היום ב-16:00 יכריז נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, על העלאת הרבית בישראל לרמה של 0.25% או אולי אף 0.5%. פעמים רבות הציבור אינו ממהר לקשור בין הצעד הזה, שלכאורה מובן רק לאנשי כלכלה, לבין מצבו הכספי, לכן נשתדל לתת כמה דגשים שעשויים לשפוך אור על הרלוונטיות של הצעד להתנהלות הכלכלית של כל אחד מאתנו.
ראשית, קצת כמו מחירי הנדל"ן או האינפלציה, גם כאן מדובר בתופעה עולמית שישראל היא רק חלק ממנה (בהבדלים שתכף נפרט). חלוצת העלאות הרבית בין מדינות המערב הייתה בריטניה, שהייתה הראשונה להכריז על מלחמה באינפלציה באמצעות רבית גבוהה.
בישראל חיכו, כמו בלא מעט תחומים אחרים, לראות מה יעשו האמריקאים - ורק אחרי העלאת הרבית המרכזית על ידי ג'רום פאוול, יו"ר הפדרל ריזרב, החליטו לפעול גם כאן, זאת על אף שכלכלנים גרסו כי ניתן וצריך היה להעלות את הרבית במשק הישראלי עוד קודם, ללא קשר לצעדי הנגיד האמריקאי.
אם צריך ללכת להכללה הרחבה ביותר, אזי אפשר לומר כי גל האינפלציה הנוכחי הגיע בשל מפגש בין כסף זול, שמטבע הדברים מגביר את הביקושים, לבין היצע בחוסר - בעיקר כתוצאה מהשפעותיה ארוכות הטווח של הקורונה על הייצור ותעריפי ההובלה. כשהציבור מוכן לשלם יותר, המחירים עולים.
מגפת הקורונה פקדה את העולם לאחר שזה עוד ליקק את פצעי המשבר הכלכלי של שלהי 2008. כדי לתמרץ את העסקים ולהגביר את הצריכה, ירדה הרבית במדינות המערב לשפל חסר תקדים. "לסגור" כסף באפיקי השקעה נושאי רבית הפך אטרקטיבי פחות ופחות - והיו אף מדינות ומוסדות פיננסים שהציעו רבית שלילית: לא רוצה לבזבז את הכסף שלך? נהדר: סגור אותו אצלנו וקבל פחות בעוד כמה שנים...
הרבית הנמוכה הצליחה להעלות את הצריכה הפרטית במקומות רבים, אבל הסחורה הייתה בשפע: המפעלים (בעיקר בסין) עבדו שעות נוספות בכדי לספק את הביקוש, פלטפורמות הסחר לא ידעו כבר מה לעשות עם הכסף - ואז הגיעה הקורונה.
הביקוש נשאר בעלייה, אבל הייצור נעצר כליל, הואט או נהיה יקר יותר (כשבצד אחד שלו נמצאים חומרי הגלם ובצד השני השינוע). המצב הזה הביא לזינוק אינפלציוני. בישראל נשבר שיא של כמה שנים, אבל באופן יחסי "יצאנו בזול", כי אצל האמריקאים למשל, זינקה האינפלציה לשיא של 40 שנה.
אינפלציה מוציאה אנשים לרחובות. העלאת רבית לא
בתחילת משבר הקורונה חילקו הממשלות כסף לאזרחים, כלומר - הדפיסו עוד כסף. המחשבה הייתה נכונה: לספק את צרכי הקיום של מי שספונים, בעל כורחם, בבתיהם מחשש להידבקות והדבקה. אבל עם התפשטות החיסונים והשחרור ממגבלות הקורונה, החלו המחירים, כאמור, לעלות.
אינפלציה, אם תרצו, כמוה כמס שפוגע בעיקר בשכבות החלשות. כשהיא מעלה את מחיר הדירות והמכוניות, ניחא (לכאורה). כאשר היא מגיעה אל המדפים בסופרמרקט, היכן שקונים כולם, גם מי שההוצאה על אוכל מכלה את רוב הכנסותיו, מתחילה תסיסה חברתית.
ואכן זו נראית במקומות שונים בעולם - והחשש הוא שתלך ותחריף גם בגלל סיבות נוספות, כמו למשל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה שעתידה להשפיע על שוק התבואות (היא כבר משפיעה, אבל ההשפעה תורגש ביתר שאת בחודשים הקרובים), התייקרות מחירי הייצור בגלל עליית מחיר האנרגיה (בעיקר בגלל החרם על אספקת דלקים מרוסיה) ועוד.
אינפלציה, בעיקר מפני שהיא פוגעת קודם כל בשכבות החלשות, היא מתכון לחוסר שקט חברתי, חוסר יציבות פוליטית ועוד דברים שהכלכלה אינה סובלת. כלומר, העלאת הרבית, מעבר למינוחים הכלכליים בהם משתמשים כדי לתאר את השפעותיה, היא קודם כל שמירת היציבות החברתית. בעיקר כי מי שנפגעים ממנה הם בעיקר מעמד הביניים, צרכן האשראי העיקרי במשק ומבחינת היציבות הפוליטית: זה שלא יוצא לשרוף צמיגים בכיכרות ולצעוק "לחם עבודה" גם כשקשה לו יותר לגמור את החודש.
בישראל בינתיים, למרות שאנו עוסקים לא מעט ביוקר המחיה, ההשפעה עד כה הייתה מתונה: האינפלציה אמנם גבוהה מהצפוי, אך עדיין לא דוהרת - וספק גדול אם תתפתח להיות כזאת, הממשלה התערבה בעליית מחירי האנרגיה והפחיתה את הבלו על הדלק בחצי שקל (לתקופה של רבעון) וכאשר הכנסות המדינה ממסים שוברות כל שיא (בעיקר כתוצאה מפעילות ענפי ההייטק והנדל"ן), יש לממשלה יכולת למתן את עליית המחירים גם מבלי להידרש להעלאת רבית דרסטית על ידי הבנק המרכזי.
יש לכם משכנתא וגם מינוס בבנק? צפו פגיעה!
עליית הרבית נראית מתונה - והיא אכן כזאת (מה גם שההנחה היא כי השימוש באמצעי זה בישראל יהיה מתון יחסית), אבל יהיו לה בכל זאת השלכות על הציבור.
מטבע הדברים, העלאת רבית מייקרת את הכסף. משמע, היא מועילה למי שיש בידו הון ומזיקה לצרכני האשראי. בישראל באה צריכה האשראי לידי ביטוי בשני ערוצים עיקריים: שוק המשכנתאות והמסגרות בחשבונות הבנק (מה שזכה לשם התואר הכללי "אובר דראפט").
במילים אחרות: מי שצורך כסף, הן מכורח התחייבות למשכנתא והן באמצעות מסגרת אשראי, הלוואה או כל סוג אחר של צרכנות פיננסית, ישלם יותר עבור הכסף.
נכון שרבע אחוז - ואפילו חצי אחוז, נשמעים לחלקנו מעט, אבלאם ניקח לדוגמא משפחה מהמעמד הבינוני שמכניסה כ-20-25 אלף שקל לחודש ושנמצאת במינוס בבנק. אותה משפחה - דמיונית ועדיין מוכרת לרבים מהקוראים - גרה בדירה בשווי שני מיליוני שקלים כאשר כ-1.3 מיליון מהם (כ-66%) הושגו באמצעות משכנתא.
אותה משפחה תשלם מעתה בין 40-70 שקל יותר בהחזר החודשי של המשכנתא שלה, עוד לפני שנדרשנו למינוס. או להלוואות אחרות. מטבע הדברים היא תצרוך פחות ועל ידי כך תרוסן - כך לפחות מקווים בבנק המרכזי - העלייה באינפלציה.
גם אם נדמה למישהו שמדובר על הפרשים זניחים, הרי שבמקרה של משכנתא שמוחזרת בתוך 20-25 שנים, יצטבר ההפרש לעשרות אלפי שקלים.
יש לציין כי גם אחרי העלאת הרבית הכסף יישאר זול יחסית, אבל רבים מצרכני המשכנתא, בעיקר ממעמד הביניים (הבן יקיר לי של הממשלה הנוכחית), שהם עיקר נוטלי המשכנתאות הגבוהות, ישלמו עליו ביוקר.
אחרי שייודע בכמה עלתה הרבית, נוכל לנסות ולחשב במדויק את פגיעת המהלך בצרכני האשראי.