יותר ויותר עובדים שנפצעו במהלך העבודה, לא פונים לטיפול רפואי מייד לאחר מכן מתוך חשש לאבד את מקום עבודתם בעקבות היעדרות. כך עולה מסקר ייעודי שנערך לאחרונה ע"י פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, במסגרתו נמצא כי במרוצת השנתיים האחרונות, חלה עליה בשיעור של כ -21% במספר העובדים 'שהזניחו' את עצמם והתמהמהו בהגעה לטיפול רפואי, בהשוואה לנעשה בשנים 18-20. ולא רק הפורום יוצא כנגד התופעה המסוכנת. לאחרונה, במסגרת התדיינות בבית המשפט, ציין ד"ר רון בשוראי, מומחה בתחום האורתופדיה, כי "הוא מופתע כל פעם מחדש איך פצועים ממשיכים לעבוד עם הנזק שנגרם להם, עד שהם מחליטים שאכן יש בעיה המצדיקה הפסקת עבודה או פנייה לרופא".
בפורום הנזיקין מציינים כי דפוס התנהלות זו, מייצר שתי בעיות מהותיות: ראשית, מבחינה רפואית - ישנם מקרים בהם ההתמהמהות גובלת בחוסר אחריות קיצוני. כך לדוגמא, הם מספרים על מקרה שאירע לפני כחודש בו בחור שהועסק בבית עסק נחתך בידו עמוקות כתוצאה מהפעלת מכונה ליטוש בעבודה. במקרה הזה, במקום לפנות מיידית לטיפול, הוא חשש לאכזב את מעסיקו, והמשיך לעבוד, מה שהתברר לאחר מכן כהחלטה גרועה במיוחד: הפצע הזדהם והוא נדרש להליך כירורגי ולטיפול אנטיביוטי אינטנסיבי.
אולם בזאת לא מסתיימת הבעיה שעלולה להיווצר כתוצאה מהשיהוי. בפועל, מציין עו"ד אליאס פאנוס, מומחה בדיני ביטוח ונזיקין, כי דפוס הפעולה משחק היטב לידי הביטוח הלאומי שיכול לטעון כי אין קשר סיבתי בין נסיבות התאונה ובין הממצאים הרפואיים, מה שעלול להוביל לדחיית הבקשה להכרה ובכל מקרה, לסרבול הליכים מול המל"ל. כך, למשל, לאחרונה נדון בבית המשפט מקרה של בחור, מפרנס יחיד, אב לשניים, שנפגע במהלך העבודה אך החשש לאבד את מקום העבודה ולכן המשיך לעבוד ולא פנה באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי. כצפוי, המוסד לביטוח לאומי, לא התרשם מהמסירות והטיל ספק במהימנות גרסתו.
התאונה אירעה בתאריך 22/09/19, כאשר עובד במפעל נייר, נחבל קשות בידו וכתפו תוך כדי הכנסת גליל ברזל במשקל 40 קילו לתוך גליל נייר. הוא אומנם נאנק מכאבים, אך לאור העובדה כי הוא מפרנס יחיד, אב לשניים, שהתחיל זמן קצר קודם לכן את עבודתו במפעל, הוא לקח נשימה ארוכה והמשיך בעבודה, ופנה לקבלת טיפול רפואי רק כעבור מספר ימים. בדיקה רפואית שעבר הדגימה קרע חלקי בידו ולאור הנזק שנגרם לו, הוא פנה למוסד לביטוח לאומי בבקשה כי יכירו בפגיעתו כתאונת עבודה. פקיד התביעות דחה את בקשתו בטענה כי אין קשר סיבתי בין נסיבות התאונה ובין הממצאים הרפואיים. למזלו של הבחור, שלא שפר על רבים אחרים, מסכת הטענות המשפטיות של באי כוחו עוה"ד פאנוס ומירלנה וינר, התקבלה על ידי בית הדין, שדחה את טענת המל"ל בנוגע להיעדר קשר סיבתי.
לסיכום, בפורום הנזיקין מציינים כי אדם שנפגע בעבודתו וכושר העבודה שלו ירד בשל כך, זכאי לדמי פגיעה מביטוח לאומי, שמשולמים עבור פרק הזמן שבו לא עבד הנפגע, ולכל היותר לתקופה של 13 שבועות ממחרת יום הפגיעה (שהם 91 ימים כולל שבתות וחגים). למעשה, כל עובד שמבוטח בביטוח נפגעי עבודה ונפגע בעבודתו, יכול להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל דמי פגיעה. לצורך כך, על העובד להציג אישור רפואי כי עקב פגיעה הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודתו, או בעבודה מתאימה אחרת, וכן להחזיק בתעודה על אי כושר עבודה מהרופא המטפל או ממרפאה לתאונות עבודה, עם ציון הפגיעות והתקופה שבמהלכה אינו יכול לעבוד. עוד מוסבר כי את התביעה לדמי פגיעה יש להגיש תוך 12 חודשים מיום האירוע. הגשת תביעה לאחר מכן עשויה לפגוע בזכאות של העובד לדמי פגיעה ואף להקטין את גובה קצבת הנכות שיקבל אם ייקבעו לו אחוזי נכות.