רכישת השכלה אקדמאית או לימודי מקצוע, הפכו במרוצת השנים לחלק בלתי נפרד ממסלול החיים של צעירים ישראלים. הפרק הזה בסיפור של כל אחד מאיתנו תמיד ובהכרח השתלב כמובן מאליו בתפר שבין שירות החובה לבניית המשפחה. למעשה, במשך עשורים שלמים ידעה כל אם עברייה כי מהרגע בו צעד בנה לראשונה בשערי הקמפוס, צפויות לחלוף בממוצע עוד ארבע שנים, לכל הפחות, עד שהיא תזכה ליישר את עניבתו המהודרת ולשלוח אותו לשלום ליומו הראשון בעבודה. נקודת ההנחה הרווחת הייתה כי בכל הקשור למקצועות מעשיים, ללא נגיעה לתיאוריות, דברי פילוסופיה או מודלים הנשענים על הוגים מהמאה ה-18, יש לקחת בחשבון במניין השנים גם את הפרקטיקום, שהוא שלב מחייב בדרך להשגת התואר ותעודת ההסמכה. ומה הפרק הבא? הילדים, המשכנתא, החיים עצמם ובמרכזם, לקום בכל בוקר לאותה העבודה, באותו המשרד עד לגיל הפרישה. אלא שבדיוק כמו תחומי חיים רבים שעברו טרנספורמציה ושילבו את הקדמה הגלובלית, כך גם קורה בכל הנוגע לתפיסת הלימודים הגבוהים.
איפה בא לידי ביטוי? בכל היבט שניתן לחשוב עליו. תחילה, היצע המשרות התרחב והפך מגוון יותר. כל אחד יכול למצוא עבודה יציבה ומכניסה, מבלי החובה להתיישב תחילה על ספסל הלימודים. האם מדובר בעבודת חייו והתגשמות כל חלומותיו? זאת כבר שאלה אחרת. נכון, כשאתם בני 21 ומשוחררים טריים, שנמצאים עם רגל אחת על המטוס אל עבר הטיול הגדול, מצפים מכם לשאול בקול את שאלת השאלות: "מה אני רוצה ללמוד?", אך היום, כעובדה מוגמרת הנשענת על נתונים רשמיים, ממוצע הגילאים של סטודנטים הניגשים ללימודים אקדמאיים ומקצועיים עלה. רבים מהצעירים מרשים לעצמם לערוך את הספר ולשבץ את מיקומי הפרקים מחדש. ומה עוד? "בזבוז" זמן יקר על מכינות או מבחני מל"ג, כבר לא תנאי הכרחי כדי להפוך לסטודנט. בנוסף, גם אלו שהלכו "By the book" ועד גיל 25 כבר החזיקו תואר ביד, לא כובלים עצמם לפקולטה בה התהלכו טרוטי עיניים. הסבת מקצוע הפכה פופולרית, בכל שלב בחיים ובכל גיל. בני 35 או כאלו שבדיוק חצו את העשור החמישי לחייהם, מחפשים כל העת כיצד להרחיב את האופקים ולהתפתח. אם זה לא מספיק, ישנו שינוי אחד מרכזי ומהותי, שהוא בגדר שבירת מיתוס של ממש. לימודים מקצועיים, הכוללים הכשרה, פרקטיקום והסמכה, כבר לא חייבים להתפרש על פני שנים ארוכות. כיום, ישנם בישראל בתי ספר מקצועיים שמבטיחים לסטודנטים לעשות זאת בפרק זמן קצר יותר וללא כל פגיעה ברמת התוכן והפדגוגיה.
עיצוב פני העתיד
חשוב להדגיש, כי ישנם מקצועות כרפואה, עריכת דין וראיית חשבון שאינם מאפשרים לקיים מסלולי לימוד מקוצרים. לא רק מפאת היקף החומר, אלא גם בשל חוקי המדינה, המאפשרים לעסוק בתחומים האלו רק לאחר מבחנים רשמיים של הרשויות. אך לא כך מתנהלים פני הדברים בכל התחומים ולמשל, כשמדובר באומנות, על כל סוגיה, ניתנת האפשרות להתקרב לעיסוק הנכסף מהר יותר. אחד מהמקצועות שרואה רנסנס של ממש בעולם הלימודים המקצועיים הגבוהים הוא תחום העיצוב. וכך לדוגמא, במסלולי לימודי החוץ של המרכז האקדמי ויצו חיפה, מציעים לקהל הסטודנטים המתעניינים להכיר את בית הספר לעיצוב, שמאפשר לתלמידיו לרכוש מקצוע חדש בזמן קצר וללא פשרות. בית הספר מוביל קורסים במקצועות עיצוב הפנים, עיצוב אופנה, עיצוב גרפי וחזותי, עיצוב תכשיטים וצורפות, צילום ואומנות. במרכז מעניקים הזדמנות לכל אדם, בכל גיל ובכל רמת השכלה כדי לממש את הפוטנציאל הטמון בו, לצאת אל העולם ולפתח קריירה במקצוע מעשי ולא פחות חשוב, כזה שאהוב עליו. כדי להתיר ספקות, מדובר בבית ספר מקצועי שהתשתית האנושית, הארגונית והפדגוגית שלו מבוססת על תרבות אקדמית, אבל ללא המחויבות לדרישות האקדמיות.
"כשהייתי בת 28, אמא צעירה לתינוקת בת שנה, החזקתי ביד תואר בסוציולוגיה ארגונית, אלא שהחלטתי שלא לעסוק במקצוע, חרף ההשקעה הרבה וארוכת השנים בדרך אל התואר", מספרת עדי זילברברג, מעצבת פנים ובוגרת מסלול לימודי החוץ של המרכז האקדמי ויצו חיפה. "נמשכתי לעיצוב פנים וידעתי שזה מה שאני רוצה לעצמי. התחלתי לחקור ולאסוף מידע על המסלולים שמציעים בתי הספר לעיצוב הטובים ביותר בארץ, בעוד ידעתי שמלבד הפקטור של המקצועיות, חשובה לי מאוד הנוחות בהתאם להיותי אמא צעירה. לבסוף, בחרתי במרכז האקדמי ויצו בחיפה ועם תחילת הלימודים בשנת 2012, ידעתי שבחרתי נכון. הרגשתי שהגעתי הביתה".
זילברברג מתארת כיצד לימודי הערב הפיחו בה רוח חיים, שנשבה בעצם ממקום אחר אליו ציפתה להגיע. לדבריה, מלבד חומר הלימודים שהיקפו דרש עבודת חקר מרובה ולא מעט שיעורי בית, בלימודי החוץ של המרכז האקדמי ויצו בחיפה היא למדה כיצד לבצע שינוי חשיבה במעמקי ראשה. אגב, את השקפת העולם הזאת בדיוק, היא הביאה עמה לכיתה שבע שנים מאוחר יותר, כשחזרה למרכז בשנת 2019, הפעם כמרצה לעיצוב ותכנון חדרי אמבטיה ומטבחים. לא מיותר לציין, שכיום עוסקת זילברברג בעיצוב באופן מקצועי ורשמי, מתמחה בעיצוב חללים מסחריים, עיצוב בתי מזון ופרויקטים מיוחדים נוספים.
"נכנסתי למרכז אדם אחד ובחלוף שנתיים, יצאתי משם אדם אחר", מדגישה זילברברג. "התפתחתי ממיזם למיזם, הרגשתי שאני פורחת, הרגשתי שהמרצים והגישה שהם מבקשים להטמיע בנו מעניקים לי ביטחון אישי לצאת לעולם הגדול. זאת הייתה התשתית שעד היום משמשת לי כגב במקצוע. זה לא תמיד מובן ובעצם, עד היום אני נפעמת מהעובדה שבתוך שנתיים תמימות מהיום בו התחלתי ללמוד, רכשתי מקצוע חדש ולא פחות ממדהים. אלא שכאמור, מה שלקחתי איתי מהמרצים שלי, לא מסתכם בכלים בלבד. אחת החוזקות הבולטות של המרכז, זה שאנשיו לא מוותרים ולא משדרים לאף סטודנט שאפשר לוותר או ללכת על הדרך הקלה, הנוחה והמובנת מאליה. המרצים לא עוסקים רק בפרקטיקה, אלא מלמדים כל אחד ואחת כיצד לחשוב מחוץ לקופסא, כיצד לגשת לעבוד על מיזם חדש ללא מגבלות או הגבלות, כיצד לחשוב ולפתח רעיונות באופן העמוק ביותר. זה לעניות דעתי מה שמבדל את המרכז מהשאר ומה שמבדל את בוגריו מיתר עמיתיהם למקצוע".
שילוב ראוי
לדעתו של עורווה שריף, אף הוא בוגר לימודי החוץ של המרכז האקדמי ויצו בחיפה, ישנו ערך מוסף ללימודים בבית הספר לעיצוב, שאינו זוכה לבמה הראויה לו. "למעשה, רק הסטודנטים יכולים להעיד עליו, כאלו שהגיעו ללימודים במסלול מקוצר כשהם מלאי תשוקה ואהבה למקצוע מסוים ורעבים לרגע בו יתחילו לעסוק בו, הלכה למעשה", קובע שריף. "כשסטודנטים כאלו מבקשים ללמוד את המקצוע הנחשק שלהם, הם מחפשים כלים כדי לצאת לדרך. ככל שיחלוף יותר זמן מהרגע הזה ועד היציאה לעולם, כך ישנה סכנה שרמת המוטיבציה שלהם תפחת. כשהם מנגישים עבורם את הדרך, בדמות קיצור הזמן, זה מגביר את החשק ואת הרצון להתפתח, להשקיע ולעסוק בתחום".
שריף הגיע ללימודי החוץ של המרכז האקדמי ויצו חיפה, כשהוא קלינאי תקשורת מוסמך. הוא הלך במסלול "המקובל" עד הנקודה בה סיים את התואר הראשון. כשהתחיל את לימודיו לתואר השני בתחום, החליט להמשיך לצעוד בדרך האקדמית, רק שהפעם בקצב שלו, במסלול שהוא תווה. מתוך אהבה לענף, נרשם שריף ללימודי עיצוב אופנה ובחלוף שנה תמימה, תפר את שמלת הכלה הראשונה שלו ואף לא מזמן, הוצגה לראווה במוזיאון חולון.
"היום אני כבר לומד לדוקטורט בקלינאות תקשורת ומשלב בעצם בין שני המקצועות שרכשתי לחיים", מסכם שריף. "אני מוצא קשר בין שני המקצועות, הגישה ללקוחות, ההבנה לצרכים שלהם ועוד. אני יכול לומר בוודאות ובדיעבד שהלימודים היו ממוקדים, קצרי טווח ועודדו אותי ליזום ולפתח את עצמי. במידה והדרך הייתה ארוכה יותר, ייתכן ולא הייתי בנקודה בה אני נמצא כיום וכי עיצוב האופנה, היה נשאר בגדר תחביב ותיק בלבד".
לפרטים ומידע נוסף>>