1922, כפר חג'אב אל עיון, תוניס. לראש הקהילה היהודית במקום, טני מימון, רחשו תושבי האזור כבוד רב, אך גם ייחסו לו הרבה יכולות. בין היתר נחשב מימון כמומחה יוצא דופן בהכנת תבלינים. היו לו הנוסחאות הייחודיות לו להרכבת תערובות שהפכו למבוקשות ואת הידע ששמר עמו, בכל הנוגע לתהליכי הייצור.
אם נשאל את בני משפחתו - ילדים, נכדים ונינים, אלו הימים בהם הוקם העסק המשפחתי שהפך עם השנים למעצמה. ספק אם מימון האמין או כיוון לכך שכל אחד מבני משפחתו יחזיק בעתיד בתפקיד בחברת תבלינים בארץ ישראל, המבוססת על הידע העצום בתחום, שהעביר להם בירושה.
את מוצרי חברת "תבליני מימון", ניתן למצוא כיום בכל רשתות שיווק המזון, ברחבי הארץ, גדולות או קטנות, בעצם בכל בית בישראל. זה מתחיל בעשרות סוגי תבלינים, מגוון מוצרי אפייה מבית חברת 'מימונ'ס' ולאחרונה, מסתיים גם בטעימות חטיפי בריאות 'אקסטרה' שהחלה החברה לשווק בארץ.
נכון לפברואר 2022, "תבליני מימון" תופסת 29.90 אחוזים מנתח השוק בארץ. מצבה של חברת הבת, "מימונ'ס אפייה", מפתיע במיוחד, מאחר שהיא מחזיקה בנתח שוק של 17.50 אחוזים. רק כדי לסבר את האוזן, חברת אסם מדורגת שנייה בניתוח הנתונים, עם 14.60 אחוזים.
"גם ב'תבליני מימון', וגם ב'מימונ'ס' ו'אקסטרה', אנחנו חושבים קודם כל על חווית הלקוח", מצהיר מנכ"ל החברה, אברהם מימון (68), שכל אחד משלושת ילדיו נושא בתפקידי ניהול בכירים. "אם זה במוצר עצמו ואם זה בסוג האריזה, לכן אנחנו אף פעם לא נשווק מוצר שהוא פחות מהטוב ביותר. יש לנו צוות פיתוח מוכשר שנושא את תנאי הסף הזה בליבו.
אנחנו חברה ממוקדת פיתוח, ומשיקים מוצרים באופן תדיר ביחס לחברות בישראל. עם זאת, אם מוצר לא עובד, הרשתות לא ישאירו אותו על המדף, גם אם יש לו קהל קטן אבל נאמן. אנחנו מאוד פתוחים למוצרים חדשים ולחדשנות, אפילו השקנו בחטיבת משאבי אנוש בחברה פרויקט שבו העובדים מציעים מוצר שאם היו רוצים לראות על המדף, ואם החלטנו לפתח את המוצר בעצתם, הם מתוגמלים כמובן. זה מחבר אותם לחברה ונותן להם להרגיש אפילו יותר משמעותיים. לראות מוצר שאתה הצעת על המדף מעניק סיפוק עצום לעובדים".
בהמשך דבריו מתאר מימון את חשיבות התבלינים בעיני קהל הצרכנים הישראלי, וגם בעיניו. הוא אומר כי מדובר בהרבה מעבר לעסק כלכלי, מכניס ומצליח ככל שיהיה: "התבלינים הם קודם כל ריח של הבית. כשאבא שלי היה חוזר מהשוק עם הבגדים שטחן בהם תבלינים, הריח היה דבק בנו, אי אפשר להתנתק מזה. אם המטבח הוא לב הבית, אז התבלינים הם לב המטבח.
יש תבלינים לכל עדה וסוגי תבשילים, מתכונים בשימוש עם תבלינים עוברים מדור לדור, מאמא, לבת ולנכדה. אני רק מלא הכרת תודה להיות חלק מהטעם של אנשים. פונים אלינו הרבה אנשים פרטיים שרוצים לרכוש תבלינים בכמויות, לבן משפחה בחו"ל שלא מוותר על התבלינים שלנו, אומר שזה הדבר שמזכיר לו את הבית, מה יותר מספק מזה"?
כשעלו בני משפחת מימון ארצה, הם התיישבו בבאר-שבע. טני הוסיף לעסוק בתחום התבלינים גם בארץ ומכר את סחורתו המובחרת והתערובות שרקח בשוק הבדואי בעיר. לימים היה זה בנו אברהם שהפך את החנות הקטנה למפעל בזכות נחישות, מוסר עבודה והמון תשוקה.
"התחלתי לעבוד בחנות של אבא שלי, בשוק העירוני כבר בתור נער", נזכר השבוע מימון. "אבא שלי, שהיה אדם שמרן, תמיד ריסן את הצורך שלי לפתח את העסק המשפחתי, ורק כשהשתחררתי מהצבא אזרתי אומץ להקים בית אריזה.
עבדתי מהשעות המוקדמות של הבוקר, לפני שעלה השחר ועד הלילה. כשהקמנו את המפעל שלנו, אשתי ואני היינו מרדימים את הילדים ובאחד החדרים בבית היינו אורזים אריסה שהכנו לבד. למחרת, הייתי עולה על טרנזיט ומוכר אותה ללקוחות ברחבי הארץ. הייתי המפעיל, הסוכן והנהג, ולא הייתי עושה משהו אחרת. התשוקה הזאת לעבודה והשאיפה לספק ללקוחות את המוצר הטוב ביותר, עברה גם לילדים שלי ולעובדי החברה, והיא שהביאה אותנו להיות חברת התבלינים מספר אחת בישראל. אנחנו לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו, אנחנו עובדים קשה".
המומחיות בתבלינים היא כנראה לא הדבר היחיד שלמד מנכ"ל "תבליני מימון" מאביו המנוח. בדיוק כמוהו, גם הוא מצא את עצמו בבוא היום מדרבן את ילדיו להיחשף לעולמות אחרים ולהתעסק בתחומים מגוונים. לדבריו, אף על פי ששלושתם מצאו עצמם לבסוף מנהלים בכירים בחברה, העבודה במפעל הייתה הבחירה שלהם, ובטח שלא נפלה עליהם כעובדה ונגד רצונם.
הבן הבכור, כפיר (43), למד חשבונאות ועבד כחשב בחברה של "מכתשים אגן". כשאביו הגה את קונספט האפייה "מימונ'ס", הוא החליט לעזוב את עולם הכספים ולהתמסר למיזם. היום הוא סמנכ"ל הפיתוח בחברה. ליאור (41), הגיע בחופשת השחרור שלו למפעל הדרומי ומעולם לא עזב. כיום הוא סמנכ"ל התפעול בחברה. אוריה (37), למדה משפטים ועסקה בכך תקופה, כיום היא סמנכ"ל השיווק בחברה.
"כמו בכל עסק משפחתי, גם אצלנו אנחנו מבחינים ביתרונות רבים אך גם במעט חסרונות ולמזלנו, אנחנו יודעים להתמודד עמם ולגבור עליהם", אומר מימון בגאון. "מחד, ישנה התשוקה כיתרון. זה מדבק וחודר גם לנפש ולבבות העובדים, תשוקה וחמימות ביתית שלא קיימות בתאגידי ענק. מאידך, ישנן האמוציות כחיסרון. בסוף אתה מוכר מוצר שנושא את השם שלך.
כשמשהו משתבש, אתה לוקח את זה קשה, אבל מתרגלים ולומדים, אין ברירה. אני גאה מאוד בכך שהמורשת של סבא ואבא שלי ממשיכה, ושהילדים שלי לוקחים חלק משמעותי בפיתוח של תבליני מימון כמותג קולינרי וכעסק. אני מניח שזה חזק מהם, הם גדלו לתוך העסק, היו מגיעים אחרי בית הספר לחנות בשוק ואז למפעל, עבדו בחופשות בסידור מדפים בסופרמרקט ועיצבו את מדבקות התבלינים במחשב הביתי, לפני שמעצבים גרפים היו קיימים. זה לא משהו שאפשר להשאיר מאחור. אם הם בכל זאת יחליטו לעשות כן, הם יקבלו את ברכתי".
להיות תעשיין ישראלי ולהישאר בחיים
מודל הייצור של "תבליני מימון" מאוד ברור ומדויק - עם השנים ועל פי עקרונות החברה, להתפתח כל העת ולשמור על איכות וטהרת המוצרים, כך גם התייעלה הדרך שעוברים המוצרים עד לבית הצרכן. וכך לדוגמא, מימון עובדים עם חקלאים בכל רחבי העולם. כל תבלין גדל באזור מסוים, תלוי באקלים שהוא דורש ולכל תבלין יש את המועד האופטימלי לקטיף.
"איתור המקורות עבורנו הוא בעצם לא רק למצוא תבלין, אלא למצוא את הזן המשובח ביותר בעולם", מצהירים בני המשפחה, "היתרון שלנו, מעבר לעובדה שאנחנו מאתרים בעצמנו את חומר הגלם, הוא שאנו שולטים בכל שרשרת האספקה; חומר הגלם מגיע למפעל בבאר שבע ומשם עובר תהליך טחינה ואריזה, כך אנו יודעים לוודאי שהצרכן שלנו יקבל מוצר 100 אחוז טהור ואת התבלין הטוב ביותר שקיים בעולם".
אך גם כשהמודל ברור וחד, נתקלים בני משפחת מימון בלא מעט קשיים ומכשולים, בדומה למרבית התעשיינים בישראל, כאלו המגיעים דווקא מכיוונה של המדינה. לטענתם, הפתרונות והתקווה נולדים דווקא מתוך הבית פנימה.
"להיות עצמאי במדינת ישראל זה קשה, ולהיות תעשיין זה כמעט בלתי אפשרי", מצהיר אברהם מימון. "בעלי העסקים נתקלים בקשיים רבים, ולפעמים אנחנו מרגישים כאילו המדינה מנסה להכשיל אותנו, במקום לקדם את העסקים. אם אני צריך לתת עצה אחת כמנכ"ל, היא להקיף את עצמך באנשים טובים; במנהלים ועובדים. אנחנו תמיד מעדיפים לטפח אנשים מתוך המערכת, להעניק להם הזדמנות, ומעולם לא התאכזבתי. אני מעדיף לשכור לעבודה בני אדם, ולא אנשי מקצוע. מסירות, חריצות ואכפתיות, לא מלמדים באוניברסיטה".
כשמדברים על קשיים, קשה למימון מלהתעכב על השנתיים האחרונות ועל תוצאות מגיפת הקורונה שהשתלטה על העולם. לדבריו, גם בימים הקשוחים ביותר, כשהמגבלות היו בשיאן וגם כאשר שכב במצב קשה במחלקת הקורונה, כל מה שחשב עליו הוא על הלקוח שממתין לסחורה.
"תקופת הקורונה הייתה ועודה מטלטלת, אף אחד לא יכול היה לצפות את מה שנעבור", מסכם מימון. "כתעשיין, ההתמודדות עם סגרים ועובדים חולים הביאה אותנו כמנהלים להחזיק קווים ומכונות, יותר מפעם אחת. כשיש לך לקוחות שמחכים לפפריקה שלך, לא אכפת להם שהעובד שלך חולה, הם לא חושבים על זה, ולך יש אחריות, גם כלפי הצרכנים וגם כלפי הקמעונאיים, שמנסים לשמור על מדפים מלאים בתקופה כזו משוגעת.
אני חליתי ביוני 2020, בסיומו של סגר ארוך, כשהחלטנו לראשונה מתחילת הקורונה לאכול ארוחת ערב משותפת כל המשפחה. נדבקנו 11 אנשים מתוך 18 בני משפחה. אושפזתי למשך שבועיים במצב קשה במחלקת קורונה בסורוקה, התאוששתי רגע לפני חיבור למכונת הנשמה. אני לא יודע להסביר מה עברתי שם, רק יודע שזה היה קשה ולא דומה לשום דבר אחר שעברתי בחיי. אני רק מודה לאלוהים שיצאתי מזה".