מעטים הם יחידי הסגולה הישראלים שזכו להכיר את סצנת היין והקולינריה המתפתחת באילת. מעטים, לא כי היא נסתרת מעיניהם של מי שיורד דרומה, אלא בעיקר כי בשנים האחרונות האטרקטיביות של אילת כמעוז נופש לזוגות רומנטיים וצעירים שאינם נמנים על גילאי הפאנג'ויה הולכת ופוחתת.
אפשר לומר שאולי בצדק, העיר הדרומית לא השכילה בשנותיה הרבות לייצר אלטרנטיבה ראויה בכל הנוגע לנופש "אחר" ובמחירים ראויים, בניגוד למה שקורה רק כמה קילומטרים מזרחה ואף דרומית לה בסיני או בעקבה שלא לדבר על נופשוני יוון וטורקיה למיניהם.
וזה חבל, כי יש לא מעט שאוהבים את אילת ויודעים שאין תחליך להרים שגולשים אל המפרץ, רק מה? לא בא להם להידחק בתור לג'חנון בשבת בבוקר, להסתפק בקפה דלוח או לרקוד אגדו-דו-דו בבריכה לקול צרחותיהם של חברי צוות הווי ובידור.
אבל לא בעניין חופשות עסקינן, ובוודאי לא בחופשות כאלה שאתם מעמיסים אתכם את כל המשפחה והילדים ומחפשים איזה מתקן ענק שמעיף אותם למעלה ולמעלה כדי שיצרחו באזניו של מישהו אחר.
אנחנו כאן הפעם כדי לספר לכם את הסוד הכמעט כמוס של אילת, זה שידוע רק למבינים, ומגיעים אליו לפעמים אפילו בטיסה הלוך וחזור באותו היום. כמו שעשינו בעצמנו כבר כמה פעמים.
הגילוי של שאול אברון שעבר מפה לאוזן
אנחנו לא יודעים אם שמעתם על "יינות אילת", אבל חנות היין המנוהלת על ידי ערן לס ורעייתו דולי משנת 1999, היא לא חנות יין רגילה. עם השנים הם הפכו למשווקים ולמפיצים לכל בתי המלון והמסעדות ופיתחו כמעט "מתחת לרדאר" את האירוח שלהם במקום.
אילתים, וחברים של אילתים, וכל מיני אנשי יין ומסעדנות שהגיעו לעיר הדרומית מסיבה כזו או אחרת (כולל כותבת שורות אלה), קיבלו המלצה ממישהו שיודע, ופקדו את המקום ששינה את הדעה הקדומה שיש לאחדים מאתנו על העיר הדרומית בישראל.
אפרופו אנשים שהיו מגיעים לשם באותו היום וחוזרים, שאול אברון המסעדן ובעל מדור האוכל המיתולוגי בעיתון "חדשות" היה אחד מאלה ובעקבותיו באו רבים, אבל אחד-אחד...
המקום פתוח בכל ימות השבוע, אבל גולת הכותרת של יינות אילת היא ימי שישי בצהריים, שהפכו להיות לא רק צוהרי גבינות ויין, אלא גם צהריים שצריך להזמין אליהם מקום מראש, לפעמים יש במקום די ג'יי, הופעות חיות וכל מיני אירועי תרבות שלא יביישו שום בר תל אביבי מצוי. רק בכנס הסומליה האחרון שנערך לפני כשבועיים בהיכל התרבות בתל אביב, זכו "יינות אילת" בקטגוריית בר היין הטוב ביותר.
הכי טוב בארץ. נקודה
החותמת למה שרבים מאתנו כבר ידעו, הגיעה לפני כשבועיים כשהמקום זכה בתואר המחייב: "בר היין הטוב בישראל" - והבעלים, ערן לס, איש שקול בדרך כלל, לא יכול להסתיר את הגאווה: "זה בר היין הטוב ביותר בארץ, ולא רק באזור הדרום", מקפיד לציין לס, "כשהם אמרו לי שיש כזו קטגוריה מיד אמרתי להם שאם זה אזורי אני לא מגיע" הוא מציין בהומור, אבל יש משהו בדבריו.
אזור הדרום בכלל ובפרט אזור אילת לא ידוע במרחב ובהיצע הגדול שהוא מספק לחובבי היין והקולינריה, "אם כי בשנים האחרונות אני שמח לספר שיש פה סצנת יין מאד מפותחת. אנחנו אלה שהתחלנו אותה, היינו החלוצים, אבל בעקבותינו פתחו עוד שני מקומות דומים עם קונספט קצת שונה, ויש פה מסעדות טובות, ואפילו יקב אילתי שנקרא יקב הים האדום. יש פה ארבעה עוגנים של יין, שלכל אחד יש אמירה ו-'וייב' קצת אחר ושונה, ואנשים נודדים בין הסצנות כל אחד לפי טעמו, וזה מקסים בעיני".
אנחנו יודעים מה קרה לצריכת היין של הישראלים בשנתיים האחרונות ובכלל לפריחה של התחום ללא קשר לקורונה, איך אתה מודד את צריכת היין של תושבי הדרום ובעיקר באילת?
"אני חושב שהצריכה באילת היא יותר גבוהה מהממוצע בארץ ולו רק כי אילת היא מקום של חופש בלי להתייחס לאוכלוסייה שגרה בו. ובחופש כמובן שנשתה אלכוהול בירות וגם יין. ודבר שני, באופן כללי המודעות ליין עלתה בשנתיים שלוש האחרונות, וזה משהו שאנחנו מאד רואים אותו גם בהבנה של הלקוחות וגם בדרישות שלהם ובדברים שהם מחפשים".
הוויה כבר יש, אז מה רע במלון?
העילה העיקרית לשיחה היא הידיעה המרעישה ששחרר לס לאוויר העולם לפני מספר ימים, והיא אולי התגשמות החלום של כל שתיין או חובב יין, ומי שמעוניין וצמא לחופשת יין במרחק 45 דקות טיסה, והוא מלון חדש שעתיד לקום ממש מעל יינות אילת.
"מה שקרה פה ביינות אילת לאורך השנים היה ממש תהליך אבולוציוני של המקום. אם היית מדברת איתי לפני עשור למשל לא הייתי מאמין שאנחנו נהיה איפה שאנחנו היום" אומר לס, "במשך השנים אנחנו יצרנו המון פעילויות תרבותיות כמו הופעות, ארוחות ואינספור אטרקציות ותערוכות, והציר המרכזי היה תמיד יין וקולינריה. ואז הרעיון להתחדש שעלה בי, בא ואמר - בוא ניקח את ההוויה הזו ונשים עליה מלון".
אבל אתם נמצאים באזור התעשייה, לא אזור ההיי לייט של אילת ובוודאי לא קרוב לים, לא חששת שמלון באזור הזה יהיה בעייתי לשווק?
"יש לתשובה הזו שני חלקים. קודם כל, כל יזם שרוצה לבנות מלון, הדבר הראשון שהוא חושב עליו הוא איזה קונספט אתן למלון. ופה זה הפוך, הקונספט כבר קיים, וזה רק בואו נשים את המלון כבר מלמעלה, כמובן שהיו מספר קשיים לא מבוטלים בדרך.
הקושי הראשון היה להוציא את הרעיון לפועל, מכיוון שחוק התכנון והבנייה לא אישר בהתחלה הקמת מלון באזור שאנחנו נמצאים. אז דבר ראשון היה צריך לעשות את השינוי הזה, ואני מאד שמח על זה שזה קרה זה לקח חמש שנים אבל זה קרה. זה עבר בתב"ע (תכנון בינוי ערים) ועכשיו זה כבר טכני. זה השלב המעשי של הבנייה".
והלוקיישן?
"זה החלק השני של התשובה. תראי, היתה לי פגישה פעם עם מנכ"ל הרודס לשעבר. ואני זוכר שהוא אמר לי 'אתה יודע, פעם כשהייתי בא בסופ"ש לראות מי האורחים החשובים שיש לי באותו סוף שבוע והם היו שואלים אותי מה יש לעשות בעיר, הייתי מיד אומר להם תחכו לי פה מחר ב- 12:30 ואני אפתיע אתכם, ואז היינו באים אלייך. אתה, באזור התעשייה הפכת להיות איני, ואנחנו האאוטסיידרים'.
אז למה שאנשים יבואו לאזור תעשייה? הם קודם כל מגיעים למלון אורבני, ואת יודעת איך זה עם יהודים, מיד כשקיבלנו את האישור מהוועדה המחוזית אז כל השכנים רוצים עכשיו גם. אני מניח שעשור קדימה יהיו פה לפחות שלושה מלונות. וחוץ מזה, אם היית את בוודאי יודעת שבאזור התעשייה של אילת יש סצנה קולינרית מאד חמה. יש את המחבוא של אדי, ויש פה את המבשלה ולא מעט בתי קפה ומקומות של אוכל. תחשבי על הרצליה פיתוח למשל, זה בדיוק אותו הדבר. זו לא תל אביב, אבל יש שם דברים אטרקטיביים למי שבא לנפוש".
לס אומר שצפי הפתיחה הוא בערך 4 שנים עם אופציה לפחות, ושאת שלב הבניה הם מתחילים לא יאוחר ממרץ הבא. "אנחנו צריכים קודם כל לצאת מכאן, למצוא מקום חליפי ליינות אילת ואז להתחיל לבנות את המלון. כל האישורים והתוכניות קיימים וזה כבר על המסלול".
התוכן כבר בפנים
קונספט המלון יהיה כמובן מלון יין, חוויתי שייועד ככל הנראה לזוגות בלבד ולא למשפחות עם ילדים, המלון יהיה בן 100 חדרים ויתנשא לגובה של שמונה קומות.
"יש כבר הדמיות של החדרים שיוצעו בארבעה גדלים שונים, ואני לא רוצה לתת בכל חדר מקרר יין אלא לאפשר את כל החוויה כולה לאורחים. אני חושב שהקהל שלנו יהיו כאלה שנמאס להם כבר מהמלונות הרגילים. וזה אגב משהו שאני שומע כל הזמן ולא משנה מי האנשים.
אם זה מספקים שלי שלא רוצים כבר לבוא לאילת, שהתייאשו מאילת. אני לפעמים עושה גיחות בטיילת לאורך הים וההבעה שאני רואה מאנשים שיוצאים החוצה מהמלונות היא שעמום, מה עושים פה? כשיש עוד חנות ועוד חנות. והמקום שאנחנו מדברים עליו, אז התוכן שלו כבר קיים היום. והנה רק דוגמה מהשבוע האחרון, ברביעי שעבר היתה תערוכה אצלנו, בשישי ויקטור שונפלד, היינן של יקב רמת הגולן היה פה, הקלטנו פודקאסט ושילבנו טעימות אתו אצלנו, וזה קרה רק השבוע".
אוהב להישאר במחתרת
כשאני מדברת על הקהל הרחב, אני מרגישה שלס קצת מתכווץ. כשאני אומרת לו את זה הוא צוחק ואומר שבאיזה שהוא מקום הוא אוהב להישאר במחתרת. "אני מודה שאני אוהב את זה. אני לא חושב עכשיו איך אנחנו מפרסמים, וצריך הרי להסביר אינסוף הסברים למה כדאי לבוא לאזור התעשייה. תכלס, את הגעת אלינו רק כי המליצו לך, וזה המוטו שאנחנו פעלנו בו עד עכשיו, ואני רוצה שגם המלון יהיה ככה".
זה ברור שזה יהיה המקום הכי רומנטי בישראל
"אני מחזיק אצבעות שזה מה שיקרה".
הקהל שלכם הוא בעיקר מקומי?
"יש גרעין מקומי מאד חזק, אבל בגלל שמדובר תמיד מפה לאוזן, הגרעין הזה מביא תמיד את האנשים מבחוץ. כמו שאת אמרת שאת מספרת לכולם עלינו אז גם הם מרגישים ככה, כל אורח שבא הם יביאו איתו, כך שעם השנים יש קבועים שהם גם לא מקומיים.
זה גדל תוך כדי תנועה. לפעמים באים לכאן אנשים ואומרים לי: איך לא ידענו על זה, איך אתה לא מספר את זה ,ואני אומר להם תשמעו אל תספרו על המקום הזה כדי שזה לא יהיה פתאום מקום של כולם, כי אנחנו לא נוכל להיות מה שאנחנו עכשיו. אבל המלון זו עליית מדרגה זה פותח פתח גם לקהל אחר".
חשיפה לצפון
לס, שלא תטעו הוא לא אילתי במקור, "האמת שנדדתי הרבה עד שהגעתי לאילת, הייתי בגרעין הנחל הראשון שהקים את קיבוץ אורטל בגולן ואז חייתי שם כמה שנים ועסקתי בחקלאות. אחרי השחרור חזרתי לשם, והתחתנתי שם ויש לי קשר עמוק לקיבוץ הזה אבל ידענו שיום אחד ננוע".
והם אכן נעו, הצעה עסקית שאינה קשורה ליין באילת, העבירה את דולי וערן לעיר הדרומית אחרי כמה שנות מגורים בתל אביב. "כמה שנים עסקנו בזה ואז יום אחד אמרתי לדולי שמתחשק לי לעשות קברנה סוביניון לפרנסתי. לא ידעתי מה אבל משהו בעולם היין שהיה לי חיבור אליו עוד כשנטעתי כרמים בצעירותי, דגדג לי. בשנת 97 אמרתי לה שאני ממש חולם שזו תהיה פרנסה, ושנתיים אחרי זה כבר פתחנו את החנות".
בסוף שנות התשעים בישראל, לחלום על יין היה אומץ גדול
"נכון. התפתחנו ממש עם כמה גלגולים עם השנים. בהתחלה בגלל החיבור שלי לגולן היה לי שם דגש אבל עם השנים נחשפנו לכל אזורי היין המעניינים שברובם גם היינו, ואנחנו משלבים הכל מהכל. אם כי לדעתי המסה העיקרית אצלנו היא יין ישראלי. אני מאמין שבסופו של דבר מי שחי במדינה שמייצרת יין צריך לשתות יין מקומי. זה גם קורה באופן טבעי וגם צריך לפעול שזה יקרה באופן טבעי".
כתבתה של טליה לוין מתפרסמת גם בגיליון "עסקים" של מעריב, שישי, 25.3
איך שרדתם את השנתיים האחרונות של הקורונה?
"המשכנו לעבוד קצת כי המקום הוא גם חנות יין אז הוא נשאר פתוח ועל כך המזל, ומאד התפתחנו וניצלנו את הזמן לעשות הרבה שינויים במקום, שממש סידרו והגדילו את המקום ויצרו עוד אזורי מסחר בפנים. ניצלנו את הזמן הזה היטב, וגם היו תמיכות שעזרו לנו לשרוד. אבל אילת אבל היתה במצב קשה מאד, בתקופה של הסגרים כל אזור בתי המלון לא הדליקו את האורות, זה היה גוש חשוך עם גדרות שהניחו כדי שאף אחד לא יטפס. וזו היתה אווירה מאד קשה וזה היה משהו מאד עצוב לראות".
אילת תחזור להיות על המפה?
אני מאד מקווה. העסקים באילת בינואר ופברואר הם קשים מאד. כל שנה בלי קשר לקורונה, אבל בפרט עכשיו כשהאומיקרון היה סגר בלי סגר והעיר היתה ריקה, עסקים הפסידו כסף בחודשים הללו רוב בתי המלון והעסקים רובם הפסידו. אבל אלה חודשים חלשים גם ככה. עכשיו הכל מתחיל להתאושש והאביב בפתח".
יש געגוע לתל אביב או שאתה כבר אילתי לגמרי?
"אני אגיד לך את האמת? אני אוהב את אילת, אני גולש למעלה מעשרים שנה וזה חלק מהקסם שלי בעיר הזאת פה ומהאהבה שלי אליה. אבל בכל פעם כשאני בתל אביב אני עובר בביאליק, בכיכר מול הבית שגרתי בו בעבר ומודה שזה קצת צובט לי בלב כל פעם שאני שם, אבל בחרתי להיות פה ואני שלם עם זה".