"מאז אותו היום, אמא לא צחקה יותר"

סגן איתמר ירון נפל בקרב לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים והוא בן 20 בלבד. אחרי מותו הוענק לו עיטור העוז. אחיו, ד"ר גיורא ירון, מחלוצי ענף ההייטק בישראל, מספר על החיים לצד הזיכרון

ד"ר גיורא ירון
03/05/2022

איתמר ירון נפל בקרב לכיבוש החרמון, אור ליום 22 באוקטובר 1973. על לחימתו של איתמר בקרב לכיבוש החרמון כתב אחד מפיקודיו: "בין ההתפוצצויות הרבות שמענו היטב את קריאות ה-'אחרי' האופינית, קריאות שעודדו אותנו ונסכו ביטחון גם ברגעי הקרב הקשים ביותר.

לשיא הגיע בנופלו. הוא רץ קדימה בינות לכדורי הצלפים השורקים בקירבתו בכדי לחלץ לוחם שנפצע מכדורי האויב. אותו לוחם, אריה ואזה ז"ל, קיבל קודם לכן פקודה מאיתמר לשכב ולרתק קדימה, אך נפגע.

איתמר לא נשאר חייב לפקודו הפצוע וחשוף לכדורי האויב, חרף כל הקריאות אליו לכרוע ברך ולתפוש מחסה, הוא רץ קדימה במטרה להגיע לאריה ולהצילו. בדרכו אל הפצוע פגע בו כדור אויב ושם קץ לחייו".

אחינו, אורי, כתב לאזכרה לנופלי החרמון: "עדיין זוכר אני בבהירות את אותו יום סתווי, שטוף שמש, בו חזרתי, תלמיד כיתה ז' מבית הספר. המלחמה זה מכבר הסתיימה, כותרות העיתונים התמקדו בהפסקת האש והיה נראה כי התופת כבר מאחורינו.

מרגע שנכנסתי הביתה - החיים כבר לא היו כשהיו. גם הזיכרון. ההארד דיסק האישי, חולק לשניים - "לפני המלחמה" ו"אחרי המלחמה". מאותו יום ועד מותה לפני כעשר שנים, אמא לא צחקה יותר".

ואכן חור ענק נפער במשפחתנו. השנים לא מקהות את הכאב ותחושת האובדן. לפני כמה ימים איתמר היה אמור להיות בן 69.

אני מניח כי היה מקים משפחה והיה היום עם ילדים ונכדים, אך במקום איתמר החי והתוסס נשארנו עם פינות זיכרון אצל אחי אורי ואשתו נעמי ובבית של צילה ושלי.

בחדרו של איתמר שבבית ההורים ברחובות קפא הזמן מלכת: חדרו נשאר כפי שהיה ביום צאתו למלחמה, בגדיו תלוים מגוהצים בארון ואפילו הפטיפון שהשאיל מאישתי צילה עדיין עומד בחדרו בהמתנה לתקליט אותו יוכל להשמיע.

עוד בוואלה!

לרקוד על שתי חתונות? מהפכת ה-VR בשירות האירועים

בשיתוף כלות אורבניות
איתמר ירון ז"ל. באדיבות המשפחה
סגן איתמר ירון, בעל עיטור העוז. בן 20 היה בנופלו בקרב על כיבוש החרמון(צילום: באדיבות המשפחה)

הקוד האתי של איתמר

את ליל הסדר השנתי אנחנו פותחים מידי שנה בשיר של זאב אלתגר-מירון (אביו של סרן מירון אלתגר שנפל ביום הכיפורים כשריונר) אותו היה מקריא אבי בתחילת כל ליל סדר מאז נפילתו של איתמר. זהו חלק מקרב השיכחה והרצון לשמר את זיכרו של איתמר בקרב ילדינו ונכדינו.

אני בחרתי להנציח את שמו של איתמר ע"י הקמת חברה רפואית שתיקרא על שמו: "איתמר מדיקל". הימים הראשונים היו קשים. המזכירה הייתה עונה לטלפון בשיגרת לשון: "איתמר שלום" - ולי השם הטעון עושה חידודים, חידודים.

בחלוף השנים, כמצופה, התרגלתי לשמוע "איתמר שלום", "אני עובד באיתמר", "קניתי מניות איתמר", כל המונחים המוכרים מחיי חברה. איתמר לא הייתה עוד חברה עבורי. מעבר לרצון הטבעי לראות חברה גדלה ומצליחה היה חשוב לי שתשמור על הקוד האתי אותו הנחיל לנו איתמר.

ד"ר גיורא ירון, אחיו של איתמר. נחשב לאחד מחלוצי תעשיית ההייטק בישראל(צילום: באדיבות המצולמים)

הכותב, גיורא ירון, נולד באוגוסט 1948 בקיבוץ מנרה. הוא דוקטור לפיזיקה, יזם, איש עסקים, אנג'ל ישראלי שכיהן גם כיושב ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב. רשם שישה פטנטים ופרסם מעל עשרים מאמרים מדעיים. ד"ר ירון נחשב לאחד מאבות תעשיית ההייטק בישראל והיה מעורב באקזיטים בסכום מצטבר של למעלה מ-5 מיליארד דולר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully