לכבוד החברים ניר מאיר - מזכיר התנועה הקיבוצית ועמית יפרח - מזכיר תנועת המושבים: נא לקרוא לפני שאתם קופצים למקלדת ומתחילים את התגובה במילים "אויב ההתיישבות מתנפל עלינו שוב" - כך כיניתם אותי, בעבר.
למשל כשנחשף הניהול הכספי חסר האחריות שהביא לקראת סוף שנות ה-80' את המושבים והקיבוצים וכלל המערכת ההתיישבותית-קואופרטיבית לסף התמוטטות; כשמערכת הפריבילגיות שלכם חלחלה לתודעת הציבור; כשקרקע חקלאית נמסרה לכם כמעט בחינם והפכתם לקרטל חקלאות בחסות השלטון; כשנחשפו אלפי השימושים החורגים שהוקמו בניגוד לחוק על קרקע חקלאית; כשנחשפו ההסדרים הכספיים המופרכים שהובטחו לכם בעידן הפשרת הקרקע החקלאית, שהוביל ל"בג"צ הקרקעות" ויצירת המושג "צדק חלוקתי.
נכון, חברים, בלי שמץ ציניות: כשעם ישראל היה זקוק לכם - בהחלט תרמתם: בתלם המחרשה ועיצוב גבולות המדינה הצעירה; רובכם המכריע גם בהתיישבות ראויה לשבח באזורי הספר (יש גם רשפון ושדות ים); הקמתם חקלאות מפוארת; תרמתם (בעיקר המושבים) לקליטת העלייה; שלחתם את טובי הבנים לטיס, לסיירת מטכ"ל ולצמרת צה"ל, לכנסת, לממשלות ישראל ועוד. אבל, מצד שני, כדי לחלץ אתכם מהמשבר של שנות ה-80', קיבלתם מהקופה הציבורית את "הסדר חובות הקיבוצים" ב-19 מיליארד שקל, ואת "הסדר חובות המושבים" ב-17 מיליארד שקל.
כלומר, ידעתם לתת, אבל גם לקחת. ואם לחזור למעגל הנתינה בשם המעשה הציוני, מה שעם ישראל זקוק לו היום מצוי בתחום הדיור.
הילדים חוזרים הביתה ל"שטח המחנה"
שניכם הרי מכירים את התופעה המתרחשת לאחרונה מתחת לרדאר: בגלל מחירי הדירות המטורפים, ילדיכם, שיצאו לערים, מספקים היום תוכן עדכני למושג הישן "מהעיר אל הכפר".
הם חוזרים בהמוניהם הביתה, למושב ולקיבוץ, שם ממתינים להם הסדרים פריבילגים ונדיבים לדיור במחיר שפוי. כאשר הילד חוזר לקיבוץ, מחזירים אותו מיד למעמד של חבר קיבוץ, שזכאי להנות מכל פריווילגיה, כולל בניית בית.
אחת הפריבילגיות העיקריות שלכם, בקיבוץ ובמושב, הייתה והינה עד היום בתחום הקרקע המיועדת למגורים (רוב הקרקע החקלאית מצויה מחוץ לגבולות שטח הקרקע המוקצה למגורים). הקרקע למגורים היא בתוך גבולות "הקו הכחול", שבתוכנית המתאר זהו הקו במפה המקיף את השטח המיועד למגורי החברים. זוהי חלקת הקרקע הקרויה "שטח המחנה".
לקיבוץ יש פריבילגיה היסטורית - לבנות עבור חבריו ככל יכולתו ב"שטח המחנה". במושב יש לכל בעל נחלה פריווילגיה היסטורית לבנות לפחות 3 בתים צמודי קרקע, וגם זכויות בהרחבות הקהילתיות.
"בית פרטי על שטח עצום"
קיבוץ קריית ענבים, שהוקם לפני 100 שנים בהרי יהודה על ידי עולים מאוקראינה (כן, עולים מאוקראינה!), לקח את הפריווילגיה צעד ענק קדימה, עם טריק מיוחד במינו. הקיבוץ פרסם לאחרונה לציבור "הזדמנות יוצאת דופן": הקיבוץ משווק וילות חדשות ב"פרויקט ההתחדשות הקיבוצית באחד המקומות הכי יפים בישראל, בית הטובל בטבע, עם אוויר צח. הפרויקט כולל 300 בתים חדשים, ובכך יגדל מספר המשפחות בקיבוץ מ-105 משפחות לכ-400 משפחות".
ההצעה כוללת "בית פרטי על שטח עצום", ובו שתי קומות, בשטח כולל של כ-140 מ"ר, במחיר של 4.9 מיליון שקל, הכל כלול. בתוספת מחיר אפשר לקבל וילה של 170 מ"ר עם שתי חניות מקורות ומחסן. מדובר בוילה "במרחק דקות אחדות מירושלים". למי שלא משתכנע מכל הטוב הזה, מציע הקיבוץ בונוס: "החומוס מספר 1 בארץ, מעבר לפינה באבו גוש".
וזהו הטריק: הרוכש הפוטנציאלי, נניח מיליונר מירושלים, צריך להוכיח איתנות פיננסית, כושר השתכרות והסדרי פנסיה. אם יעמוד בתנאי הסינון, הוא יהפוך לחבר קיבוץ מן המניין, שייהנה מכל הזכויות, כולל הווילה המפוארת וכולל הזכות לשכשך בבריכת הקיבוץ (אותה בריכה של "המיליונרים עם בריכות השחייה" מהנאום ההוא של בגין שעורר את חמתכם בשעתו).
העתיד הוא ישובים קהילתיים בני קיימא
הסיפור הזה מעורר שני עניינים - עתיד הקיבוצים והמושבים ואופן הקצאת הקרקעות בכלל ובמרחב הכפרי בפרט.
אין מנוס מההכרה, שהקיבוצים והמושבים יהפכו ליישובים קהילתיים. אין עתיד ליישוב שבו לכל היותר 150-200 משפחות, שזה אפילו לא שכונה קטנה. במצב הנוכחי ישוב כזה לא "מייצר" מספיק ילדים לאכלס גן ילדים וכיתות בית ספר יסודי, ואינו מצדיק יותר מכניסת אוטובוס וחצי ביום ליישוב. עם כל הכבוד לרצון לשמור על "הצביון הכפרי הייחודי", המספרים האלה אינם מאפשרים יישוב בר קיימא. התחזיות הדמוגרפיות האפוקליפטיות מחייבות את הפיכתכם ליישובים קהילתיים.
ניר מאיר ועמית יפרח: זה הזמן להתגייס למה שעם ישראל באמת זקוק לו כיום - דיור. להלן המספרים (מעוגלים לצורך הנוחות): יש 800 קיבוצים ומושבים. ישוב קהילתי יהיה בר קיימא וישגשג באמת אם יהיו בו לפחות 1,000 משפחות. כלומר, אצלכם, במרחב הכפרי, על פי המכפלות להתפתחות ליישוב קהילתי, יש פוטנציאל לעוד 600,000 משפחות לפחות.
נראה אתכם נענים לאתגר. יש גם פוטנציאל לשם קולע: "פרויקט האלף בקיבוצים ובמושבים".
עשרות אלפי עולים-פליטים מגיעים לישראל מאוקראינה (כן קיבוץ קריית ענבים, מאוקראינה, המקום ממנו עלו מייסדי הקיבוץ). קיבוצים ומושבים יקרים: לא תתגייסו למשימה הלאומית החשובה כיום לקליטתם?
"ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד"
ואתם, זאב אלקין שר השיכון, איילת שקד שרת הפנים, ינקי קוינט מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ודלית זילבר מנהלת מינהל התיכנון במשרד הפנים: אתם, שמודעים לעתיד הדמוגרפי האפוקליפטי, איך אתם מרשים לעצמכם לתכנן ולשווק - בערים, במושבים, בקיבוצים וביישובים הקהילתיים - פרויקטים שבהם מגרשים של חצי דונם ויותר לבניית וילות מפוארות?
מדוע, למשל, לא ישווקו במרחב הכפרי, כולל בהרחבות הקהילתיות, מגרשים לבניית בתים ובהם 4 דירות מרווחות בשתי קומות, ועדיף בניינים בני 3 קומות ובהם 6 דירות. אפשר לעשות זאת בלי לפגוע באופי הכפרי.
זכרו את מילותיו של המשורר שאול טשרניחובסקי: "ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד".