אחותי, מה דעתך להצליח בהייטק? שיחה עם נשים שמביאות שינוי

אחוז הנשים הנמוך יחסית במקצועות הטכנולוגיה הוא אניגמה: מצד אחד מדובר באחד הענפים המתקדמים שבהם לעושים במלאכה לא אמורות להיות דעות קדומות לגבי נשים כשותפות-שוות. מצד שני, המספרים מייצגים הגמוניה גברית.

אבל יש מי שלא מתעכבות דווקא על הסיבות לפערים ומנסות לצמצם אותם. נשים שלאחר שהצליחו להתברג לתפקידים בכירים בתחומי הטכנולוגיה, החליטו בזמנן הפנוי (והלא רב) להושיט יד לנשים אחרות על מנת לסייע להן להגיע לצמרת, ואף לשאוף שבארגון שבו הן עובדות - נשים יצליחו, לפחות כמו גברים.

"מאוד חשוב שמקומות עבודה יהיו מגוונים מגדרית", אומרת נירית גרושקו, סמנכ"לית מחקר ופיתוח והנדסה באורמת טכנולוגיות. "הערך למקום עבודה שיש בו גיוון - גם ברמה עסקית וגם ברמה חברתית - הוא גדול. נשים וגברים חושבים אחרת, מול אותן בעיות יביאו פתרונות בדרך כלל שונים. ככל שיש יותר גיוון, היכולות עולות".

גרושקו מציינת ש"מאז שאני ב'אורמת', קלטנו מעל 30 מהנדסים, מתוכם 10 נשים, שזה יותר מהסטטיסטיקה שיש כיום באוניברסיטאות מבחינת אחוז הנשים במקצועות הללו. במחלקה אצלי יש 110 מהנדסים, 30 מתוכם נשים. זה עדיין לא הייצוג שהייתי רוצה לראות, אבל אני מקווה שזה יגדל בעתיד.

זה נמצא על האג'נדה של אורמת. למשל ביחידה העסקית שאני שייכת אליה, אנחנו שבעה סמנכ"לים, מתוכם שלוש נשים. אורמת עוסקת באנרגיה ירוקה, תוך התמחות באנרגיה גיאותרמית. חשוב לי שנשים יהיו חלק מהירוק הזה, מלעשות טוב לכדור הארץ. אנחנו גם מתאימים עצמנו לכל מה שקורה בעולם התעסוקה התחרותי, אם זה גמישות לאמהות, לנשים בהיריון. עושים כל מה שצריך כדי שאישה, בכל שלב בחיים שלה, תוכל להתקדם ולממש את עצמה".

במקביל לאג'נדה במקום עבודתה, גרושקו ממושב שדמה, 53, נשואה ואמא לשלושה ילדים, שגם מתנדבת כמנטורית ב"עמותת שוות" המסייעת לנערות לפתח הערכה עצמית חיובית לטווח הרחוק, לקדם שוויון הזדמנויות ולצמצם את הפער המגדרי.

"ידוע שבגיל ההתבגרות הביטחון העצמי של הנערות יורד בכ-30%. הן נוטות להאשים עצמן כשהן לא מצליחות, שזו גם בכלל נטייה של המגדר הנשי", היא אומרת. "זה גורם להרבה צעירות להימנע מלהגשים את הפוטנציאל שלהן, שזה אומר גם להימנע מלימוד מקצועות טכנולוגיים ולא לבחור בתיכון 5 יחידות מתמטיקה, פיזיקה או כימיה.

זה כבר משליך מראש על כך שבעתיד בדרך כלל הן לא יהיו במקצועות הטכנולוגיים. אחת המטרות שלי היא להראות מתוך הניסיון האישי שלי שזה אפשרי, שאין בכלל דבר כזה תקרת זכוכית".

גרושקו, עתודאית בעברה, למדה הנדסה כימית בטכניון, ואחרי שירותה הצבאי עבדה ארבע שנים כמורה. לאחר מכן השתלבה באינטל. כיום, כאמור, היא באורמת טכנולוגיות. "בזמנו עזבתי את ההוראה לטובת ההייטק כי חיפשתי אתגר", היא אומרת. "ההורים שלי, שניהם לא אקדמאיים, אבל היה חשוב להם שכולנו בבית נלמד. מצוינות הייתה ערך במשפחה. מאז שאני זוכרת עצמי, רציתי להיות טובה בכל מה שאני עושה והכי טובה".

-כיצד את מעודדת את הנערות להאמין בעצמן?
"כשאני נכנסת לכיתה, אני מדברת בעיקר על השאלה למי את נותנת את הכוח על החיים שלך: האם את מקשיבה לעולם החיצוני שאומר 'אין סיכוי', או שאת מקשיבה לעצמך? אני מספרת על עצמי בשיא הפתיחות, מספרת שהגעתי ממשפחה מזרחית, עם הורים לא אקדמאיים שגדלו בפריפריה, ואני גם אישה. על פניו, הסטטיסטיקה לא הייתה מאפשרת לי להגיע למה שהגעתי. אבל ברגע שאני אומרת לעצמי ש'אני אחליט לאן שאני רוצה להגיע', אז בסוף אני גם מצליחה. וגם אם את נכשלת פתאום, אז לא להתייאש, אלא לקום ולהמשיך".

רחל קוזניץ, 33, אישה חרדית, נשואה, אמא לחמישה ילדים, מפתח תקווה, היא כיום ראש תחום איכות ואוטומציה בבנק הדיגיטלי One Zero. בזמנה הפנוי היא מדריכה בהתנדבות נשים בתכנית "חן" ובתכנית אדווה של סטארטאפ ניישן. המטרה בגדול היא להכשיר בנות חרדיות לקראת עולם התעסוקה באופן כללי, בדגש על מקצועות טכנולוגיים. "קודם כל, ישנו פער של כניסה לעולם עבודה, ופער נוסף הוא פער תרבותי מובנה שקיים בחברה החרדית, למשל לגבי סביבת עבודה מעורבת. ככל שמכירים את ההתמודדויות, אז קל יותר", היא אומרת.

קוזניץ, בעלת תואר ראשון במדעי המחשב, נמצאת זה 12 שנים בתחום ההייטק. "הקריירה שלי התחילה בכלל כמורה למחשבים ולשון", היא מספרת. "עבדתי בזה שנתיים. אז הייתי עדיין צעירה מדי על מנת להבין עד כמה לכסף שבהייטק באמת יש משמעות. עברתי להייטק לא בגלל כסף, אלא כי אמא שלי ובעלי דחפו אותי לעשות עוד משהו עם עצמי מעבר להוראה. אמרתי שאנסה. ניסיתי, הצצתי, 'נפגעתי', ואני שם עד היום".

-המעבר עבר חלק?
"זה לא היה פשוט. למשל השפה האנגלית הייתה איזשהו חסם מאוד בולט למי שגדלה במגזר שאין בו כמעט דרך להיחשף לאנגלית חוץ משיעורי אנגלית. עשיתי קורס אנגלית כדי לשפר את השפה. כמו כן, מבחינת מגדר היה שוני. בבית ספר לימדתי בנות, ואילו בהייטק זו חשיפה תרבותית מקרוב לאנשים מהמגזר החילוני על כל המשמעות של כך. כמו כן, הייתי צריכה ללמוד מהי תרבות ארגונית, יכולת עבודה בצוות, מה זה אומר יום עבודה, מה עושים כשנתקעים, את מי שואלים".

-מתי הרגשת שהשתלבת?
"התהליך לקח כמעט שנה, והסבלנות וההכלה של המנהלים שלי במקום העבודה הקודם שבו התחלתי, חברת פינסטרה, ראויה להערכה. אגב, אחד הפחדים המשמעותיים אצל נשים חרדיות הוא שאם את עובדת במקום חילוני, את מוותרת על ערכים. המטרה היא להראות שזה לא כך. אני, למשל, עד היום בדרך כלל לא משתתפת באירועי חברה. זה פחות מתאים לאורח החיים שלי".

-מהי המטרה שלך במפגשים?
"חשוב לי לתת להן את ההזדמנות, להגדיל את אחוז הנשים החרדיות שנמצאות בשוק העבודה, בעיקר בתחום הטכנולוגי, וגם לקדם אותן לתפקידי מפתח בכירים. אני למשל בוגרת 'מובילות' - תכנית מנהיגות תעסוקתית לנשים חרדיות. הארגון הזה בונה עכשיו יחד עם חברת הייטק מוכרת תכנית משותפת שמטרתה לקחת נשים שכבר עובדות בהייטק ולסייע להן להתקדם לתפקידי מפתח. אני כרגע מלווה אותן מבחינת הייעוץ מהשטח".

כיום, מציינת קוזניץ, "רואים גם שינוי מצד המעסיקים. הם כבר מבינים שנשים חרדיות זה כוח עבודה מאוד איכותי, ומשחררים חסמים מצדם. עשינו דרך יפה, אבל יש עדיין מה לעשות. הרבה נשים חרדיות כבר נמצאות בתוך ההייטק, ועכשיו המטרה שלי היא לקדם את אלה שכבר עובדות לתפקידי ניהול ומפתח".

גם טל רביד, ראש תחום הדאטה בחברת הסייבר ארמיס סקיוריטי, מסייעת לנשים לממש את הפוטנציאל שלהן. "אני רואה את חוסר הצדק, וגם את העובדה שנשים לא תמיד יודעות לאן הן יכולות להגיע. זה מאוד מסתכל אותי ברמה האישית", היא אומרת.

בין היתר, רביד מתנדבת בעמותת Woman2Woman במטרה לקדם נשים בחברה הישראלית, ובתעשיית ההייטק בפרט; מתנדבת גם עם נשים שחוו אלימות במשפחה ועם נשים חרדיות, ומסייעת בהכוונת קריירה ושפצורי קורות חיים. לאחרונה היא גם החלה להניע בתוך ארמיס סקיוריטי, בשיתוף משאבי אנוש, פרויקטים שמטרתם קידום נשים בהייטק.

רביד, 34, רווקה (עם בן זוג), מתל אביב, היא בוגרת 8200, ובעלת תואר שני במדעי המדינה. "לא תואר קלאסי למקצועות ההייטק", היא אומרת. "אבל הניסיון של 8200 עזר לי כקרש קפיצה, והייתי צריכה להשלים הרבה דברים כהכנה לתפקיד שלי. הייתה לי גם דוגמה מהבית. אמא שלי עשתה תואר ראשון רק בגיל 40. כשאני נולדתי, היא התחילה להיות פקידה באחת מקופות החולים.

היא למדה והוכיחה עצמה, גדלה בתוך הארגון עד שהפכה לאחראית משאבי אנוש מחוזית. חוויתי איתה את השאיפות, את ההתקדמות שלה. זה נתן לי דוגמה, גדלתי עם ההבנה שהכל פתוח בפניי, שאם אתאמץ ואכוון לגבהים הכי גבוהים, אצליח. לפעמים זה מאתגר ונתקלים במחסומים שצריך לפרוץ. לא כל הנשים יודעות שאין דבר כזה תקרת זכוכית, אלא שזו פשוט גבעה שצריך לטפס עליה. לכן חשוב לי להיות יד מכוונת עבורן".

רביד מציינת כי בשנים האחרונות בהחלט ניכר שינוי לטובה. "למשל אצלנו ב'ארמיס', ככל שגדלנו, גם מספר הנשים-מנהלות גדל. זה יוצר סביבת עבודה מאוד נעימה, פתוחה ומקבלת. אני רואה זאת גם במקומות אחרים", היא אומרת.

"יש שיפור לטובה, אבל עדיין יש לאן להתקדם. יש עדיין מחסומים חברתיים-סביבתיים בהייטק שנשים צריכות להתמודד איתם, כמו למשל שיח בישיבה בין גברים שמתנהל בצורה שאישה לא רגילה אליה, שפחות נוח לה איתה. יש מחסומים חברתיים שארגונים צריכים לחשוב איך לשנות אותם. המחסום הנוסף הוא של הנשים עצמן, שלפעמים ממש לא מצליחות לראות עצמן מוצלחות, טובות, חזקות ומובילות כמו שהן באמת".

רביד מוסיפה: "לאחרונה אני גם מסייעת לנשים בנושא ראיונות עבודה, איך לשדר ביטחון עצמי מול המראיין, איך לדבר את השפה שלו. עכשיו יש לנו פרויקט כזה ב'ארמיס' המיועד לסטודנטיות סייבר חרדיות. אנחנו מנסים לעזור להן להתקבל לשוק העבודה".

ענבר בדיאן, מנהלת חדשנות ואסטרטגיה במשרד הטכנולוגיות הראשי, מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח, מגיעה מרקע טכנולוגי. "בתקופת בית הספר עשיתי 10 יחידות במדעי המחשב, 5 יחידות כימיה, מתמטיקה מואץ.

כבר אז הבנתי שטכנולוגיה היא בעצם כלי ושפה", היא מספרת ומציינת שבשלב בית הספר עדיין לא ידעה בדיוק מה תרצה לעשות כשתהיה גדולה, "אבל רציתי להשאיר לעצמי את הדלתות פתוחות. כיום טכנולוגיה נמצאת בכל מקום, לא רק בהייטק. רציתי ללמוד את השפה הזאת, לפתוח את הראש. ברור שהיו לי חששות, אבל אחד הדברים שהמשפחה שלי עודדה אותי זה לנסות ולהעז".

אחרי סיום בית הספר בדיאן, 29, רווקה, מתל אביב, שרתה ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין. לאחר מכן עשתה תואר ראשון במדעי המחשב וכלכלה, ותוך כדי החלה לעבוד ב-IBM כמפתחת תוכנה ואלגוריתמיקה. "בתום הלימודים הצטרפתי לתכנית הדגל של מיקרוסופט שמכשירה מפתחים מצטיינים להפוך למנהלי מוצר", היא מספרת.

"לפני חצי שנה התחלתי את התפקיד הנוכחי והבכיר במיקרוסופט, שמאפשר לי לייצר המון חדשנות. מיכל ברוורמן-בלומנשטיק, המנכ"לית שלנו, תמיד הייתה מודל השראה עבורי. עכשיו לעבוד איתה באופן צמוד זו הוכחה לכך שלא משנה מה הגיל או המגדר שלך - אם יש רצון, מוטיבציה וכלים, את יכולה לעשות הכל".

כיום בדיאן נמצאת בוועדה המנהלת של ארגון הנשים במיקרוסופט, פעילה כמנטורית וכמרצה בארגונים כדוגמת QueenB, "את", ProWoman, שבין היתר מעודדים נערות ונשים להאמין בעצמן ולפנות לתחומי המדעים והטכנולוגיה. בשנה האחרונה היא אף הקימה את מיזם החינוך הארצי, "חושבים קדימה", שמטרתו לאפשר לצעירים ובפרט לצעירות, לרכוש כלים, מיומנויות ולהעצים את תחושת המסוגלות דרך דוגמאות אישיות של אלו שכבר עברו כברת דרך.

"זו יוזמה שצמחה ממני, ומיקרוסופט הייתה הראשונה לתמוך בה ולתת משאבים", היא מספרת. "כיום היוזמה רצה כבר מחוץ למיקרוסופט וחברות נוספות שותפות לה. אני פוגשת במהלך הפעילויות השונות נערות ונשים שאני מעצימה אותן והן מעצימות אותי חזרה. יש הרבה כוח שאת מקבלת חזרה בנתינה שלך".

-מהו היעד שלך?
"כיום ייצוג נשים בתעשיית ההייטק, בעיקר בתפקידים טכנולוגיים וגם תפקידי מפתח, הוא עדיין נמוך ממה שהיינו רוצים לראות, בטח ביחס לאחוז הנשים באוכלוסייה. אנחנו רואים שיפור, המספרים הולכים וגדלים, אבל יש עוד עבודה לעשות. זה מתחיל בחינוך בגיל צעיר. ככל שנפתח לבנות את הראש, נוריד את החסמים ונעודד אותן להתנסות ולהכיר את העולם הטכנולוגי - בוודאות נראה יותר נשים וגם ייצוג של אוכלוסיות מגוונות. מחקרים מראים שזה גם טוב לביזנס, יש פה Win-Win".

הכתבה מתפרסמת גם במוסף "עסקים" של מעריב, שישי, 20.5