיבה רשות המסים את בקשתה, ודרשה לקבל צו מרווה (Merava) על חשבון הבנק בחו"ל, הדומה לטענתה במהותו לעיקול וכן ביקשה לאסור על החברה ובעליה לעשות כל שימוש בכספים שהועברו אליהם מהחברה הנישומה או להעביר לאחר את מניותיה.
החברות ובעליהן שיוצגו בהליך באמצעות עוה"ד קובי גולדמן ואורי גולדמן ממשרד גולדמן ושות' המתמחים במיסים, התנגדו לבקשה. בית-המשפט קיבל חלק משמעותי מטענותיהם. בין היתר, קיבל השופט קירש את טענתם העיקרית וקבע ביחס לצו המרווה שהתבקש, . "לא ניתן לפרש את הוראות הסעיף בו ביקשה רשות המסים לעשות שימוש כמעניקות סמכות לבית-המשפט להעניק צווי מרווה", קבע השופט הירש, והוסיף: "אומנם צו מרווה נועד להשיג מטרה דומה למטרתו של העיקול, ופותח כדי להשלים את החסר באותם מקרים בהם לא ניתן לצוות על עיקול; אולם צו מרווה הוא צו מניעה כדי למנוע עשיית מעשה, בשונה מצו עיקול שמושאו הוא הנכס עצמו."
עוד הסביר השופט הירש, כי "למעשה קבלת עמדת פקיד השומה בסוגיית צו המרווה טומנת בחובה הסכמה לכך כי בכל מקום בחיקוק בו מוקנית סמכות להטיל "עיקול" - גם מתן צו מרווה במשמע, כי הרי בסעיף 194 עצמו אין כל "קריצה" מיוחדת לכיוון הרחבה לצו מרווה. אינני יכול להסכים עם תזה זו."
הסעיף בו ביקשה הרשות לעשות שימוש, הבהיר השופט, הוא החריג לכלל לפיו אין לפגוע בקניינו של אדם שעה שהשומה עדיין שנויה במחלוקת. "עובדה זו מחייבת זהירות יתר בפרשנות הסעיף ורתיעה מפני הרחבת תחולתו בדרך פסיקה שיפוטית", נימק.
לצד זאת, ביקשה רשות המסים גם להפעיל כלי אימתני נוסף שעומד לרשותה מכוח פקודת מס הכנסה, אשר נותן לה הרשאה לגבות את המס אף בטרם הכריע בית-המשפט בערעור, מכוח
"נסיבות מיוחדות" (סעיף 119א(א)(1) לפקודה), בין היתר כאשר בעל המניות בתאגיד הנישום העביר את מניותיו לאחר ללא תמורה, והרשות סבורה שלנישום אין די אמצעים לסלק את חובו. בהקשר זה קיבל בית-המשפט את טענות רשות המסים.