בפסק דין תקדימי שניתן אתמול (שלישי), קבע בית המשפט העליון כי קצבת שאירים שמקבלת משפחתו של איש קבע שיצא לגמלאות ונהרג בתאונת דרכים, לא תנוכה מסכום הפיצוי בו חייבת חברת הביטוח בגין התאונה.
במסגרת תביעה שהגישו בני משפחת המנוח דוד יונה ז"ל נגד "כלל ביטוח", טענה חברת הביטוח כי אם לא תנוכה קצבת השאירים מסכום הפיצוי בו היא חייבת, משפחת המנוח תזכה לפיצוי כפול - הן מאוצר המדינה המשלם את קצבת השאירים והן מחברת הביטוח. טענה זו התקבלה על ידי בית המשפט השלום ואף על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור על פסק הדין. כיוון שהסכום הכולל של קצבאות השאירים (וניכויים נוספים) עלה על סכום הפיצוי בו חייבת "כלל ביטוח" בגין התאונה, חברת הביטוח לא חויבה לשלם ולו שקל אחד למשפחת המנוח.
משפחת המנוח הגישה, באמצעות עורכי הדין שמעון כץ, נדב רזון ואיתמר מצרי, בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת הערעור טענו עורכי הדין כי פסק הדין קיפח את משפחת המנוח והביא לתוצאה שאינה צודקת, שכן הצדקה לניכוי הקצבאות קיימת כאשר יש למדינה זכות תביעה לקבל החזר (שיפוי) מחברת הביטוח בגין תשלום הקצבאות עקב התאונה (על מנת שחברת הביטוח לא תמצא עצמה משלמת פעמיים בגין אותו נזק). אולם במקרה זה לא הייתה מחלוקת שאין למדינה זכות תביעה נגד חברת הביטוח, ולכן אין כל הצדקה לניכוי הקצבאות מהפיצוי, ולטענת עורכי הדין כך מחייב החוק מכוחו שולמו הקצבאות למשפחת המנוח.
בית המשפט העליון, בהרכב השופטים עוזי פוגלמן, דפנה ברק-ארז ויעל וילנר, קיבל פה אחד את טענות משפחת המנוח ופסק כי אין לנכות את קצבת השאירים מהפיצויים בהם חייבת חברת הביטוח. בית המשפט נימק את פסיקתו בכך שיש להעדיף את טובת הנפגע ולא את חברת הביטוח, שאחרת היא זו שתתעשר מכיוון שלא תישא בתשלום בגין אחריותה לתאונת דרכים.
בית המשפט הוסיף וקבע כי אין מדובר ב"כפל פיצוי" למשפחת המנוח שכן הקצבה משולמת לשאיריו של המנוח בשל עצם פטירתו, בהתאם לתנאי עבודתו. לעומת זאת הפיצוי בתביעה שהוגשה נגד חברת הביטוח משולם ליורשיו של המנוח בגין הנזקים שנגרמו למנוח עצמו עקב התאונה. בנוסף קבע בית המשפט כי על פי החוק יש לראות בקצבת השאירים כגמלה הנובעת מחוזה ביטוח והמשמעות היא שאין לנכותה מהפיצוי בו חייבת חברת הביטוח.
בעקבות פסק הדין תפצה "כלל ביטוח" את משפחת המנוח בסכום של כ-3 מיליון שקל.