"לעורר אהבה וכבוד וחיבה וקנאה לתוצרת הארץ, לחלב, לחצץ, לעוגות לריבה לגבינה מתוצרת הארץ"
כתב פעם גדול משוררי ישראל, נתן אלתרמן - והפליא לבצע גדול זמרי ישראל, אריק איינשטיין ללחן של שם טוב לוי.
מאחר שיום העצמאות הוא החג שבו רואים רק את חצי הכוס המלאה של הישראליות, החלטנו למלא את עגלת הקניות שלנו במוצרים הכי ישראלים שיש. לא כולם הומצאו בישראל (למשל הקוטג'), אבל גם אלה שלא, עברו כאן הסבה לגרסה מקורית ששונה מכל מה שמוכר בעולם.
ואי אפשר בלי אזהרת אקטואליה קטנה: חלק מהמוצרים, למשל שוקולד פרה (שבשמו המקורי נקרא בכלל "שמנונית", כפי שתגלו מיד) או טורטית, יודעים עתה רגעים קשים כתוצאה מהסרתם מהמדפים, אבל אנחנו חשבנו שאי אפשר שלא לתת להם מקום של כבוד בין מותגי המזון האהובים עלינו ביותר.
1932: סוכרזית
עוד לפני שקמה מדינת ישראל, כבר דאגו לקלוריות ולמלחמה בסוכר הלבן. תחליף הסוכר הפופולארי "סוכרזית" מיוצר בישראל כבר משנת 1932, ואריזת הפטרייה המקורית הצהובה שלו הפכה לחלק בלתי נפרד מהבית הישראלי.
את הטבלייה הראשונה המציא הכימאי ד"ר צדוק לוי. מאז ועד היום, במשך למעלה מ-90 שנים, מנהלת משפחת לוי את מפעל הסוכרזית, וכיום גם הדור הרביעי למשפחה עוסק בכך. לאורך השנים השתנתה והתחדשה סוכרזית, אבל קופסת הפטרייה הוותיקה עדיין זמינה בכל סופרמרקט.
במרוצת השנים התרחבה סוכרזית ויצאה מגבולות הארץ, וכיום ניתן למצוא את המוצר ברוב מדינות מזרח אירופה ובנקודות נוספות על הגלובוס. לצד הסוכרזית הקלאסית, על המדף נמצאים גם "האחים והאחיות" שלה, בהם סטיויה וסוכרלוז. גם האריזות הלכו והשתכללו, ובחברת סוכרזית פיתחו אריזות שמאפשרת שחרור של טבליה אחת בלבד בכל לחיצה על הכפתור שבראש האריזה.
1934: שוקולד פרה
שוקולד פרה (ראו הערה בפתיח בשל פרשת ה"ריקול") יוצר לראשונה בשנת 1934 תחת השם "שמנונית", ומשנות ה-50 נקרא בשמו הנוכחי על שם הפרה שעל העטיפה. בשנת 2002 התפתח מותג הפרה והחל להופיע גם על גבי ממרחים, חטיפים מתוקים ובונבוניירות.
כמו כן, הפרה שעל האריזות עברה שינוי בעיצוב ושינתה את דמותה. שוקולד פרה מיוצר במגוון סוגים: שוקולד חלב, מריר, לבן, וגם ממולא בתוספות שונות, כגון שברי בייגלה, אגוזים, סוכריות קופצות, מילוי תות, קרם נוגט ועוד.
בשנת 2013 יצא קו מוצרים חדש בו ניתן למצוא שוקולד פרה בטעמי חטיפים אחרים של חברת עלית, בהם טורטית, טעמי, קפה נמס ומסטיק בזוקה. בשנת 2017 יצא שוקולד "בלונדי", שטעמו הוא שוקולד לבן וקרמל. קו הייצור של שוקולד פרה מייצר כ-20,000 טבלאות בשעה. מדי שנה נמכרות 50 מיליון חבילות שוקולד פרה.
1950: פתיתים (אורז בן גוריון)
בתקופת הצנע הקשה של שנות ה-50 פנה ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, לאויגן פרופר ז"ל, ממייסדי אסם, וביקש ממנו למצוא תחליף לאורז האהוב. פרופר החליט להשתמש כהשראה במאפה המזרח-אירופי "פערפאלאך", ששימש כמאכל בסעודה שלישית בשבת, וכן כאחד מסמלי ראש השנה, ופיתח אותו למוצר שגם נמכר לבישול. כך נולדו הפתיתים - גרגרי חיטה אפויים בצורה של אורז,
הנחשבים לאחת התרומות הקולינריות המקוריות של ישראל לעולם. הצורה הראשונה של הפתיתים הייתה צורת אורז, ובהמשך ועד היום יוצרו צורות נוספות ומגוונות כגון: כדורים קטנים שכונו 'קוסקוס' (לא להתבלבל עם הקוסקוס הצפון אפריקאי שעשוי סולת), טבעות, כוכבים, צדפים, לבבות ועוד. בנוסף לכך, הפתיתים נכנסו גם לארוחות גורמה מעבר לים. בישראל הפתיתים נחשבים למזון עממי שילדים אוהבים, אבל כיום הפתיתים נמצאים גם במסעדות בארצות הברית ונחשבים כמזון בריאות.
1955: פסטרמה הודו
פסטרמה הודו הפכה בישראל לחלק בלתי נפרד מכריכים לבית הספר ונשנושים בבית. ההתחלה של "נקניק הודו" של חברת זוגלובק הייתה כתוצאה ממחסור בחומרי גלם.
הקמת מדינת ישראל הציבה אתגרים רבים בפני המפעל הקטן. מרבית העובדים היו מגויסים למלחמה, המפעל היה מנותק ממקורות אספקת הבקר בארצות השכנות, ובני המשפחה עשו מאמצים כבירים כדי לעמוד במשימה העיקרית שלהם באותם ימים: אספקת בשר לצה"ל.
המחסור בבקר הוליד פתרון יצירתי וחדשני, ונעשה שימוש בבשר תרנגולי הודו מלולי המשק המשפחתי, כתחליף לבקר. ב-1955 המפעל החל לייצר נקניק מבשר תרנגולי הודו, לאחר תהליך של מחקר ופיתוח שהיווה פריצת דרך עולמית בתחום המזון. עם ההתפתחות הטכנולוגית הצליחה זוגלובק להביא את המוצר גם לקהל הרחב, וזכתה להצלחה גדולה.
ב-1969 החברה השתתפה ביריד מזון בקלן בגרמניה, מה שהוביל להזמנות ראשונות מחו"ל. עד היום נשמר בחברה המתכון המקורי של הפסטרמה הודו, אליו נוספו טעמים וסוגים נוספים, כמו למשל פסטרמת "דק דק דק", ועוד.
1959: ממרח השחר העולה
חברת השחר העולה הוקמה בשנת 1948, עם קום המדינה על ידי האחים וידברג. החברה יצרה דברי מתיקה שונים, ובשנת 1959 החלה לייצר את הממרח הפופולארי - קרם מובחר למריחה - ממרח השחר העולה.
מאז ועד היום לא השתנתה הנוסחה של הממרח וגם אריזתו לא השתנתה לאורך השנים פרט לתוספת הסימונים הנדרשים ומלבד מהדורות מיוחדות של האריזה: מהדורת חיוכים, מהדורת יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל ועוד. ממרח השחר העולה הוא אחד המותגים המזוהים עם הישראליות בזכות הטעם הנוסטלגי שמזכיר את טעמי הילדות שלאורכה נהגנו לקנא בילדים שהביאו לבית הספר כריך עם שוקולד.
1962: קוטג'
קוטג' החל להיות מיוצר בישראל בשנת 1962 על ידי חברת תנובה. הוא הוצג לראשונה על ידי ישראל שטאובר, אז סגן מנהל מחלבת תל אביב, שיצא עם משלחת לארה"ב ושם טעם את גבינת הקוטג'.
במשך שלושה וחצי חודשים חקר את המוצר ולבסוף חזר ארצה עם קוטג' ניסיוני להצגה בפני ההנהלה. כולם חשבו תחילה כי מדובר בטעם מקולקל, אך החליטו בכל זאת לתת לגבינה צ'אנס ושטאובר החל לעבוד על ייצור המוצר עד שהגיע למרקם ולגודל הגרגר המושלם שמותאם לטעם הישראלי.
באותם ימים, הקוטג' היווה מוצר ייחודי שטרם נראה כמותו, והיום, 60 שנים אחרי, הוא מוצר אהוב ומוביל שעליו גדלים דורות רבים וצורכים אותו על פרוסת לחם, לצד סלט ירקות וחביתה או בכפית היישר מהגביע. בשנת 2013 המותג קוטג' תנובה התרחב ונוספו טעמים שונים. כיום ישנם 10 מוצרים שונים תחת המותג, ביניהם קוטג' בקטנה 5% / 9%, קוטג' 5% עם זיתים ירוקים, קוטג' 5% עם שום שמיר, ועוד.
1964: במבה
בשנת 1964 השיקה אסם לראשונה חטיף תירס בטעם גבינה, אולם שיווקו לא נשא רווחים משמעותיים. שמו של החטיף, במבה, נקבע בשל הדמיון למילים הראשונות שתינוקות לומדים להגות. רגע לפני סגירת המפעל החליטה אסם לצפות את הבמבה בחמאת בוטנים והחטיף נחטף מהמדפים.
אבן הדרך המשמעותית הראשונה של במבה הייתה בשנת 1967 במהלך מלחמת ששת הימים. הבמבה תפסה מקום מכובד על מדפי החטיפים בקנטינות הצבאיות וליוותה את החיילים בימי המלחמה. בכך הפכה לחטיף שאינו פונה רק לילדים.
בשנת 1980 החליטה הנהלת אסם לייצר את הבמבה על טהרת החומרים הטבעיים בלבד בתוספת ויטמינים חיוניים, ובאותה שנה הושקה גם במבה אדומה בטעם תות שדה. לכבוד חגיגות ה-60 למדינת ישראל, החליטו באסם למלא את הבמבה בקרם נוגט בהשראת המנהג הצה"לי לטבול את הבמבה בשוקולד. במרוצת השנים הושקו מהדורות מיוחדות רבות של צורות שונות לבמבה הקלאסית כמו לבבות, פרחים, פירמידות ועוד.
דמות התינוק של במבה נוצרה בראשית שנות ה-90 יחד עם הג'ינגל "אין, אין, אין כמו במבה", שהפכו למזוהים עם המותג. מאז ועד היום במבה הפכה לאייקון ולחלק מהותי בתרבות הישראלית. כיום מפעל במבה החדשני בקרית גת מייצר מעל מיליון שקיות במבה ביום, וכ-20 מיליון שקיות בחודש.
1968: שוקו
מי לא זוכר את השוקו והלחמנייה שהוגשו בזמנו בקייטנות רבות כארוחת עשר? בשנת 1957 הוקם קיבוץ יטבתה בלב הערבה. בשנת 1959 הוקמה בקיבוץ רפת, על אף התנגדותם של מומחי החלב בארץ שטענו כי בתנאי האקלים של המקום לא ניתן לגדל פרות המניבות חלב.
האתגר האדיר היה להביא פרות הולנדיות מטמפרטורה ממוצעת של 10 מעלות צלזיוס ל-47 מעלות, אבל כמו שאמר בן גוריון: 'תעזו, תתמידו, תצליחו'. ב-1962, בעזרתו של משה הס מחולדה, הוקמה מחלבת יטבתה. בשנת 1968 ייצרו במחלבה בפעם הראשונה את השוקו והחלו לשים אותו במכונות לממכר עצמאי לכל מי שעושה דרכו לאילת.
המקום עם השוקו, מזנון יטבתה, הפך לאגדה. עברו עוד כמה שנים והתחילו להפיץ את השוקו לכל בית בישראל. לאורך השנים נולדו לשוקו עוד "אחים" רבים, כגון משקאות מוקה, שוקו מקופלת, טורטית, בלונדי, מרשמלו, כיף כף, קרמל, מילקשייקים ועוד. בשנים האחרונות נפתח גם "ברז השוקו". כל מי שרוצה, יכול פשוט לעצור ביטבתה ולמזוג לעצמו כוס שוקו צוננת ישירות מהברז.
1975: טורטית
המוצר (שכמו שוקולד פרה, חווה עתה הפסקה בייצור השוטף), שרבים מאתנו עדיין זוכרים איך קפצו לשק"ם בזמן השרות הצבאי כדי להמתיק אתו את היום, הושק על ידי חברת עלית בשנת 1975.
באותה עת שווק שוקולד חלב ממולא בקרם בטעם רום תחת שם המותג "ג'מייקה". באותו קרם נעשה שימוש גם בוופל המצופה. שמו של החטיף נקרא טורטית משום שהוא מזכיר במבנהו עוגת שכבות מסוג טורט. החטיף, המיוצר במפעל חטיבת הממתקים של שטראוס בנוף הגליל (שגם אם עלה בשבוע האחרון לכותרות בנסיבות עגומות, אבל הסב - ועוד יסב - לכולנו שנים של עונג) , עשוי ופל המצופה בשוקולד ובתוכו קרם שקדים בטעם רום.
במהלך השנים שיווקה עלית מהדורות מיוחדות של החטיף כגון טוררררטית - חטיף ארוך בשליש מן האריזה הרגילה, טורטית עם שוקולד לבן, שוקולד פרה בטעם טורטית, משקה חלב בטעם טורטית, רולדה טורטית, גלידה בטעם טורטית, מילקי בטעם טורטית, ועוד.
1980: שניצל טבעול
הסיפור על השניצל שהקדים בעשרות שנים את טרנד ההתנזרות מבשר, החל בתחילת שנות ה-80, כאשר ד"ר מיכה שמר ז"ל, טכנולוג מזון וחבר קיבוץ לוחמי הגטאות, פיתח שניצל העשוי מסויה - פתרון חדשני שלא היה קיים בעולם, עבור חברת פתקו.
המוצר יועד בפיתוחו עבור הציבור החרדי כתחליף בשר: מוצר פרווה, מזין ועשיר בחלבון. בשנת 1985 זיהה גזי קפלן, שהיה אחראי מטעם הקיבוץ ולימים מנכ"ל טבעול ואסם, את הפוטנציאל הגדול של המוצר והחליט לרכוש את החברה. המפעל החל לפעול בקיבוץ לוחמי הגטאות עם טכנולוגיה חדשה ששיפרה את איכות המוצר.
בשנת 1993 השיקה לראשונה טבעול את שניצל התירס, ומהר מאוד הוא הפך לאחד המוצרים הנמכרים בישראל. בשנת 1995 נרכשו 58% אחוזים מטבעול על ידי חברת אסם השקעות. במרץ 2010 הושלמה רכישת החברה על ידי אסם.
החברה, שהייתה חלוצה בפיתוחים טכנולוגיים חדשניים מן הצומח, התקדמה לפיתוח מגוון קולינרי עשיר מן הצומח (בין המוצרים: שניצל כרובית / ברוקולי, המבורגר צמחוני, כדורי בשר צמחוניים ועוד), והיא ממשיכה לחתור לקידום תזונה מקיימת ואורח חיים "טבעולי", באופן המתאים למגמות הצרכניות ורוח התקופה.
הכתבה מתפרסמת גם במגזין "עסקים" של מעריב