סלמונלה בשוקולד: מבקר המדינה התריע, משרד הבריאות לא עשה כלום

את ה"ריקול" של שטראוס כולם מכירים, ורובנו יודעים לנקוב לפחות בחמישה מוצרים של החברה, שנחשדו כנגועים בסלמונלה ונמצאים ברשימה שמתארכת בכל יום שעובר.

אבל כמה "ריקולים" כאלה עברו לנו מתחת לרדאר, למרות שמדובר במוצרים שעלולים לסכן אותנו בריאותית? מתברר שלא מעט. כשאין נוהל מסודר, פרסום בולט ומשמעותי וכללים ברורים, רוב ההודעות של היצרנים ומשרד הבריאות על מוצרים מסוכנים, פשוט לא מגיעות לידיעת אלה שעלולים לשלם בבריאותם - הצרכנים, כלומר, כולנו.

מי שאמון על "הריקול", קריאות החזר המוצרים, הם משרד התחבורה בתחום הרכב, והיחיד שיש בידיו סנקציה גם על ציבור שלא נענה לקריאה - חסימת האפשרות לחידוש רישיון או העברת בעלות, משרד הבריאות בתחום המזון והתרופות ומשרד הכלכלה במוצרים הנושאים תווי תקן.

על פי החוק ונהלי משרד הבריאות, מחויבים היצרנים והיבואנים להודיע על חריגה בתוצאות המעבדה קודם כל למשרד הבריאות ואם מתקבלת החלטה ל"ריקול", החברות מחויבות לפרסם את ההודעה בשני עיתונים, באתר משרד הבריאות ובתפוצה לעיתונאים, בדרך כלל לכתבי הבריאות והצרכנות.
הקריאות האלה מגיעות לציבור רק כשמדובר במקרים מאוד חריגים כמו אלה של שטראוס או יוניליוור, עליהם ממהרים העיתונאים לדווח.

קריאות ההחזר האחרות, שחלקן יכולות לפגוע "רק" באלרגיים (למשל), נבלעות להן אי שם בעמודים הנשכחים של העיתונים היומיים, או תחת התיוג של "אזהרות" ברובריקת "קריאות להחזרה של מוצרי מזון" באתר משרד הבריאות.

כמה מאתנו גולשים קבוע באתר משרד הבריאות כדי לבדוק אם היו "ריקולים" חשובים? יש להניח שמעטים מאוד. ולכן, ההסתמכות על רצונם הטוב של הכתבים היא בעייתית מאוד. פרסום ידיעה חשובה על "ריקול" יכולה להידחק לשוליים או לא להתפרסם בכלל, בגלל ידיעות אקטואליות בוערות יותר, ומהצד השני, אנשי התקשורת עלולים לעשות דרמטיזציית יתר מקריאת החזר שגרתית ולא מסוכנת.

בגלל היעדר נהלים ברורים, יצרנים יכולים לחמוק באלגנטיות מחובת הדיווח לציבור. "בעל הרישום יפרסם את נוסח ההודעה בתקשורת הכתובה או המדוברת בהתאם לדחיפות", נכתב בנוהל "החזרה מהשוק" של משרד הבריאות, "במידת הצורך משרד הבריאות יפרסם פומבית את ההודעה באמצעות דוברו".

מי קובע מה היא "דחיפות", ועל פי איזה פרמטרים? ומה הקריטריונים ל"מידת הצורך" של משרד הבריאות לפרסם את ריקולים לתקשורת? השטחים האפורים האלה מייצרים מרחב תמרון גדול ליצרנים ולמשרד הבריאות, והצרכן, שלא מודע לפרטים, עלול להיפגע.

גורם במשרד הבריאות מסביר שלפי החוק, אם יש סכנה מיידית ומוחשית שמוצר נגוע, היצרן חייב להוציא הודעת החזרה. "לא כל ה'ריקולים' הם על סלמונלה ופתוגנים", הוא אומר, רובם הם על טעויות של סימון, למשל רכיב של חלב".

טעות שיכולה לסכן חיים של אוכלוסייה אלרגית ללקטוז היא פחות חמורה מסלמונלה?

"זה מסוכן ולכן הם חייבים מיד לעדכן אותנו ולאסוף את המוצרים. היצרן מחויב להוציא הודעה ללקוחות עוד לפנינו ואנחנו מפרסמים מייד אחריו את ההודעה באתר האינטרנט. כל ריקול של מזון יוצא לציבור הצרכנים".

ואכן, מי שיפשפש באתר משרד הבריאות, ימצא, נכון להיום, 689 "ריקולים", עשרה מהם רק באפריל 2022, כולל ה"ריקול" המפורסם של קינדר. כמות נכבדה שלאף אחד אין מושג שהיא בכלל קיימת.

אפשר היה, למשל, לשלוח הודעות לצרכנים בטלפון, לחייב את היצרנים לפרסם בטלוויזיה לקנות או באנרים באתרי האינטרנט הגדולים. הדרך הפשוטה ביותר היא להציב שילוט אזהרה בנקודות המכירה. בארה"ב, אגב, יש אתר ממשלתי ייעודי שמרכז את קריאות ההחזר, עלות הקמת אתר ישראלי דומה היא שולית.

סוגיית החזר המוצרים העסיקה את מבקר המדינה. בדו"ח השנתי של שנת 2020 בדק המבקר את פעולות משרד הבריאות למניעת פגיעה בבריאות מחשיפה למזהמים ולחומרי הדברה במוצרי מזון. לפי ממצאיו, בשני אירועי תחלואה רחבי היקף שאירעו בישראל ב- 2018 ו- 2019 ושנבדקו, שירות המזון הארצי לא נקט פעולות מיידיות לביצוע ריקול ולעצור את מכירת המוצרים הנגועים בסלמונלה.

חמש הודעות הריקול שמשרד הבריאות פרסם באתר האינטרנט שלו, בשנים 2018 ו- 2019 לא שיקפו את מלוא המידע על הימצאות החיידקים ולא הופיעו בשפות האנגלית והערבית. בנוסף מצא המבקר שמשרד הבריאות לא גיבש נוהל מפורט המסדיר את ההקמה וההפעלה של מערך העיצומים הכספיים ואת מדיניות האכיפה כלפי יצרנים, יבואנים או משווקים של מזון.

כשיצרן או יבואן שעושה "ריקול" מקבל קנס של 1,000 שקלים, במקום 40,000 הקבועים בחוק, עוד אירוע חמור ככל שיהיה, לא ממש יזיז לו.

"ראוי שהמשרד יסדיר דרכי הסברה יעילות לציבור בכל הנוגע למתן הודעות ריקול", התריע מבקר המדינה, "וכי המידע לציבור באתר האינטרנט של משרד הבריאות יובא לא רק בעברית אלא גם בשפות נוספות".

סיכום הדו"ח כאילו חזה את פרשת שטראוס: "הליקויים שנמצאו בביקורת מצביעים על בעיות בתפקוד שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ובפרט של שירות המזון הארצי, בכל הנוגע לצורך למנוע צריכה של מוצרי מזון מזוהמים כדי למנוע תחלואה. על משרד הבריאות לפעול לכך ששירות המזון הארצי ישפר את הבקרה והפיקוח שלו על מוצרי מזון וכן את פעולות האכיפה נגד עוסקים במזון שהפרו את הוראות החוק".

אחת הבעיות שהמבקר לא עסק בהן, הוא מספרם הזעום של פקחי משרד הבריאות בתחום המזון שאמון על הביקורת. המספר עומד, נכון להיום, על 120 פקחים בלבד. רק לשם ההשוואה, משפר משגיחי הכשרות בישראל עומד על כ- 5,000. לאחרונה נוספו עוד תקנים לתגבור המערכת, אבל בגלל השכר הנמוך שמוצע לפקחים, שמעדיפים לעבוד בשוק הפרטי להרוויח יותר, כבר כמה חודשים שלא מצליחים לאייש אותם.

במשרד הבריאות טוענים שבשנתיים שחלפו מאז פרסומו של דו"ח מבקר המדינה, הם פעלו במרץ כדי לתקן את הליקויים. "רעננו את הנוהל ותיקפנו אותו", אומרים שם, "יש טופס מסודר שמשמש את לדיווח על ריקול. אבל משרד הבריאות לא יכול להחליף את היצרן. האחריות היא שלו".

אתם אחראים על בריאות הציבור, לא היצרן. למה לגלגל את האחריות אליו?

"היצרן צריך להיות חכם וגם הרגולטור צריך להיות חכם".