הסיכויים של נער חרדי שהגיע ממשפחה מחמישון ההכנסות התחתון, לעלות בבגרותו לחמישון העליון עומדים על 5.3% בלבד, נתון נמוך למדי.
סיכוייו של נער ערבי שהגיע ממשפחה מחמישון ההכנסות התחתון לעלות בבגרותו לחמישון העליון מסתכמים ב-8.8%, זאת לעומת סיכוייו של נער יהודי שהגיע ממשפחה מחמישון ההכנסות התחתון לעלות בבגרותו לחמישון העליון, שמסתכמים ב-16.5%, פער של כמעט פי שלושה מהנער החרדי וכמעט פי שניים מהנער הערבי.
הנתונים האלה, מתפרסמים הבוקר (ראשון) על ידי הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, שירה גרינברג, בסקירה שעוסקת בפערים בין קבוצות האוכלוסייה בראי בן-דורי.
בסקירה, הכלכלנית הראשית מנתחת את הגורמים הבין-דוריים לפערי ההכנסה בין קבוצות האוכלוסייה והיא מראה כיצד ההבדלים ברמת המוביליות בין קבוצות האוכלוסייה תורמים להיווצרות פערי ההכנסה בין הקבוצות לאורך זמן.
הסקירה נכתבה על בסיס נתונים על הכנסה מעבודה של כ-432 אלף ילידי שנתונים 1979-1983 בהיותם בגילאי 28-36 ביחד עם השוואה להכנסה של הוריהם סביב גיל 50 בזמן שהילדים היו בגילאי 20-24.
לפי הסקירה, בעשורים האחרונים ישנם פערי הכנסות משמעותיים בין קבוצות האוכלוסייה בישראל, כך שבשנת 2018 חציון ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית חרדי וערבי היה נמוך ב-33% וב-41% בהתאמה, ביחס לזה של משק בית של יהודים שאינם חרדים, כך שבעוד שההכנסה של משק בית יהודי שאינו חרדי עמד על כ-18 אלף שקל בחודש, ההכנסה במשק בית חרדי הסתכמה כ-12 אלף שקל לחודש וכ-10 אלף שקל לחודש למשק בית ערבי.
אחד ההסברים לכך הוא הפער בהשתתפות בשוק העבודה בין הקבוצות. שיעור משקי הבית עם שני מפרנסים ומעלה בקרב היהודים שאינם חרדים עמד בשנת 2018 על 53%בהשוואה ל-42% ו-43% בקרב האוכלוסייה החרדית והערבית, בהתאמה. פערי התעסוקה בין הקבוצות נובעים בין היתר מהבדלים בהעדפות, הבדלים תרבותיים והבדלים בפוטנציאל ההשתכרות שנובעים בין היתר מאיכות החינוך ותמריצים כלכליים.
לפי גרינברג, במידה והמוביליות הבין-דורית של קבוצות האוכלוסייה הייתה זהה, הפערים בהכנסה מעבודה בין הקבוצות היו מצטמצמים באופן משמעותי תוך דור ונסגרים כמעט לחלוטין לאחר שני דורו, אולם בפועל, קיימים פערים משמעותיים ברמת המוביליות בין קבוצות האוכלוסייה.