במזל טוב לקטנה שלי מלאו 12 במרץ. ההתרגשות לקראת בת המצווה הייתה עצומה והתכנונים המופלגים של החגיגות החלו חודשיים לפני. היא לא רצתה מסיבה גדולה עם צדפה נפתחת, אבל ביקשה לעשות טיול "בתמצווש" בחו"ל במקום חגיגה יקרה.
אני מצדי חשבתי שטיול מגבש של אמא ובת ברחובותיה הציוריים של פריז משולב בביקור יקר להחריד ביורודיסני (פארק דיסנילנד אירופה) יכול לשמח את החוגגת, שבמקביל לתכנון המסלול, כבר נעצה סיכות במיקומים שווים שבהם נבקר בדרך.
החלטנו לטוס בתחילת יוני. לכן כבר בסוף פברואר, כשהתחילו הדיבורים על בעיות בקביעת תורים לחידוש דרכונים, ניגשתי לבדוק את הפספורטים הכחולים שלנו וגיליתי, לחרדתי, שהתוקף של דרכון בת המצווה פקע לפני כמה חודשים. מהרגע הזה החל סיוט מתגלגל, שהגיע לשיאו היום.
שעות על שעות, שהצטברו בקלות לשתי יממות רצופות, ישבתי מול המסך, מקלידה את מספר תעודת הזהות, אחר כך את הטלפון, מנסה למצוא תור בלשכה פנויה, נכשלת ומתחילה את ההליך מהתחלה וכך שוב ושוב. הפכתי לציידת תורים שאורבת להם בשעות לילה מאוחרות ולפנות בוקר, כשהכל שקט וכולם ישנים וכשסוף סוף נראה כאילו הצלחתי ללכוד אחד, התברר מייד שמישהו זריז ממני כבר חטף אותו.
גם לשירות המעולה של ניסו מזוז בטלגרם נרשמתי והתחלתי להתחרות על תורים פנויים בכל הארץ וכשסגרו אותו זמנית, כמעט פרצתי בבכי. בסוף, בדרך לא דרך, הצלחנו לשים יד על תור בשבעה ביוני (7.6, שלושה ימים לפני הנסיעה המתוכננת). בחדרה - ואנחנו בכלל מתל אביב.
בייאושי כי רב, לא אכפת לי לנסוע לחדרה, אבל מכיוון שלהדפיס דרכון לוקח חודש עד חודש וחצי, אין לנו מה לנסוע לשם, כי גם אם יונפק לנו דרכון, לא נקבל אותו עד למועד הטיסה.
מול כל אלה החרשתי, בבחינת צרת רבים: אני חשופה כמובן לכל הדיווחים בכלי התקשורת והבנתי כבר שצריך לקחת נשימה עמוקה כדי לצלוח את התהליך, שאמור להיות (להזכירנו) שירות אלמנטרי לאזרח.
אבל נקודת השבר הייתה היום, כשרשות האוכלוסין וההגירה פרסמה קבל עם ועולם שנפתחו מעל עשרת אלפים תורים חדשים ל"מרכז החירום לדרכונים" החדש שנחנך בשבוע שעבר בבני ברק ומנפיק דרכונים זמניים לשנה במחיר כפול.
כמובן שעם פתיחתו של האתר ניסיתי לקבוע תור ולא הצלחתי. בכל פעם קפץ קוד אבטחה מעצבן שוב ושוב ומנע גישה בסיסית אליו. מעניין מי זו החברה שמתפעלת אותו והאם היא מעיזה עדיין לקרוא לעצמה חברת טכנולוגיה.
השורה התחתונה - אולי נפתחו תורים חדשים, אבל לי לא הייתה גישה אליהם, כי האתר והאפליקציה קרסו וכך נבלעה לה עוד שעה בחור השחור של רשות האוכלוסין.
אם הייתי מהאזרחים החוצפנים שנזכרים ברגע האחרון לחדש את הדרכון ובאים בטענות למערכת, הייתי סותמת את הפה. אבל ארבעה חודשים לפני טיסה לחו"ל, היא תקופת זמן הגיונית לגמרי כדי לקבל שירות בסיסי ממדינת ישראל, שלוקחת לי בכל חודש מחצית ממה שאני מרוויחה.
ולא, אני לא צריכה לשלם מחיר משולש על הנפקת תעודה שמגיעה לי כדין, בנוהל מהיר בנתב"ג. ממש לא. שלא לדבר על הפגיעה בזכות הבסיסית של כל אזרח לחופש תנועה, שנפגעת על ידי הרשויות שאמורות להגן עליה.
סחיטת כספים שלא כדין
אין מנוס. הגיע הזמן שיקום אזרח עצבני ויתבע את מדינת ישראל בשם כולנו, האזרחים הטובים שממלאים את חובותיהם כלפיה, ולא יכולים לקבל בחזרה את המינימום שהיא חייבת לתת. לגבות סכום משולש ממי שלא מצליח לקבוע תור, בגלל שהפקידים לא רוצים לעבוד ביום שישי, או כל תירוץ מופרך אחר, זה לא פחות מסחיטת כספים שלא כדין.
לרשות האוכלוסין יש בוסית וקוראים לה איילת שקד, פוליטיקאית מיומנת, אישה חזקה ורבת פעלים, עם שאיפות גדולות שאני מאחלת לה שייתגשמו. אבל אם היא לא מסוגלת לנהל מערכת עם כמה אלפי פקידים, לא ברור איך אפשר לסמוך עליה שתנהל בעתיד משימות הרבה יותר מורכבות.