ברפורמה בתחבורה הציבורית יש אולי שכל, אבל אין בה חמלה

ספק אם מישהו היה שם לב לבעייתיות וחוסר הצדק ברפורמה בתחבורה הציבורית שאמורה להיכנס לתוקף ב-1 באוגוסט, לולא המחאה הקולנית של יו"ר וועדת הכלכלה, ח"כ מיכאל ביטון מכחול לבן, שהודיע שלא יצביע עם הקואליציה בהצבעות שוטפות, חוץ מאשר בהצבעות אי אמון, עד אשר תותאם לצרכי הפריפריה שנפגעת אנושות ממנה.

אמרו שביטון מתנהג בבריונות, שנעלב עד עמקי נשמתו מכך שמרב מיכאלי לא "ספרה" את הוועדה שבראשה הוא עומד, ובכלל שמדובר מזימה שרקם יחד עם בני גנץ, יו"ר מפלגתו, כדי לעשות שרירים ולסחוט הישגים מהקואליציה המתנדנדת.

יכול להיות שחלק מהדברים נכונים, לא בטוח, אבל כשבוחנים את הרפורמה שנקראת "דרך שווה", שבאה לעשות סדר בכאוס התעריפים שקיים בתחבורה הציבורית הישראלית, רואים שמי שהגה אותה ניסה אולי לעשות טוב, אבל פגע בצורה קשה באוכלוסייה החלשה ביותר במדינת ישראל. שווה היא בהחלט לא.

קחו לדוגמא את זיווה ישראלי בת ה - 60 שגרה בדימונה. היא התאלמנה לפני שנתיים מבעלה ועובדת בניקיון במשרה חלקית אצל קבלן מקומי. פעם בשבוע היא נוסעת לב"ש לביקורת רפואית בסורוקה ופעם בחודש לסידורים בעיר.

גברת ישראלי שילמה 2.3 שקל על נסיעה מקומית ובסך הכל כ- 50 שקלים בחודש. מהראשון באוגוסט, כשתכנס לתוקף הרפורמה בתחבורה הציבורית, תתייקר הנסיעה הבודדת ל- 5.5 שקל, התייקרות של יותר מ - 130% והכרטיס החודשי הכי זול שתוכל להשיג יעלה לה 99 שקלים.

רוצים עוד? בבקשה. גם באופקים, בית שאן, ירוחם, מצפה רמון, קריית שמונה, שדרות וטבריה, מחיר הנסיעה הבודדת באוטובוס יזנק מ- 2.3 שקלים ל - 5.5 שקלים. בבית"ר עילית ומודיעין עילית, החרדיות, ההתייקרות גבוהה אפילו יותר. את התושבים קשי היום, שנמצאים בעשירונים התחתונים, לא מעניין מי קבע את התעריפים ההיסטוריים הנמוכים ולמה. אין להם מכונית פרטית ועכשיו גם לא תהיה להם יכולת לנסוע באוטובוס.

התחבורה הציבורית באה קודם כל כדי לשרת את אלה שאין להם אפשרות לממן דלק וביטוח רכב וצד ג', ואגרת רישוי, והם זקוקים לה כמו חמצן. אלה שגרים במקומות מרוחקים גיאוגרפית שבהם תדירות האוטובוסים נמוכה להחריד ולא בכל עשר דקות כמו בתל אביב, ובדרך כלל נשלחים אליה כלי הרכב הפחות חדישים.

נכון שגם בפריפריה אין שוויון תעריפי. חופשי יומי בטבריה זול מזה של בית שאן וחודשי חופשי בטבריה עולה חצי מזה של קריית שמונה. ובכל זאת, כשרוצים לעשות האחדה של תעריפים ולנהל את מערכת התחבורה הציבורי באופן יעיל וטוב, צריך לעשות את זה חכם וצודק. וברפורמת "דרך שווה" יש אולי חכמה, בוודאי שיש גם היגיון, אבל אין בה צדק.

במקום 80 תעריפים שונים יהיו רק ארבעה תעריפים לאוטובוסים וחמישה לרכבת. הנוסע יוכל לקנות כרטיס לנסיעה בודדת, מנוי "חופשי יומי" או מנוי "חופשי חודשי" בתעריף אחיד לפי מרחק נסיעה ומיקום גאוגרפי.

כרטיס נסיעה עירוני יעלה 5.50 שקלים ויאפשר נסיעה של 90 דקות עם מעברים בלתי מוגבלים למרחק של עד 15 קילומטרים, גם בין יישובים שונים הסמוכים זה לזה. המחיר יהיה זהה עבור נסיעות באוטובוסים, ברכבת הקלה וכן במטרונית, הכרמלית והרכבלית בחיפה.

על פי הרפורמה כרטיס חופשי-חודשי ארצי חדש, שלא היה קיים עד כה, יעלה 225 שקלים. בנגב, בגליל ובכל היישובים שמחוץ למטרופולינים של ירושלים, גוש דן וחיפה יהיה כרטיס חופשי-אזורי במחיר 99 שקלים, עבור כל הנסיעות ברדיוס של 40 קילומטרים. במסגרת השינוי, המחירים יסובסדו ב-70%, והתכנון הוא להגדיל את הסבסוד עוד יותר בשנים הבאות.

ומה עושים אנשים בפריפריה שגרים במרחק הגדול מ- 40 ק"מ מהעיר הגדולה הקרובה, או מבית החולים הקרוב ביותר? משלמים כפול ממה ששלמו קודם. ולא רק על זה על זה זועק ח"כ ביטון. "העלו את התעריפים ברכבת. מה רוצים להשיג בזה? האוטובוסים קורסים ואם יש תחליף לאנשים, גם אותו גוזלים להם. למה להעניש? העסקה נעשתה.

"במקום ששרת התחבורה תגיד שהיא מעלה את התעריפים ב- 9% בגלל העלייה במחיר הדלק, היא משווקת רפורמה. או שתעלי מחירים לכולם, אבל את לא יכולה לקחת את החסכונות של הרב קו של אנשים, שיש להם ערך צבור ולהעביר אותם למקום אחר, רק כדי לא לקרוא לזה העלאת מחיר".

גורם בכיר במשרד התחבורה, מסביר שהאחדת תעריפים ונסיעה לפי מרחק, כפי שנקבעה ברפורמה, היא פרקטיקה מקובלת בעולם. ובכל זאת מסכים שיש ציבור שנפגע מהרפורמה החדשה. "אם הגדלת ההוצאה ב- 400 אחוזים מסתכמת בחמישה שקלים, זה פחות מטריד, מהוצאה יותר משמעותית של כמה עשרות שקלים בחודש".

יש אוכלוסייה גדולה שבשבילה חמישה שקלים לאוטובוס זה לחם בסופרמרקט. יש ביניהם כאלה שלא זקוקים לחודשי מקומי ב- 99 שקלים, כי הם מוציאים פחות. איך תטפלו בהם?

"נקודת המוצא היא שהתעריפים היו אמורים לעלות ב- 9% והעליה הזו מגולמת ברפורמה. במקום סתם להעלות מחירים, עשינו את זה בצורה חכמה. צריך לקחת בחשבון שבתוך עולם הנוסעים המזדמנים יש הרבה פרופילים ונכון שאי אפשר לתת מענה לכולם. כשאנחנו מסתכלים על כלל הציבור, הרפורמה הזאת תעשה לרובו רק טוב. אנחנו דואגים שהתחבורה הציבורית תהיה הכי משתלמת שאפשר. הנוסעים הקבועים מרוויחים והמזדמנים - פחות".

ואולי, מבלי משים, נגע אותו מקור בכיר בשורש הבעיה: האנשים שכתבו את הרפורמה הם כאלה שמבינים קושי כלכלי כוויתור על נסיעה לחו"ל, חוגים לילדים או ארוחה במסעדה. הם פשוט לא מכירים אף אדם שעבורו חמישה שקלים הם ההבדל בין לחיות על לחם, לבין לחיות על לחם עם גבינה לבנה. בניגוד אליהם, ביטון כן מכיר - וכמה קל להדביק לו את תדמית "הבריון הנעלב".

1. מהפכת "דרך שווה" מביאה צדק תחבורתי ומשנה מצב של 80 תעריפים של קומבינות פוליטיות לשיטה הוגנת ומשתלמת. הרפורמה מיטיבה עם משתמשות ומשתמשי התחבורה הציבורית, בדגש על תושבות ותושבי הפריפריה. דרך שווה שמה במרכז את הנוסעים הקבועים, זאת בנוסף לנסיעה חינם לבנות ובני 75 בכל התחבורה הציבורית, כולל ברכבת, הרחבת ההנחה לזכאי ביטוח לאומי ל50%, לראשונה 50% הנחה לכרטיס חופשי חודשי לילדים ונוער, וכאמור, כרטיסים משתלמים לפריפריה שלא היו עד היום.

2. הרפורמה מציעה תעריפים משתלמים גם לנוסעות ולנוסעים הקבועים ברכבת ישראל: במקום מערך מסובך ומבלבל של מנויים אזוריים, ברכבת נקבעו 5 תעריפים מבוססי מרחק לנסיעה בודדת ו-3 מנויי חופשי-חודשי משולבים בכרטיס "חופשי ארצי" החדש.

3. במסגרת מהפכת "דרך שווה", נדחתה העלאת המחירים, שנדרשה עקב עליית המחירים במשק והעלייה במדד התשומות בתחבורה הציבורית, עד לחודש אוגוסט עם יישום הרפורמה. כזכור, תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית היו אמורים להתייקר בכ-9% ב-1 בפברואר השנה, עליה שנדחתה בעקבות התערבות שרת התחבורה ושר האוצר.