שנה לאסון מירון: מדינת ישראל לא נתנה לפצועים אפילו שקל

במלאת שנה לטרגדיה בהילולה במירון, חזרנו אל הפצועים באסון. בעוד משפחות הנספים זכו לפיצוי, הפצועים מהאירוע לא ראו שקל ומוצאים את עצמם נגררים בהליכים מתישים. העוול הזועק לשמים הביא אפילו את ח"כ משה גפני לשתף פעולה עם חקיקה שמציעה יו"ר ועדת הרווחה, אפרת רייטן

15/05/2022
בווידאו: 45 הרוגים וכ-155 פצועים באסון הר מירון (צילום: נ.מ, kol haolam, אדמה, צ'אט בוואטסאפ, ירון בלושטיין TPS, תיעוד מבצעי מד''א, יוסי פלור, אלי ידיעות מהשטח בטלגרם, דוברות המשטרה, גבריאל בן שמעון ושלומי גבאי; עריכה: אסף דרורי)

45 בני אדם נספו באסון מרון, 145 נפצעו. שנה חלפה מאז אותה הילולה שהפכה לאירוע לאומי טראומטי ורק בשבוע שעבר הועברו 22.5 מיליון שקלים לפיצוי משפחות הנספים, כשכל אחת מהם תקבל חצי מיליון שקלים. לעומת משפחות הנספים, את הפצועים באסון מירון מדינת ישראל הפקירה.

עד לרגע זה, אף אחד מהם לא קיבל דבר: לא עזרה במימון הטיפולים, לא סיוע נפשי, ולא הכרה בנכות או קצבה, אפילו צנועה, שתאפשר להם לשרוד עד להחלטה סופית בעניינם.

לו היה מדובר בגורם פרטי, שהיה מסיר אחריות מאלה שנפצעו בגלל רשלנותו, כבר מזמן היינו צועקים "חזירות". לו היה זה נוכל, הרי שאדווה דדון הייתה כבר מזמן דולקת אחריו ברחובות, עושה לו שיימינג ודורשת תשובות לקול תשואות הצופים.

אבל במקרה הזה, מדובר במדינת ישראל, שאמנם הכריזה יום אבל לאומי מייד אחרי האסון (ולקחה עליו אחריות, כשהחליטה לפצות את המשפחות שאיבדו שם את יקיריהם), אבל מתעלמת מאלה שהצליחו לשרוד אותו וזקוקים לעזרתה המידית ומתנהגת כבריון חסר לב.

טוב לדעת (מקודם)

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

מוגש מטעם שחל
דגלי הלאום במוסדות הממלכתיים הורדו לחצי התורן (בתמונה: עספיא), אבל המשך ההתנהלות מול הנפגעים היה הכל חוץ מממלכתי(צילום: אתר רשמי, דוברות המועצה המקומית עספיא)

"הזדקנתי ב-20 שנה"

מנדל (השם המלא שמור במערכת), 53, הוא הפצוע הראשון שהוטס לרמב"ם. ברגע אחד מצא את עצמו בתחתית ערמת האדם והוא לא זוכר כלום מאז, רק את מה שסיפרו לו. חסיד ברסלב ששירת בגולני שלף אותו החוצה משם, ביצע בו החייאה, כמו שלמד בשירות הצבאי - וכשהדופק חזק איתר חובש, שפינה אותו לאוהל המרפאה. במרפאה הרדימו, הנשימו אותו ועשו לו צנרור קנה, פרוצדורה שלא נוהגים לעשות בשטח באירוע רב נפגעים וכך ניצלו חייו.

"הייתי במצב אנוש", הוא אומר, "פינו אותי לבית החולים זיו, שם לא היו ערוכים לטפל במצב שלי ומשם הובהלתי לרמב"ם. אחרי יומיים הצליחו להעיר אותי. הייתי פחות מעשרה ימים בבית החולים ושוחררתי הביתה. מאז אני לגמרי לבד. בגלל שלא הגיע חמצן למוח במשך כמה דקות, יש לי פגיעה מוחית ואני מתמודד עם בעיות ריכוז, ערנות ואובדן זיכרון לטווח קצר. אני צריך לרשום שמות של אנשים ומקומות כדי לא לשכוח. הזדקנתי ב- 20 שנה.

"לקחתי את כל ימי חופשת המחלה שצברתי בעבודה על חשבוני ואף אחד אפילו לא התקשר לשאול מה שלומי. מבחינתם, ברגע שחזרתי לנשום לבד, הכל בסדר. לפני 22 שנים נפצעתי בפיגוע ירי ועברתי גיהינום בביטוח הלאומי עד שקבעו לי 20% נכות, אז מה יכולתי לבקש עכשיו? להגיד שיש לי בעיות זיכרון? איך אפשר להוכיח את זה? כשפניתי לעורך דין הוא אמר שאני צריך לחכות לפחות שנה מיום האירוע בשביל לתבוע, כדי שיהיה אומדן מדויק של הנזקים ולראות מה שהממשלה תחליט. הוא גם אמר, שאם יהיה פיצוי מהמדינה, הוא לא יוכל לייצג אותי".

ועדת החקירה הממלכתית. באוצר מעדיפים לחכות למסקנות, למרות שהוועדה כלל לא עוסקת בנושא הפיצוי. בינתיים חלק מהצפועים נמק בלי לקבל אפילו תמיכה צנועה, עד שיימצא פיתרון מוסכם(צילום: פלאש 90, יונתן זינדל)

"נעשה פה עוול גדול"

דביר כהן, פצוע נוסף, שיחזר בראיון לרדיו צפון, 104.5 את רגעי האימה: "פשוט נפלו עלי כמו דומינו. ככל שהזמן עבר אז עוד משקל ועוד משקל, הלחץ היה עצום, אנשים איבדו נשימה, התעלפו. הוציאו אותי משם שוטרים שמשכו אותי מהיד ותודה רבה לבורא עולם שהיא לא נפרקה. פינו אותי לבית החולים עם שני שברים בגב, שברים ברגליים, בעיות בעצבים ובנשימה.

"עד היום אני הולך עם קביים וסובל ממוגבלויות. לא קיבלתי גרגיר מהמדינה. הייתה לי וועדה בביטוח לאומי וקיפלו אותי כדי לראות אם כואב לי. זה תלוי בהמון טפסים, בירוקרטיה שלוקחת המון זמן. נעשה פה עוול גדול. אנשים צריכים לקבל טיפולים שהקופה לא מממנת. אני צריך לעשות טיפול הידרותרפי ובגלל שסיימתי את הזכאות שלי בקופת חולים, הפסקתי את הטיפולים כי אין לי איך לשלם באופן פרטי. אני לא עובד, אשתי הפסיקה לעבוד והמדינה אפילו לא התקשרה כדי לבקש סליחה".

בסוף יוני 2021 הגיש ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה, הצעת חוק לפיצוי נפגעי מירון, שקובעת הקמת וועדה בינמשרדית עם נציגי הביטוח הלאומי לגיבוש מתווה לפיצוי מידי של משפחות הרוגי ופצועי האסון במירון. הקואליציה עשתה מאמץ גדול כדי לסכל אותה ושרי האוצר והמשפטים הבטיחו שיגיעו לפשרה בעניין. בתשובה לפנייתנו אמר דוברו של שר המשפטים שהוא לא עסק בפצועים, אלא בנספים בלבד ובעניינם ניתן מענה.

חיילי פיקוד העורף מחלצים מבין הריסבות "ורסאי" 2001. בביטוח הלאומי הכינו הצעה שמסתמכת על המקרה כדי לפצות את פצועי האסון במירון(צילום: דובר צה"ל)

המדינה מעדיפה מתים על פצועים

עו"ד אסף פוזנר, שייצג חלק ממשפחות הנספים והפצועים מאסון ורסאי לפני 21 שנים אומר, שלמדינה קל לתת פיצוי לנספים, כי מדובר ב - 45 אנשים שנספו, "אבל המספרים של מעגל ראשון שני ושלישי של נפגעים גם יכול להגיע ל- 100,000. יש אנשים עם הוכחות, תיעוד מבית חולים, טיפולים, אלה האנשים שהמדינה הייתה עושה בשכל לו הייתה מסיימת איתם את ההליך.

יש פה גם פצע לאומי שצריך לרפא. המדינה פעלה יפה מאוד בקורונה, עם אוכלוסייה גדולה שנפגעה, כך שהיא מסוגל להתמודד עם סיטואציות כאלה".

הביטוח הלאומי לא חיכה לחוק, וגיבש טיוטה למבנה פיצויים לפצועים, שהתבסס על מנגנון הפיצוי של פצועי אסון וורסאי, לפיה פצועי מירון יקבלו פיצוי של 1,800 שקלים לחודש למשך 25 שנים. באוצר מסרבים לאשר את המתווה הצנוע יחסית, בטענה שצריך לחכות למסקנות וועדת החקירה הממלכתית ורק אז לקבוע את גובה הפיצוי.

כאן המקום לציין, שפיצוי הנפגעים לא נמצא במנדט הוועדה ולכן היא אינה עוסקת בו. מה גם, שעד מועד פרסום המסקנות יכול לעבור עוד זמן רב, ובינתיים משפחות רבות עלולות לקרוס.

מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי. התפרץ בדיון על נציגי האוצר(צילום: ראובן קסטרו)

ביטוח לאומי רוצה לפצות, האוצר מעכב

כך נוצר מצב אבסורדי, שבו הביטוח הלאומי רוצה לשלם לפצועים פיצוי כלשהו ולא יכול. מכיוון שהמתווה לא אושר, נאלצו שם להתייחס אל פצועי מירון כאילו נפלו מסולם, או מדויק יותר, כאילו נפגעו בתאונת עבודה, מה שאינו נכון, אינו מידתי ואינו תואם את מצבם, מה גם שהליך ההכרה אורך זמן רב.
ב - 7 בפברואר השנה, במהלך דיון בוועדת העבודה והרווחה, אמר נציג האוצר ש"צריך לשקול ולראות מה עושים עם הפיצוי לפצועי מירון" ולקחת בחשבון שאסור שתהיה אפליה בין פצועי האסון למבוטחים אחרים בביטוח הלאומי, כי אי אפשר לעשות איפה ואיפה בין אזרחים.

מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי התפרץ עליו: "זה זועק לשמים מדובר במשפחות, רובן מרובות ילדים, אלה שנותרו עם צלקות ונכות לצמיתות מעל עשרה אחוזים והם מתמודדים עם המצב האיום והנורא שאליו הם נקלעו שלא באשמתם, ולא כתוצאה של פעילות שנגעה בהם.

"לא יעלה על הדעת שהתרופה הגיעה והחולה מת. מה ההיגיון? הם צריכים את העזרה עכשיו. עברו שבעה - שמונה חודשים. הסיפור של תקדימים ותהליכים שיקרמו עור וגידים, והשלכות רוחב, כל מיני ביטויים של אגף התקציבים, מספיק. יש משפחות שכורעות תחת הנטל. מתי הם רוצים לסייע להם? כשזה לא יהיה כבר רלוונטי? אנחנו נמצאים עם הפצועים בקשר ומלווים אותם. אבל זה לא מספיק, כי הקצבאות של הביטוח הלאומי מלכתחילה לא מיועדות לתת מענה לתוצר של אסון כזה".

חבר הכנסת משה גפני: "זו חרפה. הייתה החלטה בוועדת הכספים שמגיע לנספים כסף והפצועים לא מקבלים כלום"(צילום: נועם מושקוביץ דוברות הכנסת)

"החשב הכללי מסתכל דרך החור בגרוש"

"הנסיון מראה", קובע פוזנר, "שכשאתה משלם מהר זה יותר זול לך. כך גם היה בוורסאי. כשהוגשה הצעת החוק לפיצוי נפגעי וורסאי, ביקשתי מסגן היוהמ"ש אז, שהמדינה תציע פיצוי לפי חוק נפגעי תאונות דרכים. הם לא הסכימו, כי זה הצביע על לקיחת אחריות מוחלטת. בוורסאי, בניגוד למירון, שם הפצועים באו ממקומות שונים בארץ, נפגעה קהילה שלמה, כל המעגלים קרסו.

"אמרתי אז, שאם יפצו על פי חוק נפגעי תאונות דרכים, התשלום שהמדינה תיתן יהיה מופחת בצורה ניכרת וכך היא גם תפזר את התיקים בין בתי משפט שונים כדי שלא ייווצר עומס. אבל מה שהטריד אותם היה התקדים שזה יצור. כאילו שתקרות קורסות בכל חודש. בדיעבד המדינה הייתה צריכה לפצות אותם אז ולא להגיע לפיצוי גבוה פי כמה ולמצב שאחרי 21 שנים לא כל הנפגעים קיבלו את כל הכסף. זה מה שקורה כשהחשב הכללי מסתכל דרך החור שבגרוש".

פוזנר חותם את דבריו באמירה מדהימה: "אם הבניין של וורסאי לא היה קורס בירושלים, אלא בת"א, נגיד חלילה בהיכל מנורה במשחק של מכבי ת"א, זה היה נגמר הרבה יותר מהר. האוכלוסייה מהשכבה הסוציואקונומית הנמוכה, ערבים וחרדים, לא מעניינת את הקהל ואת המדינה".

יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ אפרת רייטן. הצעת החוק תעבור?(צילום: ראובן קסטרו)

גפני ורייטן משתפים פעולה

חבר הכנסת משה גפני, יו"ר ועדת הכספים לשעבר זועם. "זו חרפה. הייתה החלטה בוועדת הכספים שמגיע לנספים כסף והפצועים לא מקבלים כלום. הממשלה הזאת רעה. יש פתרון חוקי לעניין, שיוציאו כסף עכשיו וגמרו את זה. מדינה מתוקנת לא הייתה עושה עוולה כזו. צריך לקבוע בחוק לפצות את האנשים האלה, כי לא מתקבל על הדעת שנותנים לנספים ולא לפצועים. החרפה הגדולה יותר, שמונחת הצעת חוק שנותנת למצבים כאלה פתרון קבוע ומונעת את השתדלנות המבישה הזאת, אבל היא לא עוברת".

גפני מדבר על הצעת חוק "סיוע לנפגעי אסונות לאומיים אזרחיים" שמובילה ח"כ אפרת רייטן, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ועברה בקריאה טרומית. מטרת החוק היא לקבוע מסגרת שתאפשר לממשלה להכריז על אירוע אסון לאומי אזרחי, על מינוי של שר כגורם מלווה מטעם המדינה לנפגעים ומשפחותיהם, שיסיע להם במיצוי הזכויות, והסדרת מנגנון יעיל ומהיר לתשלום דמי הסיוע המגיעים להם.

"הגיע הזמן שהאחריות של המדינה על הנפגעים באסונות אזרחיים תעוגן בחוק", אומרת רייטן. "ביום רביעי, ל"ג העומר, שבו נציין בדיוק שנה לאסון מירון, תעלה ההצעה שעליה חתומים כל נציגי סיעות הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, להכנה לקריאה ראשונה בוועדת העבודה והרווחה".

יש לקוות שהדברים שאמר מנכ"ל הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר בוועדת העבודה והרווחה, יהדהדו באוזני שרי ממשלת ישראל: "צריך למצוא דרך לתת לפצועים פיצוי עכשיו, לא מחר, אתמול. תמיד אפשר לקזז את זה אם הדבר אכן ידרש. הם מתמודדים עם מצוקה איומה. כשאמא נותרה עם ילדים נכים ואב המשפחה נספה שם. באסון, לא מדברים על שגרה ולא מדברים על השלכות רוחב. פשוט מושיטים יד".
.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully