"פעם הפכתי שולחנות והיום אני יושב סביב שולחנות"

הוא מספר שילדותו הייתה דלה בחומר, אך לא חסר בה כלום, מסביר למה איומי המורים לפתוח בשביתה לא ממש קשורים אליו, מתכוון להיאבק על שכר המינימום וגם טוען שהפוליטיקה הארצית לא מעניינת אותו. ארבעה ימים לפני הבחירות לראשות ההסתדרות, היו"ר ארנון בר דוד פותח את הכל

19/05/2022

שם: ארנון בר דוד, בן 65, יו"ר הסתדרות העובדים הכללית.

מי אני: אוטודידקט. יש לי את היכולת לצלול לנושא שקשור לתחום שלי, ללמוד אותו לעומק, ויכולת אנליטית לייצר פתרון לבעיות שיש בו. אנשים הם הדלק שמניע אותי, אני צריך אותם לידי, עזרתי וקידמתי אלפים במהלך השנים.

שורשים: הוריו של אבא הגיעו בשיירת חמורים לישראל מפרס בשנות ה- 20 של המאה הקודמת, השתקעו בירושלים ובהמשך עברו לת"א. סבא נפטר בגיל צעיר וסבתא חיה עד גיל 100. אבא, שהיה ילד יתום, עבר ללמוד בקיבוץ בית השיטה. הוא איש אשכולות, אדם מדהים, שתנאי הפתיחה שלו בחיים לא היו גבוהים, והוא פילס את דרכו בשתי ידיו, היה סא"ל בשריון, לחם בכל מלחמות ישראל, התחיל את דרכו המקצועית כפועל במפעל המים של עיריית ת"א וסיים אותה כראש אגף.

הצד של אמא עלו מאזור רוסיה - מולדובה במסגרת העלייה השלישית, הגיעו לשכונת שפירא בת"א כשהם חסרי כל וגרו בדירת חדר. הייתה תקופה שסבא עבד וסבתא הייתה מטפלת. הם חיו מהיד לפה והסתמכו על קצבת הביטוח הלאומי.

אמא נולדה בת"א ופגשה את אבא בקפה ויטמן ברחוב אלנבי, מקום הבילוי אז. הם התחתנו, הביאו שלושה ילדים - אני הבכור - ועברו לקריית שלום. אבא עבד תמיד קשה בעירייה ובעוד עבודה, אמא עשתה עבודות קלדנות בבית. גרנו בדירת שני חדרים ואני הייתי מסדר להם את המיטה בלילה.

עוד בוואלה!

כך תוכלו לבחור שמן זית איכותי

בשיתוף יד מרדכי
יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד. על ילדותו: "לא היה לנו הרבה ולא חסר לנו כלום"(צילום: אתר רשמי, אורן כהן, דוברות ההסתדרות)

הילדות שלי: היינו מאושרים. הייתי בוועד הכיתה, מועצת התלמידים ומדריך בצופים. לא היה לנו הרבה ולא חסר לנו כלום. לא חשבתי שאלה שגרים בצפון ת"א היו יותר טובים ממני, חשבתי שאני הכי טוב שיש.

ביסודי למדתי בית ספר "גבעת השלום" ואני עדיין בקשר עם המורה עדנה, שחינכה אותנו מכיתה ב' ועד ו'. היא הגיעה לטקס שלי בהסתדרות ואמרה על הבמה שכבר אז היא ידעה מה יצא ממני. רציתי להיות פסיכולוג, אולי כי תמיד אהבתי לדבר עם אנשים וגם העבודה שלי היום היא סוג של טיפול. בתיכון למדתי במגמה הומאנית בגימנסיה גאולה, והייתי תלמיד טוב.

כשהייתי ילד לא היו טלוויזיה ומחשבים, בקושי טלפון היה, אז קראתי המון. בימי שני, כשהספרייה הניידת, של הספרן אליעזר, הייתה מגיעה לשכונה, הייתי הראשון בתור. כשהייתי מזכ"ל ארגון העובדים בעיריית ת"א, טיפלתי בו כשיצא לפנסיה. בגלל שהייתי צמא לחומר קריאה, כשקיבלנו את עיתון "שערים" של ארגון העובדים של העירייה, הייתי בולע אותו וקורא מה אמר החבר שלמה לחברה שולה.

קריירה: התגייסתי לקורס חובלים ואחרי שנה עברתי לשריון, יצאתי לקצונה ואת רוב השירות עשיתי בסיני, והמשכתי עד לתפקיד מ"פ במילואים. חלק מהילדים שלי הם דור שלישי בחיל. אחרי השחרור התחלתי לעבוד בצופים כמרכז "שבט הגבעה", השבט שבו הייתי חניך בעצמי, הייתי מרכז הנהגה, ומשם עברתי למדור תנועות הנוער של עיריית ת"א.

ניגשתי למכרז של מנהל יחידה, אחר כך למנהל מחלקה, ובכל הזמן הזה אני כבר נשוי עם שלושה ילדים שאני צריך לפרנס, אז שלוש פעמים בשבוע עבדתי כמפיק לילה בעיתון "חדשות", הלכתי לישון בשלוש לפנות בוקר וקמתי בבוקר לעבודה בעירייה.

כשניהלתי מחלקה היו תחתי 1,000 אנשים ושם נדבקתי בחיידק של טיפול בעובדים. באתי מרקע של תנועת נוער, מפלורליזם, אהבת עובדים ואנשים ובמשך 11 שנים הייתי יו"ר ארגון העובדים של העירייה ואז עברתי לעמוד בראש הסתדרות המעו"ף.

הילה: אשתי, יו"ר מנהלת הליגה לכדורסל נשים, רעיה נהדרת ושותפה לדרך ואמא נפלאה. הכרנו בהסתדרות המעו"ף לפני עשר שנים, אנחנו גרים בקריית אונו ויש לנו ילדה משותפת. יש לי עוד חמישה ילדים ושבעה נכדים, השמיני בדרך.

במעמד החתימה על הסכם שכר בחברת האוטובסים "מטרופוליטן". "אני רוצה לראות את העובדים באים לעבודה, כדי לפרנס את המשפחה ולא למלחמה"(צילום: דוברות ההסתדרות)

הסתדרות: ב- 2109, אחרי 13 שנים בתפקיד, אבי ניסנקורן, שהיה שותף וחבר לדרך בשנים שבהם היה בהסתדרות, עבר למפלגת כחול לבן ובית הנבחרים של ההסתדרות, שבו מתקבלות ההחלטות המרכזיות, בחר בי להחליף אותו. אני ממלא את תפקיד היו"ר בשלוש וחצי השנים האחרונות, כשהבחירות לתפקיד יתקיימו ביום שלישי הבא, ה- 24 במאי.

במרץ 2019 נכנסתי לתפקיד. כשאני נפגש עם הוועדים, אני מדבר איתם על לאן אני רוצה להביא את ההסתדרות. אני רוצה לראות את העובדים באים לעבודה, כדי לפרנס את המשפחה ולא למלחמה.
השבתות: היו שביתות בעבר שהיו יכולות להימנע.

ממרום ניסיוני, אחרי שהשבתי מספיק, אני רוצה לראות איך אני מגיע להישגים בדרכי הידברות. פעם הפכתי שולחנות והיום אני יושב סביב שולחנות. אני לא רוצה לשבת על בריקדות אלא להיות בעולם חדש, יותר ממלכתי, כי אנחנו נמצאים היום בשורה הראשונה של המנהיגות הישראלית ולפי מאות האלפים שמצטרפים אלינו, הגישה הזאת עובדת.

להסתדרות הייתה תדמית גרועה של ארגון מיליטנטי, שנמצא עם היד על השלטר, מה שהביא לגל חקיקות נגדה שהשיא היה חוק בוררות חובה, שאותו הצלחתי להוריד. פעם אנשים היו נוסעים ברחוב ארלוזורוב בת"א, ורואים בניין מנוכר עם גדר, היום החומות הוסרו, הבניין שופץ ומשפחות וילדי תנועות נוער יושבים על המדשאות, השיח הפך להרבה יותר חיובי. אני רוצה להביא אותה למקום אחר, כי אם נמשיך להניף את הדגל של לפני 50 שנים, לא נגיע רחוק.

מייק אובר: שינוי הד.נ.א שאני מוביל מחלחל. נקודת המוצא היא, שמקומות העבודה צריכים להצליח, כדי שנוכל לדרוש תוספות שכר ולקבל אותן. עיריית ת"א היא דוגמא מצוינת. בשנת 2000 לקחתי את העירייה קדימה, עד אז היא לא הייתה משגשגת ומתקדמת.

כשסיימתי את מלחמות העולם שהיו שם בתקופת רוני מילוא, היא זינקה קדימה. אותו הדבר בבנק דיסקונט, גוף פרטי, עם יחסי עבודה גרועים. ייצרנו תהליכי עבודה חדשים, חתמנו על הסכמים עם העובדים החדשים והוותיקים, והיום הוא נמצא במקום אחר לגמרי.

במעמד הקמת ועד אלפא (חברות הבת של קבוצת בזק)(צילום: דוברות ההסתדרות)

מורים: האיום שלהם בהשבתה לא קשור אלינו. שני ארגוני המורים הם גופים עצמאיים, שלא נמצאים תחת כנפי ההסתדרות ויש להם את ההתנהלות שלהם.

עובדים מוחלשים: שמתי לעצמי מטרה לעזור לאלה שצריך להגן עליהם ושלחתי הרבה מהם ללימודים. בנוסף לעמותות שקיימות בארגון, קידמתי לאחרונה ת פרויקט "לומדים ומתקדמים" שמציע מגוון של מסלולי לימוד לתואר ראשון ושני לעובדים על חשבון ההסתדרות. תפקיד האיגוד המקצועי הוא לקדם את העובדים, כדי שתהיה להם מוביליות בתוך הארגון ולא יישארו באותו התפקיד.

נמלים: שני הנמלים הוותיקים הוזנחו במשך תקופה ארוכה על ידי המדינה, ושני הנמלים החדשים התחילו להבנות בתקופתו של זה שמתמודד נגדי. חשבו שיפריטו את כל הנמלים במדינה והזניחו את הוותיקים והמו"מ איתם היה תקוע שבע שנים. לקחתי את הנמלים אלי ויחד עם איגוד התחבורה חתמנו על הסכמים.

אני לא מצליח להבין למה אין תנועה לנמלים החדשים. אומרים לי שאין עובדים, אין מנופים ואין הרשאות והלחץ נופל על העובדים שלנו. שאלתי, אם נוסיף עוד 100 עובדים הלחץ ירד? הוספנו והבעיה לא נפתרה. המסקנה היא שהבעיה היא בניהול.

בנוסף לרפורמה בנמלים, הוצאנו לפועל את רפורמת מקורות, שהפכה אותה לאחת החברות המצליחות וגם רפורמת חברת החשמל הסתיימה בתקופה שלי. עכשיו נשאר לגמור רק את רפורמת הרכבת ובכך אני מסיים את הטיפול במקומות הבעייתיים.

עצמאים: בזמן משבר ההסתדרות דואגת לכולם ולכן, בתקופת הקורונה פתחנו את פורום העצמאים. על פי התקנון הם לא יכולים חברים מהמניין ויש להם את הארגונים שלהם, איתם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. אין לי בעיה אידיאולוגית איתם.

עם שר האוצר, הנגיד ונציגי המעסיקים. "30 שנים אני מלווה את העובדים ומעולם לא עזבתי אותם"(צילום: דוברות משרד האוצר)

חולשה מול האוצר: לא אצלי. אנחנו יודעים לשתף פעולה עם האוצר ולעמוד מולו. בקורונה קמתי יום אחד וקראתי בעיתונות הכלכלית, ששר האוצר רוצה לקחת על חשבון המגזר הציבורי 45 מיליארד שקלים, בהורדת שכר, ותק וגמול השתלמות. הוא לא קיבל ממני שום דבר. היו תקופות שעבדנו ביחד, המצאנו את התו הסגול ואת מודל העבודה מהבית עם הממונה על השכר.

הסכמי שכר חדשים: מיד אחרי הבחירות להסתדרות אנחנו פותחים את המו"מ על ההסכמים, כשניקח בחשבון את יוקר המחיה והטיפול בסקטורים המוחלשים ונעמוד על שלנו. גילינו אחריות וחיכינו שנה כדי להיכנס למו"מ. איפה היה המשק הישראלי היום אם היו הפגנות ושביתות בקורונה? מה, המדינה לא שלנו? לא רציתי לצאת לרחובות רגע אחרי שיש לי תקציב ראשון אחרי שלוש שנים. צריך לייצב את המשק ובדיוק בשביל זה חתמנו על עסקת החבילה.

עסקת החבילה: כשאמרתי ששכר המינימום יעמוד על 6,000 שקלים עוד לפני הקורונה, אנשים צחקו עלי. הביקורת של אנשים על ההסכם שחתמנו והעליה המדורגת מדי בשכר המינימום, היא פופוליזם זול. יש בידי 'נייר צד' ממנכ"ל האוצר, שבמידה ויהיה שינוי וייווצר פער בין שכר המינימום לשכר הממוצע, אפשר יהיה לפתוח את ההסכם ולתקן אותו.

אם יהיה צורך - זה יקרה. גם חישוב השעות הנוספות לא פוגע בעובדים. ככה זה בכל העולם וזו הייתה דרישת המעסיקים שהסכמנו לה.

עופר עיני: אין בינינו יחסים, בטח מהרגע שהוא החליט להתמודד מולי. הקמפיין שניהל היה לדעתי מלוכלך והגיע למקומות נמוכים ושפלים. רק צד אחד ירד נמוך. אני אמשיך עם הדרך שלי ומצדי הוא יכול להמשיך עם הפייק ניוז.

פנאי: פעם היה לי. במעט שנשאר אני עם המשפחה, רואה הצגות, ונפגש עם חברים מכל מני מעגלים.

צופה פני עתיד: הפוליטיקה הארצית אף פעם לא עניינה אותי. יו"ר ההסתדרות הוא תפקיד שמשפיע על חיים של מאות אלפי משפחות, זו משימת חיי ויש לי רצון גדול להמשיך בתפקיד.

30 שנים אני מלווה את העובדים ומעולם לא עזבתי אותם. לא פתחתי חברת גז, לא רצתי להנפיק בבורסה ולא ייעצתי לחברות גדולות נגד העובדים. אני נשאר איתם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully