מדינה בהגרלה: איך הפכה ישראל לקזינו לא חוקי?

במדינת ישראל אין קזינו, אבל אנחנו חיים במדינה בהגרלה. העם לא מפסיק להמר בחסות הממשלות שלכאורה נלחמות בהימורים לא חוקיים, אבל דוחפות את כולנו להשתתף בהם.

אנחנו מהמרים בהגרלות לדירה בהנחה, בהקדמת דיונים בוועדות מחוזיות, בקביעת תורים לרופאים מומחים ובמציאת תורים לחידוש דרכון או הוצאת תעודת זהות.

במקום שהמדינה תיתן לנו את השירותים שהיא חייבת לתת לנו בדין, היא פותחת רולטה, מחלקת ז'יטונים, פורשת קלפים על השולחן, ומשאירה אותנו לגורלנו.

בחודש האחרון גם אני הפכתי למהמרת כבדה: מאז שהחלטנו בת המצווה ואני לטוס לטיול משותף כדי לחגוג את האירוע מעבר לים, וגילינו לאכזבתנו, שאז עוד לא ידענו עד כמה היא תהיה עמוקה, שהדרכון שלה פג תוקף, התחיל המרדף אחרי התור לחידוש דרכונים ברשות האוכלוסין וההגירה או ליתר דיוק: המרדף אחרי אלת המזל.

בשורה התחתונה: אין תורים. זאת אומרת, אפשר להשיג תור, אבל לעוד כמה חודשים טובים, ואם נפל בחלקך המזל והצלחת להשיג אחד לפני מועד ההמראה, סביר להניח שהדרכון המיוחל, שנשלח אליך בדואר על ידי יונה פיסחת, יגיע לייעדו כמה שבועות טובים אחרי המועד שבו קיווית למלא שקיות בחנות ה"פרימק" המקומית.

את התור מזמינים באתר הרשות, שיש לו ממשק איטי ומעצבן, וכדי למצוא תור פנוי, צריך לעבור את כל הלשכות בארץ ובכל פעם להקליד את מספר תעודת הזהות של המבקש, מספר הטלפון ואת שם הלשכה וחוזר חלילה.

מניסיון - בערך בלשכה העשירית העצבים מתחילים להתרופף. אם שני בני משפחה חפצים ללכת בצוותא לחדש דרכון או להוציא תעודת זהות, או שניהם יחד, הם צריכים למצוא תורים עוקבים, כי רק בעל תעודת הזהות שהוקלדה בלבד מתקבל בלשכה, מה שיוצר לחץ כפול. אגב, תורים עוקבים הם עניין נדיר עד בלתי קיים.

לפחות חצי יממה סה"כ השקעתי בהקלדה חוזרת ונשנית, עד שגיליתי את "PICKTIME" מיזם טכנולוגי עם ערוץ בטלגרם, שמוצא תורים לפי חלוקה לאזורים בארץ ומתריע עליהם בזמן אמת, שכן במשרד הפנים משחררים מדי פעם אוכל לתנינים כדי שלא ינגסו בהם, כי התירוצים על מחסור בכוח אדם והטלת האשמה על מי שלא טרח לחדש מסמכים בקורונה, לא מרגיעה אף אחד.

השמועה פשטה במהירות רבה מדי, בטח אחרי הפרסום בטלוויזיה, ומיד עם שחרור של תור לאוויר של הטלגרם, המוני ישראלים עטים עליו בתאווה - ומתברר שביניהם לא רק מי שזקוקים לתור מהיר במשרד הפנים אלא גם, איך לא חשבו על זה קודם - המאכרים, אותם חסרי בושה ומצפון שמוכנים לעשות קצת כסף על חשבון הזולת.

אתמול פרסם הוגה המיזם, בחור חביב בשם ניסו, פוסט שבו הזהיר מפני מכירת תורים על ידי מעכרים שזיהו הזדמנות עסקית והתחילו לתפוס תורים ולמכור אותם למרבה במחיר.

באופן בלתי נתפס, המדינה היא זו שמדרדרת את אזרחיה לפשע, כשהיא לא מספקת את השירותים שהיא חייבת לספק והיא זו שאחראית להצמחת המעכרים ולטיפוח השוק השחור שנוצר בבגללה.

אנשים עם כיס עמוק או סתם עבריינים, לוקחים "קוף" שזכה בהגרלת מחיר למשתכן (לפעמים רושמים אותו בעצמן), נותנים לו סכום סמלי ומקבלים דירה בעלות מצחיקה שהיתה מיועדת לזוג צעיר (הם נאלצים להמתין כחמש שנים עד להעברת בעלות מלאה, אבל בשביל הנחה של חצי מיליון שקל ומעלה, שווה להמתין, שלא לדבר על הלבנת הכספים תוך כדי התהליך). כשאין תורים לדרכונים, אנשים מוכנים לקנות אותם. מה לא תעשה משפחה של חולה, כדי להשיג פגישה עם מומחה.

וכל זה עוד לפני שדיברנו על הפגיעה בחוק יסוד חופש התנועה. כשהמדינה היא היחידה שיכולה להנפיק דרכון והיא זו שמונעת מאזרחיה לצאת לחו"ל, היא עוברת עליו ביודעין וממשיכה כרגיל כאילו כלום.

שרת הפנים, איילת שקד, התנצלה לא פעם על התקלה המתמשכת, אבל אנחנו כבר לא מוכנים לסלוח.

אין סליחה על זלזול באנשים, צריך לעשות מעשה. הנסיון של שקד לפתוח את הלשכות בימי שישי, כדי להגדיל את מספר התורים נתקל בהתנגדות גורפת של ועד העובדים של המשרד. בלשכת עכו למשל "נתפסו" כל התורים באורח פלא, העיקר שהשרה למדה שהיא זו שעובדת אצל העובדים, למקרה שטעתה לחשוב אחרת.

הפתרון פשוט יחסית: כמו שהמדינה ידעה להקים עמדות בידוק לקורונה, היא יכולה להקים אוהלים שיאוישו על ידי חיילי פיקוד העורף, שהפכו לגלגל ההצלה בכל משבר לאומי, ועד לצמצום הפערים, ינפיקו מסביב לשעון דרכונים ותעודות זהות. אבל למה להתאמץ, כשאפשר לתת לעם לשחק במכונות מזל. ממילא הם רק ייללו קצת, ואז יסעו ברגע האחרון לנתב"ג, ישלמו 850 שקלים לראש ויצאו עם דרכון חדש ביוקר.