למרות שמדובר בסוד גלוי, בעיקר בשנים האחרונות, יתכן שהמידע הבא יהיה מוזר עבור כל מי שחשב שמקור הבירה בבלגיה בגרמניה או באנגליה. מסתבר שאחת העדויות המוקדמות לייצור בירות בארץ ישראל מתאורכת לשנת 2890 לפני הספירה באזור עין הבשור בנגב, אז התגלו חרסים עתיקים ששימשו כמבשלת בירה מקומית.
אמנם אותה מבשלת בירה קדומה קשורה לשלטון המצרי ששלט בארץ ישראל ולמסורותיו ולא ממש מדובר במסורת יהודית-מקומית, אבל עדויות נוספות מהאלף השלישי לפני הספירה מעידות על כך ש"תרבות הבירה" העתיקה הייתה כאן והתפשטה אט אט אפילו למתחם חסן ערפה בתל אביב. מסתבר שהמשקה שהומצא לפני יותר מ 9,000 שנה והיו שחשבו שהוא בכלל הגיע מהאלים, אמנם לא ירד מהמיתולוגיה או מהשמיים, אבל הפך להיות סוג של משקה אלים עבור רוב אוכלוסיית העולם.
כמה שעות אחרי שסיימנו את חגיגות יום העצמאות ה 74 למדינת ישראל וזה אולי הזמן לספר שצריכת הבירה המקומית, הגם שאינה גדולה - ולמעשה ממוקמת במקום הלפני אחרון (רק לפני טורקיה) בכמות צריכה לנפש באירופה, עלתה בשנים האחרונות ובפרט כשאמורים הדברים בשבועיים שבין פסח ליום העצמאות. כנראה אפקט פוסט חמץ.
לכן הכתבה הזאת מוקדשת לבירות כחול לבן, ובעיקר למותגים הוותיקים שנמצאים איתנו שנים רבות ושימשו כמעין אבני דרך לכל מבשלות הבירה הקטנות והפריחה הבלתי נתפסת שמתרחשת בתחום בשנה שנתיים האחרונות.
הנשר ממריא
מאז ועד היום שוק הבירות המקומי הצמיח מותגים ישראליים מובילים שזכו גם בפרסים בתחרויות בירה ברחבי העולם, כגון: גולדסטאר, מכבי ופיתוחים רבים של בירות בוטיק שנרשמו בעיקר בעשור האחרון. אבל הראשונה לזהות את הפוטנציאל בשוק המקומי הייתה בירה נשר, ולא הבירה השחורה המוכרת לכל ילד וילדה שגדלו בשנות השמונים, אלא בירה נשר לבנה, הבירה הראשונה שיוצרה בישראל בשנת 1934 ופתחה את צ'אקרת ייצור הבירות המקומית לרווחה.
הנשר הלבנה, לאגר בהירה וקלה נמצאת גם היום בשוק אחרי שעברה מיתוג מחדש לפני כמה שנים.
כמה עשורים מאוחר יותר ומותג הבן של "נשר" הלוא הוא גולדסטאר, הגיח לאוויר העולם בשנת 1950 וכבש במהרה את השוק.
"גולדסטאר וזו לא סיסמה, היא הבירה הנמכרת ביותר בישראל" אומר אביב בן זיקרי, מנהל שיווק של טמפו בירות, "היא מכוונת לכולם, היא עממית. הקהל שלנו הוא כולם, אין גברים או נשים. בשנים האחרונות אנחנו רואים שאחוז הגברים-נשים ששותים גולדסטאר עומד על 45/55.
וזה הולך אחורה משנות החמישים והשישים עם שני המותגים המובילים שלנו גולדסטאר ומכבי בהתאמה". המתכון של גולדסטאר, בירת לאגר כהה, הוא מתכון מסורתי שמה שהשתנה בו בשבעים השנים האחרונות הם רק חומרי הגלם וטכניקות הייצור שהשתכללו, היא זכתה בפרסים שונים במהלך השנים ומהדורות ייחודיות כמו גולדסטאר UNFILTERED ו SLOWBREW שהפכה מאוד פופולרית בברים ופאבים ברחבי ישראל.
מכבי בירה בינלאומית
בירה מכבי נחשבת לבירה האלטרנטיבית הרשמית של ישראל. היא יוצרה לראשונה בשנת 1968 ויועדה לקהל צרכנים ישראלי איכותי בבתי מלון ומסעדות יוקרה ובעיקר לייצוא. לאורך השנים בירה מכבי קטפה 4 מדליות זהב בתחרויות בינלאומיות נחשבות, בשנים: 1977 בלוקסמבורג, 1979 בפריז, 1981 בבריסל וב-1995 ברומא.
למרות זאת, בשנות השמונים והתשעים חל פיחות בתדמיתה, היא אמנם נמכרה היטב בבקבוקים (זוכרים את הבקבוק השמנמן בסגנון בלגי?), אבל נחשבה למותג שעובד היטב למרות שלא משקיעים בקידומו. רק עם עליית התרבות האורבאנית האלטרנטיבית, היא חזרה להיות טרנדית ואהובה מאוד לא רק על לוגמי לאגר בהירה ותיקים, כי אם גם על היפסטרים תל אביבים עדכניים.
כשאני שואלת את בן זיקרי מה הבידול בין השתיים הוא מספר שבעבר מכבי הייתה בכלל מיועדת לתיירים. "שתיהן יושבות על אותה קטגוריה של בירת לאגר, אבל יש ביניהן הבדלים ברמת המרכיבים ובטעמים השונים בתוך הקטגוריה. בזמן שכאמור גולדסטאר היה המותג היותר חזק, שפונה למכנה רחב יותר של קהל, מכבי שהיום היא בירה בגובה העיניים, הייתה בעבר בירה שקרצה לתיירים שבאו ארצה מכיוון שהלאגר הבהיר הוא מה שתושבי החוץ שתו. היא נתפסת מאד איכותית, לא פרימיום אבל לחלוטין מביאה סיפור אחר".
בן זיקרי מוסיף שמכבי שהופיעה בישראל בשנות השישים, הייתה הבירה הראשונה שנמכרה בבקבוקי זכוכית בשיטה האמריקאית. "בזמנו זה היה עניין של היגיינה ובטיחות שלא הייתה קיימת בטכנולוגיה של שנות השישים".
תרבות השתייה התפתחה בישראל פלאים, ותעשיית הקראפט בפריחה, עד כמה התחרות מביאה אתגרים בשיווק הקלאסי?
"זה תמיד עניין של ביצה ותרנגולת. מצד אחד, ככל שיש יותר התעניינות בעולם הבירה ויש יותר מתחרים אז כל התעשייה נהנית מזה. מצד, שני ככל שיש יותר תחרות אתה כל הזמן צריך לחשוב איך אתה ממציא את עצמך מחדש.
התחרות הזאת היא משהו שאנחנו מחבקים ומעריכים, וכדוגמה מהלך שעשינו לא מזמן הוצאנו מהדורה משותפת של מכבי ומבשלת הדובים, מבשלת קראפט שאנחנו מעריכים את האיכויות שלה. ובאופן כללי, אנחנו תמיד נעדיף את הקראפטים הישראלים שצומחים פה בייצור מקומי ולא בירות מיובאות מחו"ל.
אנחנו מחבקים ומבינים את עולם החדשנות וצועדים בכיוון שלו, ואנחנו עומדים לקראת המשך החודש להוציא מהדורה מיוחדת וחוזרת של גולדסטאר שתהיה הפתעה, וגם במכבי צפויות חדשנות בנושא, ואנחנו מאד מתרגשים".
עד כמה חומרי הגלם השתנו?
"בימי ראשית המדינה היה קשה להשיג חומרי גלם בישראל, הייתה בעיה של מטבע זר, יכולת הרכש של המדינה הייתה לא טובה וייצרו בירה ממה שיכלו, למשל מדורה ומכל מיני דגנים אחרים. החל משנות השמונים החלה מגמה עקבית של שיפור חומרי הגלם, והיום אנחנו מייצרים משעורה שזה משהו ייחודי בנוף המיינסטרימי. במיינסטרים מנסים להוזיל עלויות ולהוסיף כל מיני דגנים אבל אנחנו לא מתפשרים".
אתם מרגישים בפועל את העלייה בצריכה, על אף שאתם מותג גדול בייצור המוני?
"הצריכה משתנה, אבל הצרכנים מוציאים יותר כסך על בירה ולאו דווקא שותים יותר. תרבות השתייה מתפתחת אבל עדיין לא בהלימה למה שקורה באירופה או בארה"ב שם כמות הבירה הנמזגת היא מדהימה, ובערב ממוצא שותה צרכן בירה ליטר-ליטר וחצי בירה וחוזר הביתה על האופניים.
אבל המגמה טובה, יש גידול וצרכנים רוצים בירות יותר מיוחדות, יותר יקרות ויותר קראפטיות. המהלך שעשינו עם מבשלת "שפירא" הוכיח את זה. יש פה גלגל קסמים שמזין את עצמו, צרכנים סקרנים למותג חדש, וזה מעודד את התעשייה לעשות דברים עוד יותר מיוחדים".
אמא ישראלית, אבא דני
"אמנם שוק הצריכה לא ממש עולה אבל הצרכן המקומי מקבל יותר דברים מגוונים" אומר אלעד חורש, מנהל שיווק בירה, CBC (החברה המרכזית למשקאות). "הצרכן הישראלי אוהב את בירות החיטה והחיטה הישראלי אוהב היא יותר מתקתקה. אנחנו רואים התעניינות הולכת וגוברת בשנים האחרונות בבירות מיוחדות, וזה השינוי המרכזי שקורה בעולם הזה".
בחברה המרכזית מייצרים בישראל ברישיון קרלסברג וטובורג (שמקורן בדנמרק), ובשנים האחרונות מיוצרות מהדורות מיוחדות של קרלסברג לומה וטובורג רד שמותאמות במיוחד לקהל הישראלי. "טובורג רד ולומה שיצאה לפני שנה וחצי הן וריאנט ייחודי לישראל שקרלסברג נתנו לנו לפתח. אחד הדברים שלמדנו על הצרכן המקומי הוא שכל הנושא הארומטי מאד חשוב לו, הצרכן למד להריח את הבירה ולא רק לשתות אותה. היא לא מסוננת, ואצל הישראלים בירה לא מסוננת היא מדד למשהו איכותי יותר. כל מי שטעם אותה התאהב בה".
גן השקמה
עד כמה החך שלנו באמת שונה? אנחנו הרי טסים לחו"ל שותים וטועמים
"הבירה השולטת פה עדיין תהיה הלאגר, אבל יש קהל גם לכבדות יותר. הצרכן הישראלי בשונה משאר העולם אהב שנים יותר את הלאגר האדמונית מהבהירה. בעולם המגמה לחלוטין הפוכה, אבל בשנים האחרונות זה לאט לאט מתאזן".
בחברה המרכזית משקיעים כרגע במבשלת קראפט חדשה בשם "שקמה". חורש מסביר שהמהלך הגיע מהצורך הצרכני להיכנס לעולמות חדשים. "יש לנו את הברומאייסטרים המקצועיים ביותר שמייצרים פה את הבירות מהמתכונים הבינלאומיים אבל אנחנו גם מאפשרים להם מגרש משחקים להתנסות עם כל מיני סגנונות וחומרי גלם שונים. זה כיוון הפיתוח שלנו כרגע. יש לנו אחריות ללמד את הישראלים ולהכניס אותם לעולמות חדשים. חשובה לנו גם ההגשה הנכונה, הטריות, זו הדרך להכניס צרכנים חדשים למעגל".
אלכסנדר הגדולה
ואי אפשר בלי פזילה קטנה לעולם הקראפט. מבשלת אלכסנדר אותה ייסד הטייס לשעבר אורי שגיא שבירה הייתה תחביבו והפכה למקצועו, נוסדה בשנת 2008 ושמה אפשר לומר את אבן הפינה לפריחת תעשיית מבשלות הקראפט בישראל. רק כדי לסבר את האוזן, אלכסנדר בירת הבוטיק המובילה בישראל, כיום מייצרת חביות ובקבוקים בכמות של כמיליון ליטרים לשנה לערך.
"אני חושב שיום העצמאות זה זמן לדבר על בירה ישראלית, כי אם את מסתכלת לא 70 שנה אחורה אלא 10-12 שנים, לא ממש היו לנו אפשרויות בחירה כאן" אומר שגיא. "את זוכרת שבעבר היינו מביאים במזוודה מחו"ל שוקולדים וגבינות? אז היו אנשים שהיו מביאים בירה. ומתוך המחסור הזה זה מה שהניע אותי אז כצרכן מאוכזב".
היה צימאון כאן לזה? איך זה התקבל?
"מצד אחד כן, היה צימאון גדול. אבל בזמנו הקבוצה שבאמת הייתה צמאה לדברים חדשים הייתה קבוצה מאד קטנה. וההתייחסות המקומית לבירה הייתה שבירה טובה מגיעה מאנגליה, מבלגיה מגרמניה ובירה ישראלית היא לא משהו טוב. אז אנשים היו קונים לפי המחיר. ובאמת בעשור האחרון עם השנים אני רואה את הקהל החדש שטועם ומגיע, שרוצה ומסתקרן ומבין שזה אפשרי לעשות את הדברים הטובים הללו גם בארץ. הסיבה העיקרית שבזכותה אנחנו גדלים משנה לשנה, ואנחנו גדלים מאד, זה רק בזכות הקבוצה שגדלה, זה לא הפרסומות בטלוויזיה".
באלכסנדר מתמקדים כל הזמן בחידושים. כך למשל אחרי ה- IPA המוצלחת שלהם הם מיישרים קו עם החדשנות העולמית בתחום ומייצרים את טרופיקל IPA. "זו בירה שהיא השפיץ של תעשיית הקראפט הבינלאומית מבחינת חידושים, יש כל הזמן חידושים בתחום ואני שמח לומר שאנחנו ממש בחזית של זה, רצים קדימה עם הסגנונות המובילים בעולם".
ובכל זאת, היכן האתגרים בייצור ישראלי?
"האתגרים היו ותמיד יהיו עדיין סביב המחיר. זה שיח שאגב מאפיין את כל מה שקורה סביבנו פחות מסביב לטעים לא טעים והרבה מסביב למחיר או "למה זה יותר יקר מהסטנדרט". ואנחנו רוצים לעשות את הבירה הכי עממית שאפשר, אבל לעשות בירה מעולה בהיקפים בהם אנחנו עובדים זה יקר יותר ממותג המוני".
שגיא מציין אתגרים נוספים שנוגעים לחומרי הגלם. "אין בישראל חומרי גלם עיקריים שזה לתת וכשות. את הכל אנחנו מביאים מחו"ל וכשיש הזדמנות אנחנו משתמשים בחומר גלם מקומי אבל בסדרות מצומצמות. אנחנו עושים בירה שנקראת חיטה ישראלית, משתמשים בה בחיטה מקומית וזה אתגר לא קטן כי אין כאן לתת חיטה אלא החיטה שמשמשת ללחם.
יש פה אתגר מקצועי אבל הבירה כייפית ואהובה. השמרים שלנו התפתחו בארץ הקודש, אבל מבחינתנו הישראליות העיקרית ואת זה אני מרגיש באופן אישי היא הישראלים שהם אנחנו שמייצרים לישראלים שאוהבים בירה, אנשי האדמה, וזה מה שחשוב".
