מה באמת עומד מאחורי רכישת טוויטר ע"י אילון מאסק?

זה אמיתי: אילון מאסק, אחד האנשים המשפיעים בעולם, האיש העשיר בעולם, ואפילו אחד מעשרת הצייצנים עם הכי הרבה עוקבים בטוויטר, ירכוש את הרשת החברתית ויהפוך אותה לחברה פרטית. מאסק ישלם 44 מיליארד דולרים, שהם חמישה אחוזים יותר משווי המניות הכולל של החברה כיום (ו-38% יותר משווי החברה ביום שבו מאסק הודיע לראשונה על כוונתו לרכוש אותה).

נתון מעניין נוסף לגבי העסקה הוא שלמרות שוויה הגבוה והכנסות שנתיות של יותר מחמישה מיליארד דולרים, טוויטר היא חברה מפסידה (רשמה הפסדים של יותר ממאתיים מיליון דולר נטו ב-2021). עם זאת, מאסק בכל זאת החליט לרכוש את הבעלות המלאה בטוויטר (אחרי שרק לפני פחות מחודש רכש 9% ממניות החברה).

השאלה שעומדת כעת באוויר היא "למה?". הרי עם הנתונים הללו, קשה להבין את ההיגיון העסקי העומד מאחורי הרכישה.

האמת, על פניו אין לכך היגיון עסקי: מאסק טוען שהוא רוכש את טוויטר למעשה כדי לקדם את חופש הביטוי. כאשר מדובר באדם העשיר בעולם, אפשר לכאורה להאמין לו כשהוא אומר שההיבטים הכלכליים של העסקה פחות מעניינים אותו; מצד שני, כאשר אנשים בעלי כוח רוכשים גופים מעין-תקשורתיים, קשה שלא לחוש ספקנות מסוימת כלפי הכוונות המוצהרות שלהם. אז מה באמת עבר במוחו של אחד האנשים הגאונים בדורנו, בבואו לרכוש את חברת טוויטר?

קודם כל, מאסק ממש אוהב את טוויטר: הוא מצייץ כל יום, לפעמים כמה פעמים ביום, כאשר חלק מהציוצים שלו הם פשוט בדיחות חידתיות ומוזרות, כך שייתכן שמאסק בכלל רכש את הצעצוע היקר בעולם.

עם זאת, מבדיקה מדוקדקת יותר של התבטאויותיו וציוציו של מאסק נראה כי יש לו כל מיני תוכניות ביחס לעתידה של טוויטר. אחת מהן, למשל, היא האפשרות לערוך ציוצים לאחר שהם פורסמו, משהו שמנוגד לרוח הפלטפורמה כיום, המקדשת אותנטיות מוגברת בציוצים.

התבטאות נוספת של מאסק היא התחייבות מצידו להילחם בבוטים ולאמת כל משתמש בפלטפורמה. מאסק גם התבטא בצורך לבצע שיפורים בשירות המנויים של טוויטר (טוויטר בלו, שנכון לעכשיו לא זמין בישראל), כמו, למשל, הורדת המחיר וגיוון באמצעי התשלום לשירות.

בנוסף, הציע מאסק את האפשרות שטוויטר תעבור להיות תוכנה בקוד פתוח (כלומר, תוכנה המנוהלת על ידי קהילה של מפתחים). על פניו, כל אלו צעדים שיש בהם הגיון מבחינת טובתם של המשתמשים בטוויטר. מצד שני, אין כאן התחייבות אמיתית לשום דבר, והכל בגדר השערות וספקולציות.

מה שכן ברור הוא שמאסק יהפוך את טוויטר לחברה פרטית, מה שאומר שלא תהיה בחברה מועצת מנהלים, וכן לא יהיה פיקוח של בעלי המניות. מצד אחד, זה אומר שהחברה תוכל להגשים אינטרסים אחרים מלבד מיקסום רווחים עבור בעלי המניות. מצד שני, החברה לא תחויב בפרסום נתוניה הכלכליים, ותהיה פחות שקופה לציבור.

אולם הנקודה החשובה באמת היא המלחמה לכאורה שמאסק מנהל לטובת חופש הביטוי. לשיטת מאסק, העובדה שטוויטר לעתים חוסמת משתמשים שמפיצים פייק ניוז (כגון חשבונו של נשיא ארצות הברית לשעבר, דונאלד טראמפ), או מצמידים אזהרת פייק ניוז לציוצים מסוימים, היא פגיעה בחופש הביטוי.

זו הסיבה בגינה שמרנים רבים בארצות הברית שמחו על האפשרות שמאסק ירכוש את טוויטר. אולם מכך אנו למדים גם מהי התפיסה של מאסק ביחס לשאלה "מהו חופש הביטוי": לשיטת מאסק וחסידיו, חופש הביטוי היא הזכות של כל אחד לומר מה שהוא רוצה. בדיוק כפי שיכול כל אדם לעמוד על ארגז ירקות בקרן רחוב ולנאום בחופשיות מוחלטת, יכול כל אדם להתחבר לטוויטר ולכתוב בה מה שהוא רוצה, בלי פילטרים וואט סו אבר.

עם זאת, אפשר לראות את חופש הביטוי לא רק מהכיוון של חופש מוחלט לדובר, אלא גם מכיוון של החופש של הנמענים, קרי ציבור הקהילה: הגברת החופש שלנו לקבל את כל המידע הדרוש לנו לצורך ניהול חיינו בתבונה.

במציאות המסתמנת של מאסק, אפשר יהיה לטעון בלי בעיה שהחיסונים לקורונה גורמים לאוטיזם, שרוסיה מנהלת מלחמה לשם הגנה על זכויות אדם, שהבחירות נגנבו מטראמפ ושהילארי קלינטון מנהלת כת של פדופילים במרתף של פיצריה בוושינגטון.

בעולם שכזה, הטענה היא שכל הדעות שוות בערכן, ובהתנגשות בין הרעיונות, האמת לכאורה תגבר. אולם בפועל, בעולם שבו כל אחד אומר מה שהוא רוצה, אבל רק עשירים מחזיקים בשאלטר, וקובעים אילו דעות להגביר ואילו להשתיק, וכל זאת ללא פיקוח ולפי האינטרסים שלהם בלבד, אפשר לטעון שרכישת טוויטר על ידי מאסק יכולה דווקא לפגוע בחופש הביטוי.