הסיפור הלא ייאמן על ניצולת השואה שביקשה לחדש את הדרכון

לרותי אלעזר, ניצולת שואה בת 91, חולת סרטן בעלת 100 אחוזי נכות ו"פטור מתור", יש הרבה שמחת חיים ונחישות, אבל מעט מאוד הבנה במסתרי האינטרנט.

כשהחליטה לקחת את בני המשפחה לטיול שורשים בבולגריה, גילתה שהדרכון שלה לא בתוקף. מכיוון שלא הצליחה לקבוע בעצמה תור מראש באתר משרד הפנים, הגיעה אתמול, כמה ימים אחרי שמדינת ישראל ציינה את יום השואה, בכוחות עצמה, ללשכה בכפר סבא - ולא ביקשה הקלות מיוחדות אלא עמדה פיזית בתור, בתקווה שמישהו ישים אליה לב.

"אחרי שחיכיתי זמן מה", מספרת רותי, "ניגש אלי מאבטח מאוד נחמד, נתן לי כיסא ואמר שהוא מאוד ישמח לקדם אותי בתור, אבל שהוא לא רשאי והסביר שהוא הולך למנהלת, שרק לה הסמכות לעשות את זה. אחרי זמן מה הוא חזר ואמר, 'המנהלת עסוקה'".

"ישבתי וחיכיתי עוד כמה זמן והוא חזר אליה ואמר לי שהיא עדיין עסוקה כרגע ואין לה זמן, וביקש שאתן לו את הפרטים האישיים שלי והם כבר יחזרו אלי. עניתי שאם האישה עסוקה, שתגיד לפקידה שלה שתקבל אותי, מה היא חייבת לראות אותי? לעשות לי צילום ולבדוק אם באמת משהו בריאותי אצלי לא בסדר? זה הרי או שהיא מאמינה למאבטח או שלא.

"לא קיבלתי את התשובה הזאת ופניתי לעוד מאבטח שהיה שם וביקשתי עזרה. הוא היה גס רוח. 'את לא קולטת מה אומרים לך?', הוא כעס, 'אם יש לך תלונות תשלחי הודעה לכאן' והצביע על שלט שתלוי על הקיר ועליו מצוין איזה אי מייל. אני בת 91, אני צריכה לדעת אי מייל? לא אכפת לי התור. אני לא נוסעת מחר - ובכל מקרה, לבית העלמין 'מנוחה נכונה' בכפר סבא, אני לא צריכה את הדרכון. אבל אני לא מוכנה לקבל את האטימות שיש במדינה הזאת".

כולנו נחשפנו לכתבות על סבלם של הממתינים בלשכות משרד הפנים ברחבי הארץ, כשהם נדרשים לבקש דרכון או להאריך את תוקפו.

האטימות של משרד הפנים וחלק מפקידי רשות ההגירה והאוכלוסין כלפי כלל האוכלוסייה, שצריכה להילחם על כל תור פנוי לחידוש דרכון או הוצאת תעודת זהות (כאילו מדובר במצרך יקר ערך ולא בשירות בסיסי שהמדינה חייבת לתת לאזרחיה משלמי המיסים), היא בלתי מתקבלת על הדעת - אבל התעמרות בקשישים ונכים, שחלקם לא מסוגלים להתמודד עם מערכת הזמנת התורים המיושנת שבאתר המשרד, שגם אנשי הייטק מרימים מולה ידיים, היא פשוט בלתי נסבלת.

מה עוד, שמסתבר שבגלל האפשרות לזמן תורים מראש, שאינה זמינה לחלק מהאוכלוסייה (שאינה נגישה לטכנולוגיה. בעיקר במגזרים הערבי והחרדי), "הפטור מתור" שלו זכאים נכים וקשישים אינו בתוקף. זאת אומרת, שמי מהם שלא מסוגל להזמין תור מראש, נדון להישאר בארץ.

לסיפור שלנו יש במקרה הזה סוף טוב: אחרי התערבות "וואלה!", מצאה מנהלת הלשכה (המאוד עסוקה) פנאי - והתקשרה לרותי כדי לקבוע לה תור. כמה עוד יש כמוה? כנראה עשרות, אולי מאות - אנשים שמחמת גילם ייאלצו לוותר על היציאה מישראל, גם אם הם עוד מסוגלים פיזית ליהנות ממנה.

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "ככלל, רשות האוכלוסין וההגירה עושה כל שניתן כדי לסייע למי שנזקק לסיוע מיוחד, גם אם לא תמיד קבע תור מראש, מבלי לפגוע בשירות לשאר הלקוחות. זאת על אף שהחוק קובע כי בגוף בו ניתן לקבוע תור מראש, מחויב כל לקוח לקבוע תור.

"במקרה האמור, הגיעה הפונה ללא זימון תור, שמשמעו המתנה בתור עד שניתן יהיה לשלב לקוחות שלא קבעו תור. במטרה למנוע מהגברת המתנה, נלקחו ממנה הפרטים והבוקר נקבע לה תור מסודר. אני מתנצלים על תחושתה ושמחים שהנושא בא על פתרונו".