המופע של הורוביץ: "פקידות קפיטליסטית, קיצונית ומנותקת"

גבירותי ורבותי התגעגעתם? הבחירות שלכם חזרו, עם כל הלכלוכים והטינופים הרגילים, שלשם שינוי מגיעים הפעם מצידו של מי שנחשב, בדרך כלל, לג'נטלמן.

די היה להאזין לנאומו חוצב הלהבות של יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ בבוקר יום שישי האחרון, כדי להבין שהוא כבר שועט לעבר הקלפי ובדרך לשם הוא מצא שעיר לעזאזל: "פקידות קפיטליסטית, קיצונית ומנותקת, מנהלת את תקציב המדינה", סימן את המטרה, "פוגעת בחברה ללא רסן ומבלי שאף אחד בחר בהם. למדנו את כל הטריקים, יותר לא יהיה אפשר לעבוד עלינו".

אם מישהו לא הבין מדוע נאמרו הדברים דווקא עכשיו, חידד: "בבחירות הבאות מרצ והעבודה צריכות להתמודד יחד" - כאילו מרצ והעבודה אינן שותפות, כמעט שוות, לממשלה שאחראית לתקציב המדינה ולהבנות עם הקפיטליסטים, רחמנא לצלן, מהאוצר.

הנאום הזה (בכנס לכבוד ה-1 במאי שקיימה קרן ברל כצנלסון), שעלב עמוקות בפקידי האוצר (שבקדנציה הנוכחית דווקא זוכים לעדנה וכבוד אחרי שנים של רמיסה וזלזול), אולי נעם לאוזניים של כמה ממצביעי מרצ, אבל הוא הוכיח שאצל השמאל הישראלי, ולתפארת האידיאולוגיה המפא"יניקית, אפשר לדרוך על כמה פועלים פחותי דרג.

כשאביגדור ליברמן, חברו לקואליציה, שמע את הדברים, הוא בחר לשתוק. מצד אחד הוא רוצה לצלוח את מושב הקיץ בשלום ולהעביר תקציב, ומהצד השני, הוא יודע, כמו שהורביץ יודע, שאף אחד מהיושבים באולם, אלה שמדברים גבוהה גבוהה על חברה שוויונית לא מעלים על דעתם לוותר, למשל, על חלק קטן מהקרקעות שלהם בקיבוצים ובמושבים למען תושבי הפריפריה העניים, השיתופיות והשוויון. כי סיסמאות לחוד והחיים לחוד.

ואם כבר ניתוק, נדמה שלא "הפקידות הקיצונית הקפיטליסטית" היא זו שמנותקת, אלא הכוכב שעליו חי הורוביץ הוא זה שהתנתק מהמציאות.

עם העובדות אי אפשר להתווכח: אם יש תחום שעליו ממשלת ישראל מקבלת ציון חיובי פלוס - הרי שהוא התחום הכלכלי. נכון שנקודת הפתיחה שקיבלה מקודמתה הייתה מצוינת, אחרי מבצע החיסונים, ועם משק שחזר לעבוד בכל העוצמה.

ובכל זאת, הממשלה הנוכחית הצליחה לעשות את הבלתי יאומן ולהעביר תקציב, להפחית את הגירעון,, להוריד את שיעור האבטלה, לשמור על שיעורי אינפלציה נמוכים יחסית לעולם ולהעביר רפורמות חשובות, כמו הרפורמה בחקלאות, שמטריפה את בוחרי מר"צ והעבודה.

הם טוענים שמדובר בפגיעה בחקלאות העברית, כשברור לכל בר דעת, שזו תקועה כבר עשרות שנים, שבויה בידיהן של מועצות עסקנים ומעלה את יוקר המחיה. רק שלמועצות עסקנים יש כוח, ממש כמו לוועדי עובדים. הם בדיוק הגורמים שאנשים כמו הורוביץ ומירב מיכאלי למשל - שאולי ירוצו ביחד בבחירות הקרובות, לא מעוניינים להסתכסך אתם, גם כשהם מבינים שהם משרתים, לכאורה בשם הפועלים, אינטרסים של גורמים כלכליים רבי עוצמה.

לכל ההישגים האלה של הממשלה (ושוב נזכיר: הממשלה שכוללת את מפלגות העבודה ומרצ כשותפות חשובות) אחראיים מקבלי ההחלטות ביחד עם "הפקידים הקיצוניים מהאוצר", אותם עוכרי הסוציאליזם שאיתם רוצה הורביץ לסגור חשבון. עבודתם היא לשמור על הקופה הציבורית והם מבצעים אותה במקסימום, וכן, נכון - יש ביניהם כמה כוחניים ובלתי נסבלים.

אבל הסיבה האמיתית להתנפלות של הורוביץ עליהם, היא אחרת: הכישלון הטוטאלי של מתווה המתמחים שהוא ניסה לקדם - וקרס. שר הבריאות הבטיח למתמחים הבטחות סרק על אי פגיעה בשכר ושעות עבודה מצומצמות וזרק אותם מתחת לרכבת. האשמים בסיטואציה הנוכחית, לטענתו, הם פקידי האוצר שטמנו לו מלכודות ועשו מניפולציות ותרגילים, ועכשיו הוא בא איתם חשבון, ומבטיח שלא יעבדו עליו יותר עם כל הטריקים והשטיקים. מהיום הוא שר בריאות מנוסה וחזק.

הכי קל להאשים את הש.ג, אבל מי שצריך לקחת אחריות על הכישלון, זה המפקד שלא ידע להוביל את הכוח בבטחה ליעד - ואת זה הורוביץ לא מוכן להפנים.

אז לפני שהוא מחלק ציונים לפקידי האוצר, רצוי ששר הבריאות יעשה בדק בית במשרד שלו, ישליט שם קצת סדר, וידאג בינתיים לתקצוב בתי החולים שנמצאים על סף התמוטטות כלכלית. למרות הבטחותיו לתקציב אחיד ובטוח, מנהליהם עדיין ממשיכים לזחול על ברכיים פצועות בתחנונים, כדי להשיג עוד כמה שקלים במטרה לתת לנו טיפול רפואי ראוי.

בעוד הם מנסים לגמור עוד חודש ולשלם שכר לעובדים ולספקים, מתברר שהשר הממונה עליהם התחיל כבר את מערכת הבחירות שלו. זו שבמסגרתה הוא תוקף את המדיניות הכלכלית של הממשלה שבה הוא חבר ואפילו מוציא, בשם העובדים כמובן, את דיבתם של עובדים אחרים.

אולי זו התנהגות אופיינית למי שהוא אופוזיציונר בנשמתו: לצעוק ולהצביע על מחדלים מבלי לשאת באחריות, אבל הורוביץ - כמו חלק מחבריו למפלגה (ובמפלגת-האחות, העבודה), היה צריך להפנים את האחריות המיניסטריאלית ולהבין שהחיים הפוליטיים הובילו אותו למקום שבו צריך גם לנהל. או בקיצור: להתנהג כמו שר ולא כמו ח"כ מהאופוזיציה.