שם: אייל גרונר, בן 34, מייסד ומנכ"ל סיינט.
מי אני: טכנולוג חזק וחדור מטרה. אם אני רוצה משהו אעשה הכל כדי להשיג אותו ומקווה שיגידו עלי שאני חושב מחוץ לקופסא. התכונה הכי חשובה לסטארטאפיסט היא לא לוותר ולראות את החיובי.
שורשים: סבא מצד אבא, שהיה בן דודו של דב גרונר, נולד בהונגריה ועבר שם את המלחמה. אחרי שנפטר גיליתי שנתן עדות ביד ושם.
הוא איבד את כל משפחתו כשהיה נער, הצליח לברוח עם אחיו והם התחבאו ביערות וישנו בשלג. הוא סיפר שכשהגיע לאיזשהו כפר והיה מאוד רעב, חילקו שם בשר. הוא לא נגע בו ובדיעבד התברר שזה היה בשר אדם. כשהם הגיעו לארץ פגש את סבתא שלי, שעלתה מלוב ובאה מבית אמיד. כשפרצו שם פרעות, אחיה נרצח והמשפחה הייתה צריכה לשלם הרבה מאוד כסף כדי שיבריחו אותם לארץ. הם עברו ממקום למקום בעקבות העבודה של סבא ובסוף התיישבו ברחובות.
סבתא מהצד של אמא באה ממשפחת ירושלמית שורשית, דורות בעיר, עם שורשים מתימן ועיראק. סבא, שהגיע מקהיר, עבד בדואר. אבא היה חשמלאי והפך לעובד בחברת חשמל. את כל הלוגיקה והחוש הטכני ירשתי ממנו.
מאמא, שהייתה אחות בשערי צדק, קיבלתי את החוש העסקי. כשהייתי ביסודי היא קנתה לי שקית עם יויו ואמרה, לך תמכור בכיתה. הייתה נותנת לי את העיתון ושואלת מה יותר כדאי עכשיו, יורו או דולר, ואני ישבתי וחישבתי, היא גם זאת שלימדה אותי להתמקח. הם הכירו באחד הקיבוצים והתיישבו בירושלים, בשכונת גבעת מרדכי.
הילדות שלי: אני הרביעי במשפחה דתית, כיפה סרוגה, הם ציפו לבת וקיבלו בלגניסט. למדתי ביסודי ממלכתי דתי ובתיכון בהימלפרב. שיחקתי כדורגל, התאמנתי בטאקוונדו וכילד שומר שבת הייתי יוצא לטיולים ארוכים ברגל.
בגיל 13, שני חברים דיברו על האקרים ואני שאלתי מה זה והתחלתי לקרוא ולהתעניין. היה לנו מחשב בבית ולמדתי לבד את הכל. בהימלפרב היה שיעור מחשבים אצל המורה יוסי אהרנסון, שם למדתי קצת לתכנת וכשהתגלה שבמחשבים בבית הספר יש תולעת, הייתי סקרן איך זה עובד ועזרתי לו לנקות את המחשבים.
כילד הייתי בקבוצת האקינג, היינו מתכתבים, עושים דברים יחד - כל מיני דברים, בלי לפרט. בגיל 14 וחצי התחלתי לעבוד עם העיתונאי עידו קינן. היה לי הרבה ידע ועזרתי לו. אני זוכר שהוא העביר לי דיסק עם הסוס הטרויאני, והצלחתי להוכיח קשר לאחד החשודים וזה פורסם.
קריירת נעורים: בגיל 15 הלכתי לסניף של בנק גדול כדי לפתוח חשבון בנק. עצרתי ליד הכספומט, התחלתי לשחק אתו והצלחתי להיכנס לרשת הפנימית של הבנק. הלכתי לסגן מנהל הסניף וסיפרתי לו שיש להם בעיה. הוא לא הבין על מה אני מדבר ועידו קינן כתב על זה כתבה.
חודש אחרי הייתי שוב בבנק וראיתי שהוציאו את הכספומט. הייתה שם עמדת מסחר עם מקלדת, תענוג להאקר, רק תפרוץ, ושוב מצאתי בעיה. הלכתי לסגן המנהל שזיהה אותי ואמר שקרא את הכתבה ועכשיו הוא יודע מה הוא צריך לעשות, פחדתי שיקרה משהו רע, אבל הוא אמר לי שהוא רוצה את מספר הטלפון שלי. כשהייתי בדרך לבית ספר התקשר אלי מנהל האבטחה של כל הבנק וביקש להיפגש איתי.
קבענו במסעדה יוקרתית בירושלים, חיכו לי שם שלושה אנשים והם ביקשו שאסביר מה גיליתי ומה הם צריכים לעשות, לפני שנפרדנו הוא זרק לי, בוא לעבוד אצלנו בחופש הגדול. הגיע החופש הגדול, חיכיתי ושום דבר. הרמתי טלפון ושאלתי מה קורה. אחרי יום חזרו אלי עם הצעת עבודה. המשכתי לעבוד גם במהלך הלימודים. פעמיים בשבוע הייתה מחכה לי מונית של הבנק ליד התיכון, לוקחת אותי ללוד ומחזירה אותי בערב הביתה.
האקינג: ב - 2004 היה כנס האקינג גדול בתל אביב. הייתה שם תחרות וירטואלית שבה היה צריך לפרוץ לבנק ולגנוב כסף. הגעתי לשם בלי מחשב. החבר'ה מהבנק נתנו לי אחד ואמרו, לך תפרוץ. הצלחתי וזכיתי במקום הראשון.
חברת אלאדין חילקה שם "אי טוקן" וכשהורדתי משהו מהאתר שלהם מצאתי פירצה ודיווחתי להם עליה. הם ביקשו להיפגש, נתנו לי הצעה מאוד גבוהה ואני הלכתי לבנק ואמרתי שאני צריך לעזוב. הם לא נתנו לי ובסוף מצאתי את עצמי עובד ארבעה חודשים בשתי עבודות, הרוב מרחוק ואז פתחתי חברה משל עצמי.
באג סק: הקמתי אותה בגיל 16 וחצי ביחד עם עידן אמיר, שהיה בן 28 ויכול היה לרשום אותה על שמו. הוא היה אחראי על הפעילות העסקית ואני על הטכנולוגיה. כחברת סייבר, היינו פורצים ללקוחות שלנו ומסבירים איך עשינו את זה ואיך לתקן את הפירצה. ואז התגייסתי לצבא, ליחידת מודיעין טכנולוגית ועידן לקח אליו את החברה עד שהשתחררתי.
נדיה: בת הזוג שלי. היא הכניסה לי את הטוב, פתחה בפני את כל מה שאינו עבודה, יש לה חכמת חיים ולב ענק, האהבה לחיות באה ממנה. היא התחילה באבטחת מידע, עברה להייטק, הייתה קואוצ'רית והיום היא מתעסקת במסחר בבורסה. אנחנו גרים במרכז תל אביב ויש לנו שלושה חתולים וארבעה כלבים, אחת מהן בת 20 ולאחת יש שלוש רגליים.
ורסייף: אחרי השחרור שינינו כיוון ועשינו מוצר נגד הונאות. מכרנו אותו לבנקים, חברות ביטוח וחברות כרטיסי אשראי והשתלטנו על כל אירופה וכל זה בלי לגייס כסף בכלל. ב- 2013 הייתה לנו אופציה להירכש על ידי חברה גדולה או לקבל השקעה ואחרי חמישה חודשים קיבלנו טלפון מנציג של "F5", תאגיד סייבר ענקי, שמתמחה בהפיכת דאטה סנטר ליותר מהיר ובטוח, והוא ביקש שנגיע לניו יורק כי יש לו הצעה בשבילנו. טסתי עם המשקיע שלי.
בפגישה קיבלנו הצעה יחסית נמוכה והמשקיע קם מהשולחן ואמר, זה לא רלוונטי, אני רוצה מספר עם תשע ספרות ויצא. לאט לאט העלנו את המחיר ובסופו של דבר קיבלנו קרוב ל - 100 מיליון דולר ונשארתי לעבוד שנה ומשהו, כי היה חשוב לי שהמוצר שלנו יתחבר לזה שלהם.
אקזיט: הייתי אז בן 24. עברתי חצי שנה של אטרף מוחלט, איבדתי את זה טיפה ובזבזתי המון כסף בזמן קצר יחסית. בדיעבד זה היה שיעור טוב שעברתי. אז שאלתי את עצמי, מה הלאה? היו כמה דברים שחשבתי עליהם.
האופציה הראשונה הייתה חינוך תקופה קצרה הייתי מדריך של יזמים צעירים שבאו מאוכלוסיות קשות ואהבתי להשפיע על הנוער. האופציה השנייה הייתה להתעסק בענייני ביטחון והשלישית - להקים משהו גדול באמת. כשעשינו את האקזיט היינו חברה קטנה יחסית, 40 עובדים, 100 מיליון דולר, זה לא הרגיש לי מספיק. שאפתי לחברה עם מאות עובדים, בעלת שווי משמעותי, שתגן על הרבה לקוחות.
סיינט: ב- 2015 הייתי בכנס הכי גדול בעולם לאבטחת מידע והבנתי שיש יותר מדי טכנולוגיות ומוצרים. ארגון שרוצה להגן על עצמו חייבת לקנות המון מוצרים ולהעסיק הרבה אנשים שיתפעלו אותם ולהתאים אותם לעבוד ביחד.
רציתי להקים פלטפורמה שמכילה מגוון מוצרים, פשוטה להפעלה, פשוטה לתפעול, ועובדת בשביל הלקוח, כשהכוונה לא הייתה לכוון לארגונים הגדולים, שיש להם את המשאבים לדאוג לעצמם, אלא דווקא לחברות הבינוניות והקטנות.
באותה השנה, אחד הארגונים הממשלתיים בארץ התקין את המערכת וזיהינו מתקפה איראנית. עזרנו לעצור ולאתר את המבצעים. אנחנו מתמקדים בארה"ב ואירופה, אבל יש לנו גם לקוחות באפריקה ואסיה, דרך שותף אירופאי. החברה צומחת בטירוף.
לפני שנתיים היינו 50 עובדים והיום 250, ואנחנו מחפשים אנשים שאוהבים אתגרים וטכנולוגיה, שיודעים לחשוב מחוץ לקופסא, יודעים לעבוד בצוות ורוצים להשפיע. יה הרבה עובדים שנמצאים בארגון גדול ולא מנצלים את הפוטנציאל שלהם. יש לנו משרדים בראשל"צ, לאלה שבאים מהדרום וירושלים ובעזריאלי בת"א. אנחנו עובדים היברידי, יומיים מהמשרד, יומיים מהבית ויום לבחירה.
השקעות: אני מוצא אנשים שרוצים להיות יזמים, עוזר להם עם הכסף הראשוני ומחבר אליהם משקיעים, הכל בתחום הסייבר. אני מושקע ב"סימולייט", שעושה סימולציות של התקפות סייבר, ב"סייקוד", שעוסקת בהגנה על הסורס קוד והקלאוד, "בילד סקיוריטי", הסניף של "אלסטיק" בארץ, "באגסק" עדיין עובדת ושתי חברות חדשות, "סינק" ו"סייקלופס".
ניהול זמן: יש כ- 600 עובדים בכל החברות שבהן אני מושקע, ואני לא פעיל בהן ביום יום. אני בבורד, עוזר אם צריך ולומד מהם המון.
פנאי: פעם הייתי אוכל המון בשר ומטעמי בריאות הפסקתי גם עם חלב והפכתי לטבעוני. סלט אני ממש לא אוהב. הפנאי שלי אלה החברות שאני עוזר להן, אני מתנדב במשטרה כשצריך, עשיתי כמה קורסים במד"א והצלתי פעמיים חיים, פעם אישה מבוגרת שנחנקה במסעדה ועשיתי לה הימליך ובפעם השנייה בתאונת דרכים קשה שנדיה ואני היינו מעורבים בה. חוץ מזה, התחלתי ללמוד גלישת רוח.
צופה פני עתיד: אני מתפקס על סיינט בשנים הקרובות ובעזרתה לעזור לכמה שיותר ארגונים להגן על עצמם. בעתיד הרחוק אני מרגיש צורך לעשות טוב בעולם הזה, מאנרגיה ירוקה ועד חינוך טוב יותר.